שלום יקרה,
לפעמים בתפילת "רחם" בברכת המזון, נראה לי שצריך לבקש רחמים על ירושלים שנזכור אותה.
"רחם" על ה"רחם" שלנו.
רחם על ירושלים שנזכור אותה, רחם על ציון משכן כבודך ששכחנו ממנו, רחם על הבית הגדול והקדוש שאנחנו לא מספיק זוכרים לרחם עליו.
רחם על ציון כי היא בית חיינו.
הלב שלנו פשוט עמוס מדי, לא מסוגל לעצור רגע, להיאנח.
אבל העומס הזה לא חדש…
למעשה זאת אחת הסיבות שמוזכרות לנו שבגללם היהודים בירושלים לא חוזרים בתשובה למרות הנבואות הקשות של ירמיהו: "לא כֵן יְדַבֵּרוּ אֵין אִישׁ נִחָם עַל-רָעָתוֹ לֵאמֹר מֶה עָשִׂיתִי, כֻּלֹּה שָׁב בִּמְרוּצָתָם כְּסוּס שׁוֹטֵף בַּמִּלְחָמָה"…
וכמו שמרחיב על זה רמח"ל: "והיינו, שהיו רודפים והולכים במרוצת הרגלם ודרכיהם, מבלי שיניחו זמן לעצמם לדקדק על המעשים והדרכים, ונמצא שהם נופלים ברעה בלי ראות אותה".
העצירה. חייבים רגע לעצור. גם אמהות לילדים בלי אוויר לנשימה, גם אם את במרתון לסגור כרגע את כל הפרויקטים בעבודה כדי שתוכלי לנוח קצת יותר בחופש. חייבים-רגע-לעצור.
אחרת גם הכביסה ששובתת, גם החום המעיק, וגם המוזיקה שדממה לא תועיל.
וכמו שצועק ירמיהו לבני ציון: "אני מעיד שמיים וארץ, אילו בכיתם בכיה אחת עד שאתם בציון – לא גליתם".
הלוואי שנצליח רגע אחד לעצור ולהוריד אנחה אחת.
וכתב רבי יעקב עמדין: "אלמלא לא היה בידינו אלא עוון זה, שאין מתאבלין על ירושלים כראוי – די בו להאריך גלותינו, והוא בעיני הסיבה הקרובה ביותר, הגלויה, העצומה והחזקה, לכל הההשמדות המופלגות, הגדולות, והנוראות והמבהילות את הרעיון אשר מצאונו בגלות בכל מקומות פיזרונו… שכחנו את ירושלים ולא עלתה על ליבנו"…
שנצליח לזכור, שלא נשכח.
בשורות טובות!
שבי
—
הפוסט הוא חלק מהניוזלטר שלנו שנשלח פעמיים בשבוע – ביום שני וחמישי.
רשומה ולא קיבלת? תבדקי בקידומי מכירות או בספאם.
עדיין לא רשומה? בואי שבי איתנו 🙂 בלחיצה כאן
