פעם כשהיינו צעירים, קרי זו"צ, חשבנו שאין לנו כסף.
לא שלא קנינו גבינה צהובה או כריות,
אבל נופש או טיול זוגי מושקע היה ענין ששייך לחלומות.
כי אם נבזבז את מה שיש בעובר ושב, חלילה, אולי נתקע עם חשמל ומים של החודש הבא.
אז היה לנו כסף, אמנם מעט,
אבל בעצם לא היה לנו.
וגרנו בשכירות, ולא קנינו רכב ובדקנו מבצעים כמו כל משפחות האברכים,
אבל הרגשנו ממש על הקשקש,
אחר כך עברנו דירה,
ואז באמת לא היה לנו כסף.
ס'תומרת סיימנו את כל העובר ושב,
ועם ה-50 שח מזומן שנשאר בכיס האחורי, שמנו דלק, והרגשנו מיליון דולר לטייל באזור מגורים החדש.
את המתנות מ'פוקס' שקיבלנו לרגל המעבר, החזרנו תמורת זיכוי, ושוב הרגשנו טוב על הלב שיש בידינו לערוך קניות של כלי בית.
אח"כ היו ניסים.
כל יום וה-100 200 שקל שצצו עד שעבר זעם, והתחילה שנת הלימודים ואיתה המשכורת.
אבל אחר כך באמת כבר לא היה לנו כסף,
כי היינו צריכים טיטולים לשלושה ילדים, ומטרנה לתאומים ואחר כך מעון לכל השלושה, שגם ההנחות היפות של משרד העבודה לא מצליח לנרמל את הסכום ההזוי שצריך לשלם כדי לצאת לעבוד, כדי לשלם, כדי לאכול וכו'.
אבל הכנסנו טוב ולא ראינו שקל.
לחסוך היה חלום באספמיה.
ולארנונה לווינו כמה אלפים טובים שעד היום לא הוחזרו למלווה האדיב שלא צריך בהם.
אחר כך, לא הרבה זמן אחר כך,
עדיין בטיטולים (מטרנות נחסכו לטובת הכיס).
אחר כך כבר באמת לא היה כסף.
ואז הבנו שתמיד יכול להיות גרוע יותר.
כי המינוס נגמר, והחודש הבא לא הביא איתו בשורה.
והשבת שהתקרבה היתה כל פעם חידה,
על איזה נס ייתקימו הקניות.
וראינו ניסים של דור המדבר.
ככה פה 100 פה 200,
מעשרות מאחים, תווי קניה מראש הכולל,
שורדים את הסופר הבא ואת זה שאחריו,
ולא מוותרים על גבינה צהובה,
רק כדי לא להרגיש עניים מדי.
אבל זהו. הסתיים הכסף.
ואיתו כל הצריך והחייב.
החשבונות יחכו,
הנעליים ימשיכו להיקרע,
הבגדים מהשכנה,
הדלק מהנס הבא,
הנופש מהחלומות,
והקניות מהשאריות,
והעיקר הבריאות,
הבעיה זו ההתנגשות,
של הארנק עם הטיפול שיניים,
והתרפיסטית והמאבחנת והמשקפיים.
והאשליה שלכולם כן,
והקנאה הקטנה בדשא של השכן.
והזוגיות והמתח והמחנק בגרון,
כי מה כבר ביקשתי?
עוד קצת מזומנים בחשבון : (
זהו,
חוצמזה,
תדעו כלל,
תמיד יש יותר גרוע.
למשל,
המשכנתא שמחכה לנו בסיבוב,
הרכב 7 מקומות כדי שגם הילד הבא יכנס למשפחה (ולאוטו).
בסוף,
נותר לנו רק לצחוק,
איזה ז'אנר של עניות הקב"ה ברא בעולם הזה—
עני עם רכב של 17 אלף,
דירה של מיליון שמונה מאות,
משכנתא על סך ככככל ההכנסות,
וגבינה צהובה במקרר,
(בשר נניח כבר לא, יש גבול)
ובת שחוק על הפנים שלא ברור מאיפה היא באה.
אם לא ניסיון החיים שאומר,
שמי שעשה לנו ניסים הוא יגאלנו ויושיענו שנית.
כי איזה יועץ כלכלי ייתן הסבר מניח את הדעת,
כשההכנסות הן לפחות חצי מההוצאות,
ובכל אופן הגלגלים עוד נעים על פני הכביש.
אומנם הצמיגים קצת שחוקים,
אבל נוסעים,
מתפללים,
משוועים,
ואל תצריכנו לידי מתנות בשר ודם.
וקחו את המשפט הזה לסיום:
"אם הבעיות שלך זה כסף
ואין לך כסף
אז אין לך בעיות 😊"
הלוואי!
מזדהה? מחכה לתגובה שלך ומצדיעה לך!
45 Responses
ווואו!!!!!!!!!!!!!!!
מזדהה עם כל מילה ברמות על,
וכל הכבוד על הציניות והשחוק בנושא כ"כ כבד וכואב😟😟
כל כך מזדההה…
לא עובר האשראי ואז משמים מישהו מבקש שילמדו לעילוי נשמת ומביא 200 ….
חחחחחחחח
אהבתי!!!
כמה נכון, ככה עצוב…
לא יודעת אם בשביל להרגיע או לנחם,
בכל אופן זאת מציאות.
כולם רודפים אחרי השקל, השאלה מאיזה צד שלו… 🙁 🙂
אבל לגמרי על העניים של הדור שלנו נאמר (קרי, אנחנו…) מליונר עני!
(ולא התכוונתי מליונרים באושר ושמחה ובלה בלה…. לא מזלזלת בכל אלו,
אלא זה סוג אחר של עניות, כמו שכתבת עם רכב וגבינה צהובה 🙂 )
אלא מידך המלאה והרחבה!!!
(רק תן לנו כח אמונה ושמחה לעבור את המסע הזה…)
אוףףףףףףף ממש ככה!!
ניסיך שבכל יום
ותגידו, איך עושים ברמצוות ומחתנים, אם זה המצב ביום יום??????
אין לי מושג! רק ה' עשה עושה ויעשה
וגם – צרת רבים נחמת שוטים,
אבל בכל זאת מרגיש לי טוב יותר לדעת שלא רק אצלינו זה המצב
אחד סיפר לבעלי שלא היה להם כסף לחלות לשבת…
הזיזו את המקרר ומצאו 50 ש"ח וככה היו חלות באותה שבת…
אלופה!
מוכשרת, כתיבה מהממת וזורמת
הזדהיתי
רק תגידו לי- מה באמת עושים? כשצריך כל סוף חודש לשבור תראש ואין תקווה באופק?
וואוו
כ"כ מזדהה וכתוב כ"כ יפה!
נתת לי כוח רק מעוצמת ההזדהות ( ההרגשה שיש עוד בדיוק באותה סירה)
ואגב,
ממש לאחרונה הגענו למסקנה שלמרות שאנחנו מאד מחושבנים עדיף שלא "נחפור" מדי בעובר ושב וכו כי ברכה שורה בדבר הסמוי מן העין… ואין ספק שאנחנו חיים בניסים😊
ואי, אם זה לא היה מצחיק – זה היה עצוב ולהפך….:)
ממש כל מילה.
וההוצאות רק הולכות וגדלות.. וכל הבלתמים למיניהם קרי, משקפים, רופאי שינים, דמי שכלול ביגוד שאין מנוס…..שצצים חדשים לבקרים…
אבל ממש כהמשך – רבה אמונתך!
מזדהה ממש
בעיקר על ה"תמיד יכול להיות יותר גרוע"
כי אני כזאת רק בלי המשכנתא אלא עם השכירות, של הבית הקטנטן יותר מדי, ועם החלום על בית קצת יותר גדול שיהיה בו מקום במטבח גם למקרוגל, וההבנה שכרגע החלום הזה לא מציאותי…
אה, וגם עם אי אלו חובות שבעלי לא מוכן לגלות לי על כמה בדיוק הם עומדים…
והאמת, לא תמיד אני מצליחה לצחוק על זה…
רק תסבירו לי איך זה שאנו חיות כל כך בעניות ו"רבות על כל שקל"
ובינתיים חנויות המותגים ממשיכות להתפרנס בכבוד…
והמסעדות והגלידריות הומות קונים וקונות…
ואין אמא שתלך לשוויגער בלי סט מרשים לילדות…
והפאה… אף אחת לא תעבור לסינטטי או למטפחות….
ובכלל אנו תמיד נראות מליון דולר בארועים… הבר… הפרחים…
והרושם שעובדים… קשה לשלם עליו… ומתרוצצים בגמחים…
אז אולי מספיק!
אם כל אחת תחליט שיהיה לזה סוף, זה יקרה ונחיה בפשטות כמו פעם..
ונהיה עבדי ה' אמיתיים ולא עבדים של החברה!
איך העיתונים החרדיים מלאים בפרסומות על מלונות ונופשים למי בדיוק יש כסף לזה ועוד לקחת את כל המשפחה? מה אנשים שודדים בנקים בשביל זה? וחוץ מזה עני אין לו רכב (תמכרו את הרכב יהיו לכם עוד כמה אלפים טובים בחשבון) הוא נוסע באוטובוס וגבינה צהובה הוא לא חייב זה פינוק הוא צריך לשמור את הכסף לדברים הכרחיים כמו טיפולי שיניים (שעדיין לא ברור למה הוא נשארו באותם מחירים הזויים ) כמו חימום לבית יש אנשים שלא יכולים לחמם את עצמם בחורף זה עניות שמנוולת אבל העניות שכתבה עליו כותבת הטור זה עניות מודרנית לא ממש עניות וחוץ מזה רוב הציבור החרדי לא נראה עני כולם חיים טוב לכולם יש הכול כמעט לא? יש מגזרים אחרים ששמה עניים מגיעים ממש לרחוב אין להם שום עזרה כמעט תמיד ב"ה לחרדים יש ארגונים למינהם שיכולים לעזור במקרים קיצוניים .
לנו אין רכב יש לנו רב קו ותאמינו לי לא חסר לנו הכאב ראש הזה של אחזקת רכב .
פעם שמעתי אימרה יפה:
לד' יש בנק עם חשבון לכל אחד.
והוא נותן כל חודש כדי שנבקש…
ועוד דבר מרב בירושלים:
יש 3 דברים :ילדים, חיים-בריאות, ופרנסה כמו שכתוב: בני,חיי, מזוני. ותמיד ד' על אחד מהדברים חסר כדי שיפנו פניהם לשמיים.
על מה הייתן מבקשות שייה חסר מכל השלושה, לא על פרנסה??!!
אהבתי!
קצת מפחיד, לא? ה' אוהב אותנו ולא עומד לנו עם- תבחרו מה אתם רוצים, בני, חיי או מזוני?????
במאה שערים היו אומרים
,אני עשירה…בילדים ונכדים!
כ"כ יפה.
זאת עניות במיטבה.
זה היופי של האברכים אוכלי צנצנת המן.
אני רואה את זה אצל אחים שלי (וגם אצלינו)
זה כ"כ מדהים לראות איך ה' שולח יש מאין, בלי יכולת להסביר פשוט יש כסף למה שצריך.
אפשר לכתוב על זה ספרים על הניסים והדרכים שה' שולח את הכסף בדיוק בזמן.
הרבה פעמים שבעלי אומר שאין עכשיו באמת כסף, פתאום מישהו עם חוב ישן מחזיר… וכו'.
מאמינה שכל אברכית ממוצעת יכולה לספר את הניסים הגדולים האלו.
לפעמים שמתגנבים אי אילו הרהורים של היצר שאולי עם הבעל יצא לעבוד תהיה יותר רווחה, אני מבטלת אותם מיד, כי בנינו תסתכלו על המגזר הכללי ששם שני בני הזוג עובדים ועדיין אין להם כסף והם חיים עם הרבה חובות.
לאברכים לומדי התורה, הנחת של הקב"ה יש ברכה מיוחדת בכסף.
אגב לברוריה שכתבה על זה שהיא נוסעת באוטבוס אני לא יודעת אם את מעודכנת אבל הנסיעה תעלה 8 ש"ח!!!!
זה פשוט הזוי!!!! אז אני כבר לא יודעת מה עדיף אולי פשוט ללכת ברגל? (בירושלים זה כמובן לא הגיוני )
אני מעודכנת בנוגע למחיר של 8 ש"ח לנסיעה גם היום זה לא מאוד זול אבל ברור שזה יותר זול מלהחזיק רכב וחוץ מזה באמת אפשר ללכת קצת ברגל אם זה מרחק אפשרי וזה גם בריא אני הרבה פעמים עושה את זה אבל אצלינו בחיפה תוואי הדרך לפעמים מורכב.
וחוץ מזה תחזוקה של רכב זה מאוד יקר אני מכירה קצת מקרובי משפחתי בשביל להחזיק רכב טוב צריך חשבון בנק נפוח.
גם אם הבעל יוצא לעבוד לא אומר שיש יותר כסף!!!!!
ולהיות רבה או מגיד שעור או משיב זה לא בדיוק נקרא לצאת לעבוד
הרב שלנו אמר לבעלי שהוא עדין נקרא מאוכלי המן
יש את הזכות ללמוד ויש את הזכות ללמוד וללמד
הזכות השנייה יותר קשה כי כמה שאת משקיעה שבעלך בכולל
זה לא מתקרב להשקעה שבעלך יוצא בנץ וחוזר בשקיעה בטלפונים עם הורים שלא נגמרים
ואז את רואה את המשכורת ומבינה שהוא לא פר השקעה ופחות
אין עזרה בצהרים (חדר שלומדים בו רצוף)
את צהרים לבד השכבה לבד……
וכמובן להתחשב: אי אפשר להשוות זה שהבעל לא היה בבית לא אומר שישב כל היום עם הקפה
אפילו שאשתו גם לא ישבה כל היום עם כוס קפה בה' בבריאות ובנחת
ולא לשכוח את השלמת ההכנסה שמצריכה מחשב בבית (השתדלות, והתפרקות מהיום עם תוכנת אינדיזין)
ה' שולח כל הזמן מתנות חלק לעולם הזה חלק לעולם הבא וחלק משולב
אין על האבא המפנק הזה שאוהב אותנו את המאמצים שלנו (שאנחנו לפעמים חושבים שהם כלום)
ווואווו בעולם הבא אנו נוכל לשבת תחת גפנו ותחת תאנתו בשקט ובשלווה
שנזכה
כייף לקרוא ולהבין שהרבה באותה סירה, של קושי, ושל אמונה, ושוב של קושי…
מעריכה את 'אשת הרבה בחיידר", תודה שהבאת גם את הקול הזה, ובטח עוד מעט יגיע קול של אישה שבעלה עובד בעבודה רגילה שהיא רחוקה מכויילל, ועדיין הם מתמודדים כלכלית, כי זה אחד מסממני דור המשיח…..
רציתי להוסיף, על מה שאני חווה בתקופה האחרונה, רק שלא נעים לי להיות בתפקיד ה'רבנית' 🙂
אבל אולי יועיל למישהי, אז אתגבר —
בקיץ האחרון הייתי לפני לידה, עם הסיוט של "איזה בגד ללבוש היום" כי הכול נהייה קטן מסיבות משמחות.
והיה לי חםםםםםםםםםם!!! הייתי חוזרת מהעבודה- נכנסת להתקלח, חוזרת מלהביא את הילדים מהגן- ושוב אמבטיה… בקיצור סיוט.
שוטטתי בחנויות למצוא חולצות נעימות- לסבול פחות. וכמעט תמיד, הבדים הנעימים- נצמדים יותר.
וזה היה ממש מגרה, כל החולצות הדקיקות האלה, אבל ראיתי שזה נצמד אז בלית ברירה הייתי קונה יותר עבות או עם 2 שכבות או פשוט לובשת חולצת בסיס ועליונית.
לא יודעת מאיפה היה לי כוח להקפיד ככה.
אני מפרטת מידיי, אבל תבינו שבשבילי זה היה סיוט שעה שעה:)
תכל'ס, רק אחרי תקופה, שמתי לב לקשר של זה לרווח הכלכלי שנהייה לנו.
אולי אני סתם מקשרת, אבל עדיין לא מצאתי עוד סיבה (או שכול תינוק מגיע עם כיכרו בידו, אבל בשאר הילדים לא הרגשנו את זה).
אני אשת אברך, ותמיד חיים על ניסים, אבל מה שקורה לנו מאז- הוא הזוי.
ולא משנה מה אני עובדת, כי היה חודש שלא עבדתי- ואז היה הכי הרבה 🙂
ועד שהגיע הדמי חל"ד מהביטוח לאומי, הסתדרנו, במפתיע!
והכי הזוי- הלוונו למישהו את כל הסכום של הדמי חל"ד!!! לא יודעת איך!
שוב, בעלי אברך, אלפיים שקל. לא יודעת מאיפה יש למשכנתא ולהוצאות הלידה והברית והחיים.
אח"כ שמעתי אישה שמספרת שניסתה ללבוש בגדים רחבים- כדי שירווח להם כלכלית, והגיעה לה ישועה.. רק אז הבנתי שכנראה זה מה שקורה לנו.
טוב, סליחה שדיברתי על צניעות, זה רגיש 🙂
אבל הייתי חייבת לשתף…
אז בעלי עובד בעבודה רגילה אבל אני לא… אז אנחנו עדיין באותו מצב של משכורת אחת
צר לי לאכזב אבל כשעבדנו שנינו כן היתה לנו רווחה משמעותית, זו דרך הטבע
בשביל לחיות כמו דור המדבר ולחיות על ניסים צריך לחזק ולתחזק את דרגת בטחון בשוטף, גם לדור המדבר זה לא היה קל
עשית לי חשק להעיף מהארון כמה בגדים צמודים/צרים /קצרים
תבורכי!
את פשוט מתוקה
והכנות שלך כובשת
התחזקתי. בזכותך…
אישה רגילה 🙂 יקרה!
דוקא בגלל שכתבת את השיתוף שלך בכזו כנות,
עם כל הפרטים הקטנים, כולל תחושת האי נעימות להיות 'הרבנית' 🙂
אצלי לפחות הדברים התקבלו על הלב
הצלחת לחזק אותי
וכבר די הרבה שנים, לא פגשתי לצערי, חיזוק בצניעות שבאמת נגע בי
כנה, נכון, מציע.
לא מטיף, לא מפחיד, לא מכריח, לא צעקני
תזכי למצוות – כפשוטו!
התגובה שלי גם קצת מהוססת. גם אני לא רבנית, בקושי "אשה רגילה".
רק בגלל שהיו אי אלו רגעים שבהם זכיתי לחיות בהרגשה שעליה אני כותבת, וזה היה באמת שווה. לכן אני כותבת.
לקח לי ולבעלי זמן ועבודה עד שהגענו יום אחד להחדיר לעצמנו את תובנה הזו, שרבותינו חוזרים עליה שוב ושוב:
האמת היא, וזו האמת היחידה, שעל כל אחד יש החלטה משמים כמה יהיה לו, ו…………….
וזה לא משנה אם הוא אברך או לא…
מה???!!
זה כנגד כל מה שהתחנכנו אליו עד היום! שמשפחת אברך מקריבות עולם הזה וכו'….
נכון, למראית העין ה' מסדר שכך זה יראה, ולא משנה כרגע הסיבה.
ואין כאן המקום להאריך. ויש מה להאריך, אבל זו האמת. הכל החלטה של ה' כל רגע.
אבל אפילו שהכל בהחלטה משמים, וזה חלק מהתהליך שה' הכין בעבור כל אחד לטובתו [לא עונש, ממש ממש לא עונש וחשוב להדגיש את זה], אף על פי כן ה' נתן רשות לבקש שיהיה טוב יותר גם בעינינו.
ודווקא לכן מאוד התחברתי למה שכתבה "אשה רגילה". שהרי בוודאי שפעולות רוחניות – צניעות לדוגמא – הן האמצעים היותר אקטיביים 'לשכנע' את ה' לתת לנו יותר. אבל הבעיה החמורה היא שמתי אנו פוגשות את החיזוקים הרוחניים? דווקא בצמתים מלחיצים [לרפואת… לזיווג… וכדומה, או סתם כך כל שנה באלול… :(]
ואם כבר יש הזדמנות לקחת חיזוק לא בגלל סיבה מלחיצה, אלא סתם כדי להפוך מ'עניה של שנות 2024' לקצת יותר 'עשירה', אז באמת גם אני מצטרפת לרשימה של ההיא שהתחזקה מהתגובה שלך "אשה רגילה"…
פתחת נושא שחשבתי עליו המון בזמן האחרון, ואפילו שקלתי לשלוח על זה דיון לכאן 🙂 אבל מפן טיפה שונה…
אם דיברת על מעשרות מהאחים
אנחנו ב״ה לא עשירים אבל ב״ה כן סוגרים את החודש ומצליחים גם קצת לחסוך
לאחרונה היתה לנו הכנסה חד פעמית וחשבנו למי לתת את המעשרות,
והאמת שזה היה קשה מאד להחליט,
יש כאלו שרמת החיים שלהם נראית מבחוץ לא רעה בכלל, יכול להיות שחיים יותר טוב מאיתנו אפילו,
אבל מצד שני אני יודעת שהמצב הכלכלי שלהם לא משהו…
לא נכנסת לאף אחד למקרר לבדוק אם יש גבינה צהובה או לא 🙂 למרות שאני אישית אוותר אם ניצלתי את תקציב המכולת להשבוע.
אנחנו מתנהלים בתחב״צ אבל מאמינה שלהחזיק רכב יכול להיות צורך הכרחי בתנאים גיאוגרפיים/ משפחתיים/ בריאותיים שונים משלי
אני לא משתגעת על ביגוד לילדים (סטים אחידים וגיוון) ויש כאלו שמשקיעים יותר ממני כי זה חשוב להם
והתהיה שלי – האם רמת חיים משקפת מצב כלכלי? או שאין קשר?
במקרה שלנו חילקנו את המעשרות (סכום לא רע) לכמה שחשבנו שצריכים
ואח״כ שמעתי מאחי שאשתו כבר שנה לא עובדת והם לא סוגרים את החודש 🙁 כל כך הצטערתי שלא נתנו להם…
אשמח לתובנות…
ושתמיד נהיה מן הנותנים
תודה לכל המגיבות
כיף לחשוף חולשה שלך ולקבל עוד חברות ל"צרה"
אפשר לפתוח מדור רק על הניסים שבכל יום
מפאת הצנעה אני נמנעת מלפרט אבל באמת "אין עוד מלבדו" כגודל האמונה גודל הישועה"
והלוואי ונמשיך לחייך גם בקושי וגם בישועה.
"אחת" יקרה!
את מציפה נושא מאוד חשוב
אגב התפעלתי מהמשפט הזה
"למרות שאני אישית אוותר אם ניצלתי את תקציב המכולת להשבוע."
זה אומר שאת חיה מחושב וזה מדהים
יש ענינים הלכתיים לגבי צדקה שעשיר שירד מנכסיו צריך לתת לו לפי מה שהורגל
אני לא מדברת על חיי ראוה אבל מי שרגיל לרכב או שחי בדירה יקרה ואין לו מה לאכול הוא עדיין עני וזה שאולי הוא יכול להפחית מהרכב ולעבור לאוטובוס או דירה פשוטה זה לא בטוח שלא נכון לתת לו צדקה.
בנוסף לענין צדקה צריך לבדוק את ההלכה ,יש עניי ערך קודמים ויש סדר מאוד ברור
קודם הורים ואחים ואחכ בני עיר וכו וכו
אנחנו מביאים מעשרות בין האחים ומברכים אחד את השני בשפע:)
אגב ממליצה לא לפספס מעשרות ולא לדחות לתת כי זה מביא שפע גדול
מנסיון!!!
תודה למי שציינה שזה אחד מסממני דור המשיח
ההבנה הזו תורמת להתמודדות עם יוקר המחיה וחוסר הממון.
לגמרי מסכימה,
מה שבאתי לאמר זה שאני אכן נותנת מעשרות גם לכאלו שנראה שיש להם
אבל זה בטח גם גורם לי לפספס כי יש כאלו שיותר משדרים את הצורך (כמו משפחות מאד גדולות, אורח חיים חסכני ומחושבן)
וואו כל כך נכון הקטע הזה של עניות עם דירה של יותר ממיליון!
יש משכנתא ענקית… ואין כסף לכלום- כי יש דירה!
צריך לזכור את זה. גם אם הדירה היא יותר של הבנק…
אנחנו ב"ה סוגרים חודש יפה, בעלי אברך, אבל אני מכניסה משכורת יפה,
לא בעלי שפע, אבל סוגרים חודש.
הקב"ה נותן לנו כל מה שאנחנו צריכים, נכון, לא תמיד קונים בשר לחג.
לא קונים טינקו.
ובכל אופן, בכנות, אני מתביישת משכנות שלי…..
כשאני קונה בגדים לילדים אני מסתירה את השקיות,
אנחנו חונים רחוק מהבית כדי שאנשים לא יצפו בנו יום יום נוהגים ברכב.
יש לנו רהיטים יד 2, והם הכי טובים לנו בעולם.
אני מתביישת, ממש מתביישת לתת את המעשרות לאחי.
יש יופי כל כך גדול בלהיות אנשים יראי ה' ומצומצמים כלכלית!
אולי אני רואה את היופי כי לא חוויתי מספיק את הלחץ.
ועכשיו, אחרי מה שיהודית כתבה, נוסף גם פחד גדול:
בניי, חיי ומזוני, ממה הקב"ה יחסיר לנו????????
למה מתביישת לתת לאחיך? כי הסכום גבוה? אפשר לחלק בין כמה אם לא רוצים לנקר עיניים.
וחס וחלילה לחשוב שהקב״ה יחסיר
בברכת המזון אנחנו אומרים – מידך המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה
הקב״ה יכול לתת את כל השפע שבעולם, אין אצלו גבולות! בטחון בטחון בטחון
הי, קצת מזדהה איתך בקטע שיש לנו יותר ממה שיש לאחים שלנו… אנחנו משתדלים לנהוג בפשטות מתוך מקום של אמיתי, מה שצריך – יש לנו ב"ה, מעבר לכך – אנחנו קונים הרבה הרבה פחות האפשרויות שלנו, לא רוצים לגדל ילדים עם עיינים גדולות מידי, וכן הייתי מאד רוצה להעביר לגיסתי את המעשרות, אני יודעת שהיא צריכה את זה מאד מאד, אבל אני גם יודעת שהיא תתבייש נורא, ואנחנו מחפשים דרך לעשות את זה, (ניסינו דרך ההורים אבל זה לא היה מוצלח…) בינתיים נותנים לאנשים קרובים אחרים, אבל הלוואי והיה לנו דרך לתת לאחים שלנו בלי לבייש אותם.
רבקי,
אני אומרת שזה מעשרות שהצטברו
אבל תכלס הרבה פעמים נתתי מעשרות כשלא נשאר לנו שקל לקניות
ואת לא צריכה להתבייש כשיש לך ממה לחיות
לא דיברת על מותרות
את חיה מחושב
ואם הקב"ה החליט לתת לך אז תגידי תודה תשמחי
ותעזרי לאחיך. לא יפה שבגלל בושה הכסף לא ילך אליו
תגידו למה אנחנו מתבישים שיש לנו?
יש לי חברה שההורים שלה אמידים מאוד
היא לא הזמינה חברות הביתה כשהיינו נערות
כאילו ההורים שלה חטאו שיש להם
לגבי הבושה לתת מעשרות לאחים:
בתור אחת שלא עובדת כבר תקופה ארוכה (עקב לימודים גבוהים) ובעלי אברך
האמת שאני ממש מצפה מאחים שלי שיש להם יכולת כלכלית ידועה (רואים את הסכומים שהם מרימים לקמפיינים באזור המגורים או בקהילה, ומדובר בעשרות אלפים) שיתנו לנו אולי קצת, לא באופן קבוע,
אבל אולי בערב חג, או אחרי לידה, בהזדמנויות כאלו…
מרגישה קצת קטנונית לחשוב ככה, אבל באמת שזה לא יפגע בי, נכון, זה לא נעים, אבל זה מחמם את הלב כל כך.
וכמובן עוזר עזרה ענקית, מי שלא חווה לא יודע, המחנק הכלכלי, המינוס בבנק שאת יודעת שאין וגם לא צפוי להיות מאיפה לכסות, החובות, העניות הנוראה הזו שמקשה לנשום
משפיעה על כל מעגלי החיים, על הבריאות ועל הנפש, על איכות השינה, על הזוגיות ועל חינוך הילדים.
לא נראה לי שיש מקום שהלחץ הכספי לא נוגע אליו.
אז עכשיו נתתן לי כיוון של כף זכות לבני המשפחה שלי. אולי הם פשוט חוששים שאנחנו מתביישים לקבל.
האמת? לא הזדהיתי.
למה לחיות ברמה גבוהה יותר מהיכולת?
לא עדיף להוריד ברמת החיים ולהתפרנס בכבוד מההכנסה שלך?
לקבל תרומות מהאחים ולעורר רחמים מאנשים כדי להחזיק רכב ולאכול גבינה צהובה?
אולי עדיף להתרגל לחיות ממה שיש, ולשמוח בזה.
להרגיל גם את הילדים.
לדעתי זו בריאות הנפש.
אולי זה כבר אחרי שמשתדלים כבר להוריד?
לפי מה שהיא מתארת, לא נשמע שמנסים להוריד.
להחזיק רכב זו עלות גבוהה מאוד, שאפשר לוותר עליה.
"נופש או טיול זוגי מושקע"- אלה דברים שלהרבה אנשים בכלל לא במושגים, הם אפילו לא חושבים על זה.
אנחנו משתדלים לחיות עם חשבון, בלי סטים, בלי בוגבו, בלי תרבות אוכל מוכן.
וב"ה הילדים שלי שמחים, חיים בפשטות ובשמחה ולא חסר לנו כלום.
אנחנו גומרים את החודש, אין אצלנו מצב להיכנס למינוס (כך גם הגדרנו את חשבון הבנק בכוונה)
לדעתי העבודה צריכה להיות בלב. לשמוח במה שיש ולא לקנא במה שרואים אצל אחרים- זו עבודה. אבל זה לגמרי משתלם ונותן רוגע נפשי.
ואת כל העלוני פרסום שמפיצים בחינם? אני בכלל לא מכניסה. למה להיחשף למה שאח"כ גורם להרגיש שכ"כ הרבה הייתי רוצה ואין לי?
יהודית אני מאד מתחברת למה שאת אומרת,
אני מאמינה שהסתפקות במועט זה ערך אמיתי, ללא קשר למצב כלכלי.
אבל מצד שני צריך לזכור שלאנשים שונים יש צרכים שונים ולא נכון לשפוט את ההתנהלות שלהם מהמשקפיים שלי.
אני גרה במקום שהתחבורה הציבורית מפותחת, חברה שלי גרה במקום שממש לא. אני ב״ה בריאה ומתפקדת בכל התקופות, גיסתי בשמירות ארוכות וקשות. אח שלי עובד בעבודה שדורשת נסיעות לכל מיני ״חורים״. כל אלו צרכים אמיתיים שיכולים לגרום לאנשים שקולים להחזיק רכב למרות שההוצאה כבדה להם.
לי אין בעיה להעביר ירושות בין הילדים ולא כל כך אכפת לי שהם לא לובשים סט, שונאת קניות (!) ומעדיפה לכבס בתדירות גבוהה יותר
אבל אני יודעת שיש כאלו שמאד חשוב להם להשקיע בלבוש, שיהיה עדכני ומגוון ותואם. זו נטיה טבעית ליופי ואסתטיקה, לא כל כך פשוט להלחם בזה (ויש כאלו שגם יודעים לעשות את זה בלי להוציא הרבה כסף)
גם לגבי אוכל, חופשות, ועוד יש סטנדרטים מאד שונים בין משפחות ואנשים.
מה שכן,
אני חושבת שלפעמים דוקא זה שחיים בתחושת חסר גורם להוצאות מיותרות כי ממילא אין אז לא יהיה עוד קצת (כמו ששמעתי מאשה אחת – ביקשתי מבעלי שבהלוואה הבאה יהיה טינקו 🙁 )
לעומת זאת כשחיים מהיש אז שוקלים ומתעדפים – יש לי עכשיו 200 שח – אני יכולה לבחור לקנות בזה נעליים, בגד, עוף לשבת או פיצה לארוחת ערב, אבל לא את הכל.
אב יש כאן מדור מוצלח של נחמה פרל על התנהלות כלכלית
לגבי מי שמתבישת לתת את הכסף לאחים ואחיות.
אני זוכרת שאח שלי אחרי החתונה דיבר איתי ועם המשפחה וציין שבמשפחה של אשתו נוהגים להעביר מעשרות בין אחים,
וזה לא בושה מי שיכול מעביר גם הוא, כך יוצא שכולם נהנים (זה גם בשביל לתת הרגשה טובה, לא רק כדי שהשני ירגיש צורך לתת חזרה).
אני יודעת שבמשפחה של גיסתי זה יותר מקובל.
אישית לי פחות התאים (לפעמים רוצים לתת למטרה אחרת / למשפחה השניה /הורים / קושי כלכלי זמני) וזה יצר אצלי אי נעימות.
אבל זה יכול להיות פתרון…
אויש הצחקת אותי לגמרי
בהלוואה הבאה טינקו
לאן הדרדרנו… ה' ישמור
"אחת" מסכימה איתך לגמרי
אגביהודית
להחזיק רכב זו הוצאה גדולה שלא תמיד אפשר לוותר עליה(לא בכל ישוב יש אוטובוסים זמינים)
כמו שלא תמיד אפשר לוותר על מגורים במרכז שעולה שכירות יקרה מאודדד(כי החינוך וכו…)
שמעתי פעם: איך תדע שעבורך זה מותרות? כשתראה את המוצר בשקית של שכן שלך שחייב לך כסף ויצבט לך הלב. עבורו זה כנראה לא מותרות עבורך כן.
אין צורך לדון כמה ואיך אחרים חיים האם נכון להחזיק רכב? לקנות דירה גדולה? לאכול גבינ"צ? לגור בעיר מרכזית? לכל אחד יש שיקולים משלו.
הרעיון של עניים בדור שפע…
עדיין יש עניים ממש. אבל כשפותחים את ארון המשחקים של הילדים שלי אני תוההה לעצמי: האם גם לי היו כל אלה? אנחנו הלכנו במעט בגדים יד חמישית וילקוט מיושן. האם הילדים שלי מסוגלים בלי האטרקציה הפופולרית העכשוית: פופיט חשמלי, פליימוביל ועוד ועוד כבר לא יודעת מה הולך…
יש משהו בגישה הבסיסית של הפוסט הפותח שקצת מציק לי.
יש חסר, תקופה ארוכה של כמה שנים.
מה עשית עם זה?
אני מתכוונת, שחוץ מלהתמודד עם המציאות החסרה
באחריות ובמקסימום חסכנות אפשרית, כמו שזה נשמע היטב מהתיאור שלך
האם ניסית איכשהו מתישהו לחשוב איך אפשר לשנות את המאזן?
למצוא עבודה במקום אחר עם משכורת שונה, או תוספת מהצד,
להתמקצע יותר בנישה ספציפית בתחום שלך שיש בו ביקוש,
ואולי אולי לחשוב על להחליף מקצוע אפילו?
עם כל הכבוד, וזה באמת הרבה כבוד לשאת את המצב הזה על כתפיים תקופות ארוכות,
אם היית רואה מישהו חופר בור עם כפית- בטוח היית אומרת לו חביבי קח מעדר, תראה ישועות!
אני יודעת שלא פשוט בכללללל למצוא, ולבצע שינויים תעסוקתיים
ברור לי שזה לא פיקניק.
אבל לחיות בצורה הנ״ל בלי עתיד תקווה חלום ואופק- עוד הרבה יותר קשה!
להתרוצץ בקניות ממקום זול למשנהו, לכבס הרבה יותר צפוף, להכין כל מאכל לבד בלי קיצור תהליכים של גלם איכותי- זו עבודה לכל דבר, ובפריטה לשעות- לא מתגמלת בכלל.
אני אהיה קצת בוטה עכשיו-
במקום לחלק עופות לבד, ולהפריד מהעצמות את כל הפירורים במשך שעתיים בשבוע,
יתכן שלהוסיף בזמן הזה בדיוק עוד שעתיים בעבודה שלך או בנוספת- יהיה רווחי פי 2.
סליחה והתנצלות גדולה אם יצאתי כאן אטומה או לא מבינה.
הגבתי באמת פשוט מרצון לפתוח כיוון חדש שאולי לא מספיק השקיעו בו.
בהצלחה גדולה
והמון שפע לנו ולכל ישראל.
כמובן שהאחים הם הראשונים לקבל מאיתנו עזרה כלכלית,
בפרט בזמני שמחות שלהם, ובשעה שידעתי שלגיסי אין עבודה,
אבל תסתכלו גם יותר רחב, יש לי חברה גרושה שעברה דירה ופוטרה,
היה לי קצת לא נעים בגלל היחסים הקרובים בינינו לתת לה הרגשה שהיא ה"עניה" ואני ה"עשירה"
אבל החלטתי להתגבר על אי הנעימות ולנסות בעדינות – והיא כ"כ שמחה,
ומאז אני משתדלת בכל הזדמנות – אפילו פורים, חנוכה, וכו' להעביר לה סכומים כמה שיש לי בצד,
וזה לא קילקל את היחסים בינינו רק הרבה את האהבה והרגשת השותפות – "עימו אנכי בצרה"
התחברתי מאד למה שכתבת, ב"ה היום מצבי הכלכלי השתפר, (אני לא עשירה… ,בלי רכב… יש ברווח למה שצריך ב"ה) אבל אני זוכרת היטב מה זה שלא היה לי כסף לשלם לגן של הילד והיינו צריכים לבקש הלוואה מההורים 🙁
אברכים רואים סיעתא דשמיא, והמון השגחה פרטית, ועם כל הקושי- אני זוכרת שהרגשתי פשוט שד' איתי- כמו שכמה כתבו כאן, פתאום מכל מיני כיוונים הכסף נכנס…
תזכרו שהכל בחשבון- וגם מי שנראה מסודר כלכלית- יתכן שמתמודד עם קשיים אחרים, שלא רואים…
אהבתי את תגובותיכן:)
רציתי להוסיף לגבי מעשרות: כספים לחתונות הילדים- גם יכול להחשב ממעשר- כך שמעתי, וכמובן אל תסמכו על זה, שכל אחת תברר עם רב.
אנחנו נותנים מעשרות לאחים של בעלי/ שלי, לפעמים כמתנת לידה/ שמחה ואז זה מתקבל בלי אי נעימות.