”כמה ילדים אתם?” השאלה ניתזה מפיה בסקרנות.
”אנחנו שתיים, אני ואחותי טלי”, עניתי בגאווה. ”וכמה אתם?”
”אנחנו שישה ילדים” ענתה בפשטות.
פערתי זוג עיניים המומות, ”ואיך את זוכרת את השמות של כולם?!”
בוקר. אני ילדה כבת 8, פותחת את העיניים, רואה מסביב קרטונים רבים ונזכרת באחת שאתמול עברנו דירה. מיד אני קופצת מהמיטה ומתחילה להסתובב בין כל הקרטונים, רצה להעיר את אחותי היחידה, הקטנה ממני.
”טלי, תתעוררי!” אני קוראת, "עברנו דירה!". היא פוקחת את עיניה ומיד גם היא קופצת מהמיטה ומתחילה להסתובב יחד איתי בבית החדש. אנחנו מציצות מבעד לתריסים מנסות לראות את העוברים ושבים. מעניין איך יראו הילדות בכיתה החדשה, שכן, היום לא הלכנו לבה"ס. מעניין איך נראים הילדים בשכונה, אני מחכה כבר לפגוש אותם. כך המשכנו להעביר את השעות עד לשעות אחרי הצהריים בהם נוכל לרדת ולפגוש את החבר'ה החדשים.
השעה היעודה הגיעה, ומיד פתחנו את הדלת וירדנו למטה, לחצר. שם החלו להתאסף כבר ילדים וילדות, הם התחילו להתעניין ולשאול, מנין הגענו ואיך קוראים לנו וגם שיתפו אותנו בקשרים המשפחתיים – אחים ואחיות ממשפחות ברוכות ילדים, שכולן היו כבר הרבה יותר משתיים, ואני נותרתי פעורת פה.
באותו רגע לא דמיינתי שאני עצמי אזכה להיות אמא לחמישה עשר ילדים!
נעים להכיר, שמי אסנת פוקס אמא לנשואים, לילדים בגיל הרך והקשה, סבתא לנכדים מתוקים. ובנוסף מטפלת רגשית לנשים, מרצה, ומלווה אימהות במסע האימהות שלהן, מסע שמתחיל מהרגע שהתינוק שלך מגיע לעולם וממשיך גם עד היותך סבתא, עד 120.
פעמים רבות, כשאנשים שומעים על משפחה ברוכת ילדים הם קוראים קריאות התפעלות, והאמת היא, שגם אני. הנה, לפני זמן מה אחת הבנות הנשואות שלי, סיפרה לי על חברה שלה שמגיעה מבית עם 16 ילדים, שאימא שלה מחכה לילד נוסף… מיד הגבתי, וואו! איזו אישה מדהימה!
ניסיתי לחשוב מה פשר ההתפעלות הזו? למה אני מתלהבת?
בנות גילי וגם בנותיי הגדולות זוכרות בוודאי את הקלטת של ציפי מילוא עם הג'ינגל הקליט: "אמא איך את מסתדרת, עם אהרל'ה עם מוישל'ה עם אסתי ועם ליבי…" את שאר השמות אני כבר לא זוכרת… אבל עם השאלה נשארתי עד היום.
מה אנחנו שואלות בכך? למה אנחנו מתכוונות? ובכן, כאן בעצם, אנחנו שואלות: אמא, מה נותן לך כוח? כיצד את מצליחה להתמודד עם אתגר כל-כך גדול? באילו אמצעים את נעזרת? איך את מצליחה להשתלט על הבית על הילדים? איך את יכולה?!
כולנו מכירות את 'ילדים זה שמחה!' אך אנחנו גם יודעות שילדים זה אתגר והרבה בלגן! כל ילד הוא עולם! עולם שלעיתים בוכה, מתעצבן, מבלגן, שמפזר משחקים ברחבי הבית ומתקשה לסדר, מלכלך את הבגדים ומשליך על הרצפה, שמורח, שמקשקש…
שצריך לדאוג לכל צרכיו – אוכל, שתיה, אהבה, בגדים, רופא שינים, משקפיים, טיפול רגשי, קלינאית תקשורת, שעורי בית, חוגים…
הבית עצמו הוא כמו מפעל קטן עם צרכים בלתי פוסקים: סלים עם כביסות שאף פעם לא נגמרות, כלים בכיור שכל הזמן מתמלאים – רק הרגע גמרתי לשטוף! שוקו שנשפך על הרצפה, משחקים מפוזרים בכל פינה, לשדך בין זוגות גרבים – משימה לא פשוטה.
והעניין הוא כפי שאמרה לי אחת מבנותיי, שאין לך כמעט זמן ליהנות מכל העמל. בשנייה הכל נעלם! והבלגן, הכיורים, הכביסות, כולם חוזרים לסורם! ולא לדבר על הקולות המאשימים הפוקדים אותנו עמוק בפנים: איזו מן אמא עצלנית את! למה הבית שלך לא מסודר יותר? למה את לא מצליחה יותר?"
נשמע מאתגר? אפילו מדכא? אל דאגה! את מסוגלת! את יכולה! אלוקים נתן בך אמון שתצליחי לנהל את הבית ואת ילדיך באופן הטוב ביותר, וזה בדיוק מה שאת עושה.
וגם אני, כאמא ל-15, מזמינה אותך להצטרף אלי למסע, בו אעלה ואשתף בהגיגים ובכלים פרקטיים ומעשיים מניסיון החיים שלי, בתובנות והבנות שעלו לי מהבית הפרטי שלי ומעבודתי כמטפלת. בנקודות מבט חדשות על עצמך, כאלו שיכולות בעז"ה לקדם אותך, לפתוח לך את הראש, להפוך את הכאוס להזדמנות ולצמיחה ולאהוב את עצמך בתוך המסע : )
אז נצא לדרך?
הארה עצמית : )
בואי נזכור שאף אחת מאתנו לא מושלמת, וכולנו לומדות ומתקדמות בכל יום מחדש. בחמלה, בתמיכה ובשיתוף פעולה נוכל להפוך את האתגר להזדמנות לצמיחה ולהתפתחות.
כי בסופו של יום, עם כל האתגרים והבלגן, אמא – את מסתדרת, ואפילו מצטיינת!
אסנת פוקס פסיכותרפיסטית לנשים ומרצה –
מלווה נשים במסע האימהות שלהן ומפתחת גישה של חמלה עצמית.
להאזנה לקו התוכן: 'מאימא בצניחה לאימא בצמיחה' חייגי: 02-3134108
להזמנת הרצאות וסדנאות לנשים ואימהות חייגי 8470042 054
17 Responses
מחכה מאד לקרא את התכנים שלך!
ואוו!
איזה כתיבה מהממת!
נשמע התחלה מבטיחה! מגרה לצאת לדרך…
מחכה ממש!
אהבתי!
וגם מאד חשוב לי לדעת- את באמת מסתדרת?
כלומר, מסתדרת ברמה ש-הילדים תמיד נקיים אבל לא ממש מטופחים, הילדה בת 9 לוקחת את הקטן הן חודש לסיבוב,
ואת בעלך את פוגשת פעם בשנה…
או שגם יש מציאות אחרת- לחיות יותר קרוב לקו של המשפחות הקטנות יותר…?
ואל תגידו לי שגם הן לא תמיד מטופחות וכו וכו, וזה תלוי באמא, באופי, אני יודעת, שואלת בכל אופן האם זה אפשרי?
ואם הילדים רק נקיים, אבל לא מטופטפים – אז מה????
הילדים שלי באידיאל לא מטופטפים – כי הם ילדים! הם לא חלון ראוה,
והבית שלי לא מטופטפ – כי זה בית לאנשים ולא בית מרקחת
נראה לי שבדבר הראשון זה להבין מה התפקיד של אמא,
התפקיד שלה זה לגדל ילדים, לתת להם מרחב מחיה ומרחב לטעות ולנסות,
להבין שאנו בני אדם ולא בובות שעוה. ואין שום עניין לחיות במוזיאון האנשים המטופחים והמושלמים.
ודרך אגב הילדים הם אלו שמבקשים לקחת את האחים הקטנים לטיול לא תמיד זה האמא ששלחה אותם כי היא א מסתדרת.
מאמינה שכל השאלות שלך תיפתרנה ע"י אסנת.
אבל כן חייבת להעיר בינתיים: אין ילדה בת תשע שלוקחת את הקטן בן החודש בגלל שהמשפחה ברוכת ילדים. לא שופטת אימהות שעושות את זה, אבל אישית גם עם בת עשרה לא שלחתי תינוקות מתחת לגיל שנה לגינה… ודיברתי עם בעלי כל ערב, הרבה. והילדים היו תמיד נקיים ושבעים ולבושים בבגדים נקיים ותואמים.
בעיני, הכל ענין של לדעת לתעדף. כל אחת מתעדפת על פי רצונה. יש מי שמוותרת על מטבח ללא רבב, [אפשר ללכת לישון עם כלים בכיור] יש מי שמוותרת על ארוחות מסודרות לגמרי, [מה רע בשניצל טרי וחם בפיתה?] יש מי שמוותרת על זמן איכות יומי עם כל ילד ומשתדלת להשלים לפחות פעם בשבוע. [ברזולוציות היותר מעמיקות] ויש מי שמוותרת על סדר שלישי בכולל.
גם בערב פסח את מתעדפת לפעמים את הניקיון על פני האוכל…
אז אנחנו מסתדרות. לגמרי. ושמחות וגאות. לא מרגישות שהקרבנו כלום.
ולשאלתך, הסברתי פעם לחברות חילוניות בעבודה: זה לא שכל הילדים בבית הם בגיל שבו המקלחות והארוחות והבגדים הנקיים הם העסק שלך. זה תמיד רק שלושה ארבעה גג.
בהצלחה לכולן!
אני חושבת שכולנו מכירות או שמענו על משפחות גדולות ממש שהבית תמיד נוצץ, מבריק והילדים מטופחים ולובשים מדהים וכו
ברור שזה משהו קיים ואפשרי
וברור גם שמדובר בד"כ על אמהות על, סופרוומניות עם כוחות נדירים שאין אותם לכל אישה.
בגדול, כמו שאמרת בעצמך, איך שהבית נראה, רמת הניקיון, האוכל וכו תלויים באופי האמא.
וביכולת שלה נגיד לעמוד לילות שלמים ערה, במיוחד לפני חגים ולבשל / לנקות / להכין לבד הכול וכו
הרי אין גבול להשקעה שאפשר להשקיע לדוגמא בתחפושות ומשלוחי מנות, גם אם יש רק 2 ילדים וגם אם יש 15.
הכול תלוי בחשיבות שהאמא מייחסת לדברים האלו ובכוחות שיש לה
נכון שבד"כ עם הילדים סדרי עדיפויות משתנים ומתעדכנים בהתאם למצב
אבל שוב, אני חושבת שזה אפשרי בהחלט לגדל דור מבורך וגם להספיק הכול, רק שבאמת צריך לזה כוחות על.
למרות שמאמינה שעם הילדים, מגיע תעדוף שונה לדברים האקסטרה, גם אם כרגע זה נראה לך דברים בסיסיים.
וסתם כך אני אישית מאמינה שבית הוא לא בית מרקחת ושילדים גדלים מצוין גם בבלאגן, גם בלי ארוחות מושקעות ואפילו בלי אמבטיה יומיומית, אלא רק פעם ביומיים. וחושבת שהחויה המדהימה של לגדול בבית ברוך ילדים והרבה אחים ואחיות צפופים שווה הרבה יותר מכל זה.
את נוגעת בנקודה כל כך חשובה ואמיתית, ואני שמחה על השאלה שלך, כי היא פותחת צוהר לשיח עמוק על המציאות והאפשרויות בחיים של משפחות גדולות.
אני כל כך שמחה שאת מעלה את השאלות הללו, הן מהותיות. אני מבטיחה להמשיך לגעת בנקודות האלו בפוסטים הבאים – יש לנו עוד הרבה על מה לדבר! ♥
השאלות שלכן , מאוד מעשירות אותי ונותנת לי עוד רעיונות לכתוב עליהם.
ניפגש…
אסנת
וואו
כמה שכולנו זקוקות לכאלה תכנים…
וואו איזה יופי של מדור!!
במיוחד בדור שלנו שילודה הפכה להיות אאוט גם במגזר שלנו
זה כזה תזהרי לא לטרוח מדי…של יהיה על חשבונך…שלא יפריע להתפתחות האישית שלך וכו וכו עם קולות ששומעים היום גם אצלינו…
כמו שאחותי ואני אומרות תמיד בתחילת הריון לפני שצריך לספר לעבודה (…ולמשפחה… 🙂 וכו שאם היינו באי בודד היינו יולדות בכיף ורק פה יש תחושה שצריך לתת דין וחשבון למישהו על זה שמקימים משפחה
כל כך חשוב לתת כח והתבוננות נכונה
תודה שבאת!
וואו איך אני מזדהה!
אהבתי את התגובה שלך את כל כך צודקת.
כתבה יפה מאוד!!!
הנושא הזה מעלה מלאאא שאלות.
מחכה מאוד לכתבות הבאות שלך…
וואו!
בדיוק מה שאנחנו צריכות!
תודה על המדור, הוא נראה מרתק
מחכה להמשך!
תמיד שאני רואה אמא למשפחה ברוכה אני אומרת אני מקנאה בה! איזה גיבורה!
רוצה גם!
אבל גם שואלת ומתפלאה מאיפה הכוחות???
איך את לא סמרטוט?
איך מגיעים לכל ילד?
איך הבית נשא ר הגיוני נקי ונעים?
תגובות מעניינות.
אמת שאני לא מקנאה כשאני רואה אמא למשפחה ברוכה
כי עוד לא נתקלתי באחת כזו שהצליחה להגיע לשליש בכל חלק בחיים המסועפים שלנו..
איפה באמת הזוגיות? ואיך מגיעים לכל ילד ולקשיים והתמודדויות שלו באופן אישי וגם בתוך המשפחה ?(תחרותיות בין האחים,צורך בתצומת לב וכ'ו..) ומה עם אוויר לנשימה לאמא – איכשהו להכניס את עצמי בכול הסיפור כדי להיטען ולקבל כוח ליום יום,
הרי בלי קשר לקריירה רובנו עובדות כי חייב ולא יושבות בבית ומסוגלות להגיע פי 8 ליותר דברים .וכשהילדים חוזרים גם אליהם כי את בשאר טיפלת כבר בבוקר…
כמובן שהתפילה קודמת לכל אבל גם השחיקה עם השנים היא ממש ממש קשה, אני נתקלתי באמהות מדהימות לכמה וכמה ילדים שפשוט גוררות את היום יום כי זה אבוד מראש , מנסות להגיע למה שצריך באמת לפי סדר העדיפות שלהן כמו שכתבה מישהי אבל מלבד זה , לא נראה שבאמת מצליחים להגיע לפרטים שלפעמים לא נכון לומר עליהם "זה בית של ילדים אז לא נעשה כך וכך כל יום לא קרה כלום.."
היי, תודה על התגובה המעניינת שלך,
אני בת ל-14 ילדים בלעה"ר,
כל חיי מרגישה כמו בת יחידה ובטוחה בליבי שמכולם אמא הכי אוהבת אותי ודואגת לי להכל,
יום אחד כשגדלתי גיליתי להפתעתי שעוד אחים שלי מרגישים ככה,
למעשה, חוץ מאח אחד שאומנם טוען שהוא מרגיש מפונק אבל לא בן יחיד, גיליתי שכולם הרגישו כל החיים כמוני,
תודה להשי"ת ותודה להורים המדהימים שלי שגידלו אותי בכזו צורה מדהימה
לא חושבת שיש מאושרת ממני בעולם!!!
קיבלתי בחיי את כל מה שילדה יכולה להצטרך, ההורים שלי מימנו לי טיפולים של כל מה שיכולתי להצטרך
אם מבחינה רפואית או ריגשית או שיעורים פרטיים וכו'
הקשר של הילדים עם ההורים מדהים! (כמובן שיש את הילדים הפתוחים יותר ואת המופנמים יותר אבל הלב של אבא ואמא פתוח בענק!!!)
האוירה בבית תמיד שמחה וכיף!!!! לא הבנתי איך חברות שלי מסוגלות לחיות בבית משעמם רק עם 8 ילדים…
והזוגיות של ההורים שלי— ראויה לקנאה!!!!! אמן על כל אדם מישראל כזו זוגיות!!!!!!!!!!
ידוע שחברות שמחפשות אצל איזו חברה הולכים לשחק אחה"צ רוב החברות היו מגיעות לבית שלנו, הכי כיף!
מעריצה את אמא שלי!! ומאחלת לכולנו ללמוד ממנה!!!!
אני אחות ל11 בלי עין רע וכן לא הרגשתי נסיכת העולם לא היה להורים שלי פניות רגשית ופיזית להסתכל לנו בעיניים הם מאוד השתדלו לתת לנו את הבסיס ועשו בשביל זה מעל ומעבר אני מאוד מודה להם ובטוחה שהייתי חייבת לעבור את המסע הזה גם אם הייתי נולדת למשפחה קטנה