מכירים את ספר הילדים שבסופו היו צריכים לתת אקמול לכל הילדים כי לילד אחד היה חום?
לפעמים מרגיש שזה המצב אצלנו…
יש לי ב"ה כמה ילדים וילדות צפופים, מגיל 8 ומטה ואני לא מצליחה לתת משהו רק למישהו אחד 🙁
נניח בגדים ונעלים – עוד איכשהו מסתדר, כי באמת קונים לפי הצורך, ואני גם תמיד יכולה להסביר ש"לו קנינו היום נעליים, והנה לך קנינו חצאית לפני שבועיים"…
אבל כל פעם שמתחשק לי לקנות איזה מוצר בחנות, בקבוק נחמד, נעלי בית מפנקות או מוצר דומה שהוא טיפה מותרות, והייתי יכולה לקנות אותו לכולם, אני מיד נוטשת כי זה לא מעשי לקנות עכשיו חמש זוגות כפפות ובאמת אין הצדקה לקנות רק לאחד.
בנוסף, אם נשארה רק ביצה קשה אחת לארוחת ערב או סתם חיסול מלאי של מנת פסטה מאתמול, אני צריכה להתחיל לחלק אותה לX חלקים כי מה פתאום שרק אחד יקבל (או שאני מוצאת את עצמי מבשלת שקית פסטה חדשה אחרי זעקות שבר ש"למה רק הוא קיבל…" :()
גם כשראיתי שלילדה בכיתה א' חשוב להביא מזונות בכמות קצת יותר גדולה שיהיה לה להפסקות, זה לא עבר את זו שבגן חובה (שמקבלת בגן מזונות בבוקר) כי כולם צריכים לקבל אותו הדבר.
למרות שאני מדקלמת ש"כל אחד בצלחת שלו" ו"אל תגידי למה היא כן, אם את רוצה פשוט תבקשי" המסר פשוט לא נקלט. מצידי – זה נראה לי לא נכון וגם לא חינוכי לתת הכל לכולם בשווה, אבל גם אצלי משהו לא מספיק ברור כשמדובר בנתינה ספציפית שאין לה הקבלה ושווין אצל האחרים.
עוד מישהי איתי בדילמה? יש לכן משהו מחכים לומר?
הילדים שלי קצת יותר גדולים (הגדול בן 16) ואני רואה שזו היתה טעות להרגיל אותם שכולם מקבלים בשווה.
פעם ראיתי רעיון בעלון של משמרת השלום דווקא ללמד אותם לפרגן לשני כשהוא מקבל משהו וזה מרגיש לי הרבה יותר נכון (אני לא הצלחתי לשנות אצלנו)
מזדהה מאד עם השאלה, גם אני באותה סירה.
בעצם כל הילדים נלחמים על המקום שלהם בבית. שיראו גם אותם, שלא ישכחו אותם.
אני חושבת שבזמנים רגועים להכניס אווירה שכל ילד הוא מיוחד בבית שירגישו שצריכים אותם ושהם חלק חשוב ונצרך מהבית. לדוג' תפקיד מיוחד לכל ילד (מוישי הוא שר השליחויות, חני אלופה בלסדר וכו)
ולהעריך בקול התנהגויות חיוביות של הילדים. וככה ירגישו שרואים אותם…
ובאופן טכני חשוב שלכל ילד תהיה מגירה אישית, או קופסה אישית לחפצים שלו ושוב זה נותן לו תחושה שיש לו חלק בבית…
ובזמנים שאת עם ילד לבד תגידי בפה מלא כמה הוא מיוחד ואת אוהבת אותו.
זה לא ייפסק עניין החלוקות ביום אחד אבל מאחלת שיועיל!!!
אל תיכנסי לזה.
והפוך – בכוונה תחנכי עכשיו לכיוון ההפוך.
קניתי עכשיו כפפות לרחלי. ורק לרחלי, כי החלטתי שהיא צריכה.
ושבוע אחרי – קניתי בקבוק לאפרת. כי היא צריכה בקבוק.
ושבוע אחרי – מדבקות לנעמי.
ותדגישי להם – כל ילד מקבל בזמן אחר.
תנסי את לאחוז ראש עם יש ילד שלא קיבל הרבה זמן משהו אישי, אבל בכללי – כל ילד מקבל בפעם אחרת.
ה"שווה-שווה" גורם לבעיות בלי סוף.
כותבת את זה מניסיון, ככה זה בבית שלנו.
זה גם סוג של שווה-שווה, כשכל פעם מישהו אחר מקבל משהו מיוחד, לא?
יש גם מצב שמישהו אחד באמת מקבל יותר –
יש בכורה שקונים לה בגדים חדשים והבאה אחריה מקבלת בעיקר ירושות,
יש את זה שצריך ריפוי בעיסוק והוא מקבל יותר יציאות אישיות, או את זה שיש לו צרכים רגשיים אחרים והוא צריך יותר.
כל אחד יקבל בעז״ה את מה שהוא צריך. אם אתה צריך – תבקש, כמו שכתבה זו שמתחתי.
אני משתדלת ללמד אותם שאין לנו "גם" בבית
תבקש, תקבל! (או שלא, לפי שיקול דעתי)
ואפילו בדברים קטנים כמו פרוסת עוגה או כוס שתיה
אהבתי את הכיוון
ללמד אותם לזהות את רצון שלהם בלי להיות תלויים באחרים.
לא כי אחר קיבל אלא כי אתה רוצה.
יפה!
נכון,
זה גם לימוד יפה לחיים באופן כללי, בלי קשר לזה שזה יכול למנוע הרבה בעיות בבית
מזדהה ממש
בתור ילדה, סבי שיח' היה מפנק מאד, והתעקש לא לשמוע את המילה "גם".
כשביקשנו משהו כמו מישהו אחר, "גם אני רוצה", היה מתעקש "מה זה קשור למישהו אחר? את רוצה? תגידי" עד שתיקנו לומר "אני רוצה" ואז היינו מקבלים.
גם אצלי אני בשלב שלך כמה קטנים מגיל 8 ומטה.
ואני פשוט אומרת 'ככה אמא החליטה' וזהו.
נכון לפעמים יש בכי אחרי זה ואני מתעלמת, הבכי נפסק אחרי שתי דקות.
ומדי פעם אני מזכירה להם לך קנו זה לפני כך וכך זמן ולו קנו ….וכו'
בקיצור להיות החלטית ושלמה עם עצמך ולדעת שאת אמא מספיק טובה (בכל מקרה שלא יהיה)
אצלי זה היה אפילו כשהייתי מחמיאה לילד אחד על עזרה או משהו מיד כולם היו קופצים גם אני עשיתי/עזרתי/הלכתי ואני הייתי נמשכת אחרי זה ומתחילה להחמיא לכולם לפי הסדר.
עד שמשהיא אמרה לי שפרגון זה ערך חשוב לא פחות מלדאוג שלא יקנאו אחד בשני וזה פתח לי את העיניים!!
ואז התחלתי בכוונה להחמיא לאחד בפירוט וכמובן כולם קפצו ועניתי באדישות עכשיו אני מדברת על רחלי… וממשיכה הלאה.
אחרי מס' פעמים הם הבינו את הרעיון ועכשיו עם מישהו מנסה להזכיר גם את עצמו כבר האחים אומרים לו עכשיו מדברים על….
זה עבד גם עם פינוקים וכאלה ואני אוהבת לקנות להם פינוקים בלי סיבה ואני אומרת להם סתם כי בא לי לפנק….
קריטי לדעתי למגר את התופעה!!
אבל נשמע מהדברים שמי שצריך לעשות כאן עבודה זה דוקא את.
זה משודר אליהם מהמחשבות שלך.
אין שום קשר בין צרכי הילדים!!!!! תפנימי את זה בעצמך.
יכולה להגיד שאני גדלתי בבית שזה לא היה נושא בכלל. כל ילד והיחס שנדרש עבורו. ופעם שוחחתי עם שכנה על קנאה בין אחים, והיא אמרה לי משפט כמו 'אבל ביננו, גם אנחנו כאלה, אמא שלי מזמינה את אחותי לשבת ולא אותי זה כואב לי'-
הייתי בהלם!!!!
מודה להורי החכמים שחינכו אותנו בחכמה. אני לא חולמת להשוות את הקשר שלי עם ההורים שלי לקשר של אחי עם ההורים.
והקשר עם ההורים זה רק נקודה אחת בחיים. -זה בעצם להבין שאין שום קשר בין המתנות שהקב"ה נותן לאנשים מסביבי לבין המתנות שלי…..
ברגע שאת תאמיני בזה בתוכך. אז כשתגידי לבת שלך היום קניתי לאחותך כי החלטתי, ולא חשבתי שאת צריכה גם – היא תשמע בצליל שלך שאת לא מתנצלת, שאת מאמינה במה שאת אומרת, והשוני בצרכים שלה ושל אחותה יהיו בעיניה כעובדה.
לפעמים אני מתפייטת עם הילדים קצת ומסבירה להם שהמשפחה שלנו זה גינה מיוחדת וכל ילד הוא פרח נעים ומריח. ואוי ואבוי לגנן שיטפל בכל הפרחים באותה צורה…. לכל פרח יש צרכים משלו.
(אפשר אפילו לרדת מעט לדוגמאות – לאחיך יש מלא מרץ, אז מתאים לו לשחק עכשיו בחוץ. אתה טיפוס עם סבלנות מיוחדת – אז לכן קניתי לך לחופש יצירת יהלומים וכו' וכו' , בשום אופן לא להרגיש חייבים להסביר, ההסבר והדוגמאות זה לשיחות מיוחדות של קרבה ואהבה, לא כי את מחויבת להסביר לו)
את צריכה להבין ששינוי תפיסה שלך יתן להם כלים עצומים להתמודד בחיים, חברתית, משפחתית, זוגית בעז"ה. וזה לא רק ענין של נוחות שלך.
בהצלחה!
מדויק.
וגם מנוסח יפה ובבהירות.
מזדהה.
תודה רבה! אני כבר מתחילה לעבוד על זה…
אתן ממש מחכימות,
אבל בפועל, כשאני נותנת לאחד עוגה/ ממתק וכו'
ברור ש"גם" האחרים רוצים… ואני איתם בזה לגמרי.
כן, הוא קיבל, גם אני רוצה, לא?
לימדתי אותם גם לא לאכול מול העיניים של האח/ות את הממתק שקיבלת בגן אם אתה לא מתכנן לכבד אותו.
אז כן, אני לחלוטין מסכימה איתם ב"להתגרות" ולרצות "גם"
זה יכול לגרות.
והילד יכול וצריך להתמודד עם גירויים.
אין הכוונה בדברים למעלה להשתיק את רגש הקנאה, אלא להתמודד איתו בחכמה.
כמובן שיש דברים שזה לא פייר מול כל המשפחה לתת בגדול לילד אחד. לדוגמא כשקמים על הבוקר ורוצים לאכול חתיכת עוגה, אין הגיון לתת לחלק ולסרב לחלק אחר. אבל אם נשאר בתבנית רק שתי פרוסות. ובהתאם לשיקול דעת ההורים (אם להקטין את הפרוסות, או לשלול מכולם) הילדים יכולים לקבל ברוגע את העובדה ששני ילדים קיבלו והשאר לא כי זה מה שהיה בבית.
יכולות להתפתח בכיות. אם ההורים שלמים עם ההחלטה שלהם , הבכי לא אמור להפחיד אותם. אפשר לגלות אמפטיה לתחושת האכזבה של הילד אבל לא בגלל שאחיו כן והוא לא.
מסכימה לגמרי שבמקביל יש לחנך בכיוון ההפוך. יש לך? תגיד תודה, ואל תוציא את העיניים לסביבה…
אני גם נתקלת בדילמות דומות. ואשמח לדון על המקרה הפעוט הזה, דווקא כי הוא פעוט. במקרה של העוגה שתיארת, (לא על הבוקר, סתם בשעת צהריים אבל עוגה זה תמיד דבר נחשק…) נשמע לך הגיוני את 2 הפרוסות לתת רק ל2 ילדים במקום לחלק ל4 וכל אחד יקבל חצי? למה? (זה שונה בעיניי מלקנות כפפות רק לילד אחד, כי בכזה מקרה לא ייתכן שרמת הצורך זהה לכולם. תמיד לאחת זה יהיה יותר חשוב כי היא מאד אוהבת דברים יפים, אחת סובלת יותר מקור או שיותר אוהבת להתכרבל וכדומה… ואחרת סתם רוצה כי "לכולם יש" בעוד שתכלס לה היה יותר נחמד בכלל עם צ'ופר אחר). אבל בעוגה- איך אפשר לומר שרמת הצורך שונה?
גם בעוגה יכול להיות שילד אחת רעב יותר עכשיו, או שההורה רואה שהוא יותר זקוק לפינוק.
אין הכוונה שאם יש לי שארית עוגה במקרר אפרוס 2 פרוסות, אכנס לחדר הילדים ואתן רק לשניים מתוך ה4.
אבל אם ילד בא למטבח ובקש מהעוגה \משהו לאכול, אין סיבה שלא אתן לו פרוסה, גם אם אחיו אח"כ יראה ואין בשבילו. הילד הזה בקש- סימן שהיה צריך. אחיו לא רצה עד שראה אותו- אז אין פה צורך אלא רצון "גם". זה לא.
במקביל אין סיבה שהילד ייקח את הפרוסה האחרונה ויאכל אותה מול הפנים של אחיו כשאיו גם בשבילו. אומר לו לשבת ולאכול במטבח, אבל מתוך התחשבות ורגישות ולא מתוך סודיות והסתרה. אם האח בא למטבח לקחת מים (לדג') וראה את אחיו אוכל – לא קרה כלום.
אם ניצמד לדוגמת העוגה –
אז יש הרבה הבדל בין שתי אופציות
אם עומדים מסביבך ארבעה ילדים זה באמת לא פיר לתת רק לשתים.
אבל אם ילד בא למטבח וביקש ממך פרוסה – אין שום ענין ללכת להציע לאחים שלו ולחלק אותה.
אם אחיו יבוא בתלונות אני פשוט אשאל אותו – אתה רוצה כי אתה רעב או כי הוא קיבל? אם אתה רעב אני אתן לך משהו אחר, לא כפיצוי אלא כי אתה רעב, אבל אם סתם כי הוא קיבל – אז סורי, החיים לא עובדים ככה.
הרי גם משחקים אין לך בבית כמספר הילדים, ובכל בית יש את הכלל של "מי שתפס ראשון". אז כן – גם בעוגה זה אותו דבר…
דווקא בעוגה יש עניין לדעתי לומר למי שביקש לך תחלק לאחים שלך שישמחו.
לא כי מגיע גם, אלא כדי שתהיה ערבות בניהם.
הקטנה שלי בת שנה וחצי למדה לפתוח מקרר ומשנוררת לה ירקות. תמיד מביאה עוד אחד לאח אחר
בינינו…
כאילו אנחנו לא כאלה…
למה הזוג השני קבלנו דירה יותר קרובה באירוח לחג?
למה הם בחדר הזה ואנחנו לא?
למה להם אמא יותר עוזרת ולנו לא?
למה חמותי שולחת לה X ולי לא?….
אולי נעבוד על זה אנחנו וזה יעבור לילדים יותר במהירות…