שלום חברות
עברה עלי שנה מאוד קשה ומטבע הדברים נפגעתי הרבה מאנשים במהלך השנה.
ומעל הכל, מישהי שבאמת עשתה לי עוול רציני ממש, (ואפילו לא ביקשה סליחה) ואני מרגישה שאני לא מסוגלת לסלוח לה.
איך בכלל סולחים?
מה נקרא לסלוח?
יש מצבים בהם אני אומרת שאני סולחת ולאחר מכן אני שוב כועסת, מה זה אומר?
האם לסלוח פירושו שזה מפסיק לכאוב לי?
ובבקשה אל תכתבו לי תשובות מהסוג של: “לזכור שזה מה'” כי גם שם לא קל לי כרגע… ולא שאני חלילה וחס מזלזלת, פשוט אני לא במקום הזה כרגע.
תודה מראש לכל המגיבות!
סליחה היא תהליך.
לכבד את עצמך שכואב לך, לסלוח לא בשביל הצד שגורם לך לכאב אלא בשביל עצמך. כדי לשחרר ולהמשיך הלאה.
להבין שאולי תסלחי ועדיין יכאב, שאולי תסלחי על חלקים מסויימים ועל חלקים אחרים לא…
בהצלחה.
סליחה היא תהליך כואב ולא קל
אני חושבת שההגדרה איך תדעי אם סלחת זה כשאת נזכרת בסיפור, אם את מרגישה רק צביטה קלה שזה אומר שגנראה סלחת והתקדמת הלאה או ממש כואב ברמה של דמעות בעיניים. (תסני להשוות לסיפור שפעם ממש כאב לך הלב פיזית כל פעם שנזכרת בו ועכשיו כשאת נזכרת את מרגישה רק כאב או צער קל)
אין לי הרבה טיפים לתת:
-תכילי את עצמך, תביני שזה כואב, תביני שלפעמים זה לוקח זמן
אני גם חושבת שהרבה יותר קשה לסלוח כשהשני לא מגיע לבקש את הסליחה ולא מבין כמה הוא הכאיב ואת עושה את התהליך מול עצמך ואלוקים
-את יכולה לבקש על זה במילים פשוטות, ד' אני כל כך רוצה לסלוח וכל כך קשה לי..
-יש את כל העצות של לשבת ולכתוב לעצמך מכתב, אישית זה תמיד נראה לי הזוי מידי ולא ריאליסטי אבל אם מתחברת, שמעתיש זה עושה פלאות
-כן אולי תנסי לדבר לעצמך במקומה, להסביר לעצמך למה זה כאב נורא ולמה זה היה מעליב ובאיזה סיטואציה לא פשוטה היית ואז לענות ממש במקומה: "אוי, לא ידעתי על כל מה שעברת, איך כואב לי לשמוע" וכו וכו המון מילים של הכלה והבנה ואז גם לנסות ממש להתנצל לעצמך בשמה
-לא רוצה לחזור על הרצאות קלישאתיות אבל אולי תנסי להזכיר לעצמך בקטנה ובעדינות שמי שסולח למרות הקושי והכאב, ד' סולח לו ורואים ישועות הרבה מעל לדרך הטבע, "הנעלבים ואינם עולבים…" וכמה גדולה מעלת הסליחה
אבל לא ממקום כפייתי שמכריח אותך לסלוח ודוחק בך למה עוד לא סלחת (קרי קולו של היצר הרע) אלא ממקום עדין, אוהב ומכבד שמזכיר באהבה ובעדינות בלי לחפור
אומרים שצריך לומר לפוגע שהו פגע, אני יודעת שזה דורש המון אומץ לי לדוגמה אין אומץ לומר למשהו שנפגעתי ממנו,
אבל אולי ככה היא כן תמצא דרך לכפר?
ולך יהיה יותר קל?
לא יודעת כותבת את זה גם בשבילי- אני כעסת על משהו שאני ממש אוהבת ולא מסוגלת לומר לו את זה…
אולי זה יראה לך לא קשור או אפילו להיפך- מעורר אותך לכעוס יותר-
אבל כדאי לך פשוט לתת מקום לפגיעה שחשת,להסכים עם עצמך שזה ממש פוגע,וכואב ,לעשות לך ככה, להגיב ככה,ואם את חושבת שזה מוצדק מצידה-תגידי למה זה לא מוצדק,למה מגיע לך יחס מכבד,מכיל, חומל, וכד', וכשאת תביני את עצמך,תחמלי עליך,תכבדי את הכאב המוצדק שלך [ותמיד הוא יהיה מוצדק,ותמיד את ראויה לכבוד ,ותמיד ראויה לחמלה-כי כולנו ראויים לה, כל אחד במקומות שלו] תחזירי את השליטה על הכאב שלך לחייך,תרגישי טוב יותר !כי מגיע לך לממש את הבחירה שלך כשאת מרגישה טוב ,ומשוחררת מהכאב המציק הזה.
זה בסדר לא לסלוח על פגיעה קשה שחווית,
זה בסדר לא להגיד לה שנפגעת [מה עוד?,גם ככה חוויתי השפלה,אז שאני ישפיל א"ע עוד?]
זה בסדר גמור להגיד שאת סולחת ולהמשיך להרגיש כעס,
לרצות לסלוח ולא לדעת איך,זה לגמרי אנושי.
רק ד' הוא אדון הסליחות,וגם אנחנו רוצים ש'מידה כנגד מידה' ינהגו עימנו משמים ויסלחו לנו, בואי נבקש ממנו שילמד אותנו לסלוח,שיראה לנו איך,כי כואב לנו להיזכר בעוולות שנעשו לנו ואנחנו יודעים שהרבה שלוחים למקום וגם האשה הזו היא רק שליחה
מקווה שהועלתי לך,ושיהיו לך רק שנים יפות ושליחות טובות!
לא הבנתי מניין הביטחון שזה בסדר?
ז"א כל החלק השני של הקטע ממש מיוחד ונכון
אבל החלק הראשון???
אף פעם לא שמעתי דעת תורה שאומרת שזה בסדר.
נכון , זה לוקח זמן, ואנחנו אנשים, וזה קשה עד כמעט בלתי אפשרי
אבא שלי לימד אותי, כשכועסים על מישהו- לנסות לעזור לו בדברים קטנים וזה משפיע לאט לאט על הלב
נתינה מולידה אהבה
דבר ראשון לסלוח זה משהו פנימי מהלב פנימה, זה לא איזו מילה שיוצאת סתם כך מהפה.
גם אני עברתי תקופה מאוד קשה שנפגעתי מהמון אנשים, כשנגמרה התקופה (עד כמה שאפשר, יש צלקות לכל החיים:) הייתה לי בראש רשימה של אנשים שאמרתי לקב"ה, סליחה אבל אני לא מסוגלת לסלוח להם, בר"ה בתפילות אמרתי לקב"ה שאני לא רוצה שיהודים יפגעו בגללי, אבל אני לא יכולה לסלוח להם על העוול שהם גרמו לי ועל כך שהם אפילו לא ביקשו סליחה.. אבל הוספתי ואמרתי שיש לי איך לשון כל אדם בסיטואציה לכף זכות (כוונות טובות, לא היו מרוכזים, לא הבינו וכדו') ואמנם אני לא יכולה לסלוח אבל בראש היה לי סיבות איך 'כן' אפשר לסלוח.
עברו שים, שסחבתי איתי את הדבר הזה…
באחד הימים ראיתי אחת מהנשים שעשתה לי עוול נורא (הכי נורא שאפשר) לא הסתכלתי אפילו לכיוונה אבל בתוך הבטן הרגשות חגגו… נכנסתי לשיעור (הייתי בלימודים באותה תקופה) ופתאום היא נכנסה בתור המרצה!! בקושי נשמתי.. וכך עוד שיעור ועוד שיעור שאני פשוט יושבת שם בתחושה הכי לא טובה בעולם… קשה לי ברמות לא מצויות, אני בוכה לבעלי , לא רוצה לראות אותה, פשוט הרגשה וראה..
יום אחד חברות מסביבי מדברות ואומרות נכון המרצה הזו? אז מסכנה הם כבר המון שנים מחכים לילדים… לא שמעתי יותר, אבל קיבלתי אגרוף לבטן, פחדתי שזה בגלל שלא סלחתי לה..
חזרתי הבייתה, ישבתי לעצמי בשקט, הייתי לבד בבית, העברתי לי בראש מה שהיא עשתה לי, ואז דימיינתי את זה שאני יהיה במקומה, שאני יצטרך ליחה ממישהו ובגלל זה ח"ו לא יהיו לי ילדים או כעין אלה.. ואז פתאום צעקתי (ממש) ה' אני סולחת לה, אני סולחת לה, אני סולחת לה, ופשוט בכיתי בכי משחרר.
יום למחרת כשהיא נכנסה לשיעור, חיכיתי להרגשה הלא נעימה, והיא פשוט? לא הגיעה!! כלום, נסיתי לחפש אותה בתוכי ופשוט אין… הסליחה הזו שלי פשוט ניקתה אותי, הורידה ממני טון שהכביד עלי כל כך.
לא ראיתי אותה התקופה עד שיום אחד הייתי עם חברה שראינו אותה עם עגלה..
התרגשתי ולחשתי לחברתי 'איזה יופי!! הרבה שנים הם חיכו' היא הסתכלה עלי ואמרה 'לא מה פתאום יש לה עוד 3 ילדים'
עמדתי נבוכה
לרגע הצטערתי ובשנייה אחרי הבנתי הכל
הסליחה הזו הייתה קודם כל בשבילי
אני עד היום לא יודעת אם זה היה ילד ראשון או שחברתי צדקה.. שמועות לא רלוונטיות.. הליחה היא הרלוונטית
אשקר אם אומר לך שסלחתי לכל האנשים..
זה קשה
זה דורש
אבל כשתעשי את זה, מי שדבר ראשון ירגיש את זה, זה את.
הסליחה מנקה, מורידה משקל גדול מהלב.
הסליחה היא לך.
קשה לך לסלוח? דברי על עם הקב"ה, תגידי לו, תספרי לו, תצעקי את זה, תבכי את זה.
ויכול להיות שתחליטי שעכשיו את לא סולחת, זה תהליך
מאחלת לך שתצליחי לסלוח ושתהיה לך ולכל עמ"י שנה מדהימה
מהמם, חיזקת
וואו
צמרמורת
אותי לימדו שבן אדם שנפגע' זה אומר שבפנימיות שלו יש מקום לפגיעה
אם לא, הוא לא היה נפגע
זה נשמע קשה ותובעני ומעצבן (מה זאת אומרת? פגעו בי, לכן נפגעתי!)
אבל אם תתעמקי בכך תביני שזה אכן כך.
חוץ מהלל והרב שטיינמן את מכירה עוד אנשים שלא נפגעו בכלל????
מה האמירה הזו אמורה להביע – שיש עליהו תביעה שאנחנו לא מלאכים???
מישהי הרסה לי את הבית, בזכותה איבדתי 2 עוברים – אה הבעיה היא בי שאני לא מושלמת, ברור, את יודעת מי ברא אותנו לא מושלמים – הקב"ה.
הבנתי.
איידי, קשה לי לקבל מה שאת אומרת
אני לא מכירה אדם שפוגעים בו משמעותית והוא לא נפגע
אז אני מסיקה מזה שלכולנו יש בפנימיות שלנו מקום לפגיעה, וזה אומר שזה המצב הטבעי והבריא וככה זה אמור להיות
אני לא חושבת שצריך להילחם בסליחה, לפעמים אדם רץ ל"חייב לסלוח" על משהו שהזיק לו משמעותית בשל קושי אישי שלו להכיר בפגיעה שאולי לא הוכרה על ידי הפוגע/ת,
ולפעמים דווקא כשאדם מתחיל לכעוס על נזק גדול שעשו לו זה סימן להתחלת תהליך של שחרור וריפוי.
כל מקרה לגופו.