הבן שלי בן 3.5, ובזמן האחרון גיליתי שהוא ועוד כמה ילדים בגן יורדים על ילד אחר ופוגעים בו.
כשאני מנסה לדבר איתו על זה, הוא אומר: "אני לא אוהב אותו, הוא מגעיל", ולא מוכן להקשיב.
זה מאוד מטלטל אותי, במיוחד כי הבת שלי עברה פגיעה חברתית בגן, ואני יודעת כמה זה כואב לילד שנפגע.
אני מנסה להסביר לו בעדינות איך הילד השני מרגיש, אבל הוא לא באמת מבין או מתחבר לזה.
איך אפשר לדבר עם ילד בגיל כזה בצורה שתעזור לו להבין את הכאב שהוא גורם?
הרגשתי היום אפילו קושי לשלוח אותו לגן…
אוייי זה בבאמת כואב לראות את הילד המתוק שלך
מתנהג כך…
ועוד שחווית עם הילדה איך זה מהצד השני.
לדעתי,
צריך להיות שיתוף פעולה בין ההורים לגננת
בגן התפקיד של הגננת לעצור את זה!!
גם כשאת תצליחי בע"ה להרגיל את הבן שלך להימנע מהתנהגות כזו, את מספרת שיש עוד ילדים שמכאיבים לילד הנפגע. וכל עוד לא תהיה עבודה משותפת עם כולם, הילד ימשיך לסבול…
ובתור אמא, זה יפה! שאת מסבירה לו ורוצה שהוא יחשוב על השני.
אבל אם זה לא עובד, הייתי אומרת לו
חמוד שלי! ילד טוב מתנהג בצורה נעימה לחברים/ ילדים אחרים (שלא יגיד לך שהוא לא חבר שלו:))
גם למי שלא אוהבים, אנחנו אומרים מילים יפות לא אומרים כך וכך.
גם אם הוא לא מבין למה, כמו שלא נוגעים באש! יש דברים שלא עושים!
לא שאני חושבת שזה הוקוס פוקוס אבל זה השדר…
לתת אמון בילד שהוא יודע לעשות את זה והיום אנחנו נזמין את החבר ונשחק יחד, בצורה שיהיה נעים לכולם! כמובן שצריך להיות כל הזמן בשטח!
להחמיא לו על זה מלא ובמקביל גם עם שאר האנשים להראות לו כמה אנחנו שמחים שהוא ילד גדול וטוב ויודע להתנהג אליהם בצורה נעימה.
אם בשעת מעשה הוא יתבלבל ויפנה לילד בצורה לא נעימה, להזכיר לו שכך לא מתנהגים ועכשיו הוא מבקש סליחה, ואחכ שוב אתה ילד טוב שמתנהג יפה! וכו
ושוב, אני חוושבת שחייב שיתוף פעולה עם הגננת
הרבה הצלחות וס"ד!
לאחרונה הסברתי לילדה שלי (בת 4) שלא אומרים מילים לא יפות כי אנחנו רוצים לשמור על הפה שלנו נקי, וזה בכלל לא קשור למי אנחנו אומרים את זה ולמה.
פשוט לא אומרים דברים כאלו, לאף אחד, ולא מעליבים אף אחד.
(היא אמרה מילים כמו מטומטמת, מפגרת, מגעילה וכו' – ואז תירצה שהיא אומרת את זה לנמלים או לחיפושיות… אבל פשוט לא רציתי שהיא תתרגל לדבר ככה, בכלל לא רלוונטי שזה לנמלים…)
אני לא חושבת שאפשר להסביר לגיל הזה רגשות של אחרים, הוא באמת לא בשל לזה, בקושי את הרגשות שלו הוא יודע להסביר…
וכמו שכבר כתבו לפני – גם הגננת צריכה לעצור את זה, מול סחף חברתי שלילי גם לילד טוב לב יהיה קשה לעמוד ולשתוק.
קיימת אמפתיה בגיל 3.5 וכדאי וחשוב לפתח אותה.
ספרי לו על יוסי החמוד שרצה ללכת לגן ושמח כל כך ופתאום הוא נכנס לגן והחברים לא שיתפו אותו וקראו לו "מגעיל", הדמעות ירדו לו…. הוא בכלל לא רצה לבוא עוד פעם לגן. הוא היה כל כך עצוב שהוא הרגיש שהלב שלו מתכווץ'.
(כמובן פרטי כיד הדמיון הטובה והשתמשי בהבעות פנים אומללות שמעוררות את איזורי המראה והאמפתיה במח)
את תראי איזו אמפתיה הוא יפגין.
תשאלי אותו- מה אתה יכול לעשות כדי לשמח את יוסי? אולי אתה רוצה להביא לו משהו למחר?
(תני לו חוויה מעצימה של דאגה לחלש)
לזה קוראים חינוך. זה התפקיד שלנו- ללמד את הילד להרגיש.
דווקt במקום כזה שמחייב כל כך הרבה רגישות ודקויות גבולות הם לא תמיד המענה,
אלא דווקה בצורה הפשוטה ביותר- אימון לחמלה ולמידות טובות.
בגיל הזה הסברים פחות עוזרים מניסיון,
לדעתי מה שיכול מאוד לעזור פה זה פשוט מבצע!
והכי חזק בשיתוף עם הגננת,
כמה ימים או מקסימום שבועיים נראה לי, זה יכול לעבור לו…
כל יום שלא העליב את הילד או שחק איתו מדבקה או צ'ופר אחר, תתקשרי עם הגננת פעם ביומיים כזה,
זה הכי תופס אותם בגיל הזה!