לינוי גננת בגן שעושה חשק לחזור לילדות

לינוי אברהם היא גננת בגן חובה.

אבל, לא. אין לה בתיק שיכפולים על מוכנות לחשבון, או כתיבה.

אין אצלה בגן טושים או גואש.

כל יום חורפי בגן מתחיל ב... מרק, החלפת נעליים ל"נעלי גן", ו... פרק שירה.

על גן שלקח כלים חיוביים וחיצוניים בלבד, מהחינוך האנתרופוספי (ועל הסתייגות זאת נוסיף בהמשך), על קסם של ילדות, ועל הסיכוי שיום אחד גם הגן של הבת שלך יהיה כזה.

ילדות אחרת.

גן נטול אוריינות, דידקטיקה או חשבון

איפה את גננת?

 "אני גננת בפרדס חנה בגן של ממ"ד, בגישה שנקראת 'מעיינות רבי חייא'. מעיינות רבי חייא זאת רשת שלקחה את הדברים הטובים שיש בחינוך האנתרופוסופי, וסננה ממנו את הדברים הלא טובים. חשוב לי להדגיש כבר בהתחלה, שהאנתרופוסופיה היא תפיסת עולם וחינוך בעייתית מאד עם מוטיבים אליליים ונוצריים, ויד לאחים אפילו הגדיר אותה ככת. לכן אנחנו מדגישים שזאת חלילה לא הגישה, אלא כמה דברים חיצוניים שאפשר לקחת ממנה, לדוגמה: החיבור לטבע".

לאיזה גיל את גננת?

"לגן חובה. למעשה במשך שנים היינו גן רב גילאי - כלומר כל השנים ביחד, מגיל 3 - 5/6, אבל, לפי ארבע שנים משרד החינוך ביטל את האפשרות הזאת, וככה נשארנו כמו גנים רגילים עם חלוקה לפי גילאים". 

כמה שנים את בגנים האלו?

"שבע שנים. מתוכם שלוש שנים היינו רב גילאיים. זה היה מקסים, כי היו לי בגן המון זוגות אחים, זה הפך את הגן להרבה יותר משפחתי וידידותי".

איך הגיע השם מעיינות רבי חייא? 

"כמו המדרש הידוע על רבי חייא, שלימד תלמידים תורה ופעל מהתהליך הכי בסיסי: לחרוש, לזרוע, לקצור ועוד. 

גם בגן שלנו הכל נסוב סביב חוויה, התנסות, תהליך, יש פגישה יומיומית הילד עם הטבע, הילד חווה את הטבע ובעצם את הבורא, יחד עם הטיולים שאנחנו עושים. יש לנו מפגש כמעט לאורך כל היום עם הטבע, עם הבריאה, אין לנו בגן אוריינות, דידקטיקה, או חשבון, הכל זה דרך חוויה, התנסות".

מרתק.

"הילדים בגן עושים את הכל; הם מבשלים, מנקים, אופים. ממש הכל. אנחנו עכשיו באמצע אריגה. כל ילד אורג שטיח לעצמו, שאותו הוא יקח הביתה בסופו של יום. זאת מלאכה מקסימה. הילד לא מגיע בבוקר ומסיים את האריגה בסוף היום, אלא הוא ממשיך במשך כל יום עוד שורה ועוד שורה, ועוד שורה, עד שהוא מגיע לתוצר המושלם. אנחנו גם תופרים בגן, והמון מתעסקים סביב הגינה.

אמנם השנה אנחנו בקושי מתעסקים בעבודת האדמה - בגלל שנת שמיטה, אבל בשנה רגילה אנחנו מגדלים ירקות ותבלינים ועוד".

אז מה התחליף השנה?

"יותר התעסקות עם בעלי חיים". 

יש לכם בעלי חיים בגן?

"לא שלנו. אבל אנחנו לומדים להכיר את בעלי החיים שנקרים בדרכנו. יש לנו מגדירים, וכל ציפור שעוברת אנחנו בודקים מיהי ומהי. יש לנו בתי האכלה לציפורים שאנחנו בנינו, והילדים עוקבים אחרי הציפורים, בנינו קן של דרררות, זה מרתק אותם".

ציפורים באמת באות לבית האכלה? תמיד זה נשמע לי פייק...

"כן בהחלט, תתפלאי, אבל הן מגיעות. היום ספציפית הילדים גילו בחצר איזה ג'וק, הם נכנסו לגן, פתחו את המגדיר, בדקו למי הוא דומה, עד שהם מצאו אותו. בדקו אם הוא ארסי או לא. יש לנו זכוכיות מגדילות, הדגש הוא על המון חוויה והתנסות בגן, אני לא מכוונת בכלל".

יש לכם בטח חצר גדולה.

"יש לנו גינה ענקית, מאד מזמינה עם הרבה עצים ואדמה".

זה לא פלא השטחים בפריפריה זולים יותר. 

"נכון, אבל גם בגנים שלנו בערים הגדולות יש חצרות גדולות. זה ממש בסיס לגן כמו שלנו. ובעיקר הגינה מותאמת לאווירה ולמה שאנחנו רוצים להעביר. 

אצלינו הגינה מלאה באדמה כי זה היה השטח מלכתחילה, אבל בערים אחרות, אם לא מדובר בשטח של אדמה, פורקים משטחי וממלאים אותם באדמה. לנו בחצר יש חממה, יש פינות ישיבה, ומתקנים שמתאימים לסגנון".

מתארת לעצמי שאין נדנדה ומגלשה קלאסית.

"דווקא יש, בגלל שזה גן של משרד החינוך, המועצה שמה לנו מתקנים. אבל, אני אישית שמתי חלק במחסן... יותר התאים לי מתקן נינג'ה של טיפוס על חבלים. חבל ארוך שעליו יש מתקנים של טיפוס, להתגלגל, לעלות, הילדים מאד אוהבים".

איפה עוד נמצאים גנים של הרשת שלכם?

"במירון, בשפר, בחריש, ירושלים, רחובות".

שותלים פקעות, יוצרים ויטראז'ים, אורגים

כשאני מבקשת מלינוי לשים את האצבע על נקודה משמעותית בגן, היא מתייחסת לתנועה ושירה: "כל האווירה בגן היא עם הרבה תנועה והרבה שירה, הרבה יותר מאשר בגנים אחרים. ביום שישי למשל, אין לנו קבלת שבת קלאסית, אלא יש לנו "שולחן חסידים". יש את 'רב הגן' של אותו שבוע, מפה לבנה על שולחן, אוכלים עוגה, שרים ניגוני שבת, אנחנו אופים חלות והגן מתמלא בריח מיוחד, יש אווירה מאד משותפת וחמה. גם ימי ההולדת שלנו מאד שונים. הכל נראה אחרת".

תארי לי סדר יום בגן שלכם.

"לאורך כל היום, אני פחות מנחה את הגן, אלא אני ממש איתם כל הזמן. בחורף הגן מתחיל עם מרק חם על הבוקר, מרק שאנחנו הכנו אותו יום קודם. זה כדי לחמם את הלב והאווירה. 

אחר כך יש 'סיפור התבוננות' כהכנה לתפילה, זה בדרך כלל סיפור על השגחה פרטית מתוך החיים שלנו. אחרי זה תפילה, גם התפילה שונה מהמקובל, אני מקבלת עול מלכות שמיים והם עונים אחרי, אנחנו מתחילים כמובן מסדר התפילה הרגיל המותאם לילדים, אבל אומרים למשל גם פיטום הקטורת. למדנו בערב יום כיפור על כל עבודת כהן גדול, ואז הכנסנו את זה לתפילה, הילדים מאד מתחברים לזה, אחרי התפילה שרים שירים שמתאימים לאותה תקופה, לפי מעגל השנה. 

יש גם מלאכה שמתאימה לכל תקופה, כל חודש מתחלפת מלאכה. הילד יוצא עם משהו שנשמר, לא ציור שנשאר על המקרר יומיים ואז נעלם. בדרך כלל בחודש שבט הילדים מכינים עציץ לפקעות, הם תופרים מבד יוטא ציור של עץ ומדביקים אותו על קופסת שימורים, לתוכה אנחנו מכניסים פקעת. 

בפורים יש בניית רעשן, כמו מקל גשם - זה צינור ארוך, שמכניסים לתוכו מסמרים ואבנים, והוא משמיע כמו רעש של גשם, הילדים עוטפים אותו, זה מדהים. בחודש ניסן - תופרים שקית לאפיקומן, בשבועות יש יצירה עם שיבולים והכנת מוצרי חלב, בחנוכה אנחנו יוצרים ויטראז'ים לחלון, אבל מחומרים טבעיים מניירות משי".

לורדים של 'גיאוטו' יש לכם בגן?

"לא. אין לנו בכלל טושים וגם לא גואש, יש לנו צבעי דונג. זה צבעים טבעיים שמגיעים בבלוק. הם מאד טובים למוטוריקה, ומה שמוצלח בהם זה שאי אפשר לצייר איתם מדויק, ואז הילד לומדים שיותר חשוב הביטוי האישי, ולא הדיוק של הציור דווקא בתוך הקו. המטרה היא הקשבה לעצמי. כמובן יש שעת אוכל, שהילדים מביאים מהבית. אנחנו מחולקים לשתי קבוצות - בוגרים וצעירים - שיבולים ותמרים. הגדולים הם כמו האחרים הגדולים, הם מקבלים את החדשים ועוזרים להם".

אבל כולם אותו גיל.

"כן, אבל יש את אלו שעולים לכיתה א' ויש את אלו שלא. יש עוד פרט חשוב בגן שלנו, בכניסה לגן, בחדר התארגנות, מחליפים לנעלי גן".

רשימת המתנה ארוכה לגן

נעלי גן??

"נעלי בית חמימות ונעימות. הגן שלנו בכלל מאד מזכיר בית, הוא מאד זורם וחמים, יש תאורה מועטת, הרבה וילונות. 

במשך היום יש טעימה של פרי, כל ילד מביא מהבית, בטח בשנת שמיטה, ויש מפגש סיום שזה קצת כמו ריכוז, בעיקר עם הרבה סיפורים שמתאימים לתקופה, למשל בעונה הזאת אנחנו מספרים הרבה סיפורים על החורף, על חוני המעגל, הבארות של נקדימון בן גוריון ועודף הרבה סיפורים מ'כה עשוה חכמינו', עם חיבור חזק מאד למקורות שלנו, יום שישי מוקדש לפרשת שבוע. אחרי התפילה אגב, אנחנו אומרים פרק שירה. לא את הכל כמובן, בימים האלו אנחנו אומרים את התפילה של הגשמים". 

אפשר לומר שבעצם חיפשתם השקה וחיבור חזק לטבע שמחובר למקורות שלנו?

"כן. ממש".

אתם גן חובה. איך אתם מסתדרים עם הדרישות של משרד החינוך לגבי מוכנות לכיתה א' וכו'?

"אנחנו מאושרים על ידי משרד החינוך, והוא יודע מה אנחנו עושים. באופן כללי, הרבה מההורים שולחים גם לבית הספר של הרשת, שהוא המשך ישיר, בית ספר אגב קיים בפרדס חנה וירושלים בלבד. 

אבל, להורים שלא, אנחנו מדגישים להם, שאם יש הורה שחשוב לו שהילד יגיע ברמת מוכנות מסוימת לכיתה א' כמו מגני חובה רגילים הוא צריך להספיק איתו אחרי הצהריים. אבל תתפלאי לשמוע, גם בלי דידקטיקה, ובלי מערכי שיעור משוכללים, כבר עכשיו בחודש שבט הילדים כולם כותבים את השם שלהם, הם מתחילים לקרוא, זה דבר התפתחותי, ויש להם סקרנות טבעית לעניין".

מה גורם להורים לשלוח אליכם?

"לגנים שלנו יש רשימת המתנה ארוכה... יש אפילו הרבה משפחות שעברו לפרדס חנה בעקבות הגנים ובית ספר. בגן שלי יש 35 ילדים, ויש שני גני חובה. ההורים שולחים כי הם יודעים שהילד יחווה דברים שהוא לא יחווה בגן אחר; החיבור לטבע, ההקשבה לילד, החיבור לטבעיות שלו, היעדר הלחץ ועוד. 

דוגמה קטנה ללימוד אמיתי וחוויתי אפשר למצוא בקיץ, בתקופת הגז אנחנו לומדים על הצמר ומביאים צמר של כבשה אמיתית עם כל הריח המיוחד של זה, אנחנו שוטפים ועושים את כל מלאכות הצמר, ואחר כך צובעים אותו עם כורכום וסלק, זה מדהים. אחרי החגים אנחנו זורעים חיטה וקוצרים אותה בערב שבועות. אחר כך אנחנו עושים את כל מלאכת הכנת הפת, טוחן, מרקד, מנפה. הכל עובר לילדים בצורה מוחשית".

וכשהם ילמדו בכיתה ד' את ל"ט אבות מלאכה, הם ידעו בדיוק על מה מדובר, זה יהיה להם חרוט בנשמה.

"לגמרי, יותר מזה. בשנה שעברה שתלנו חיטה, ולא ירד גשם... ואנחנו לא משקים, חיטה צריכה גשם כדי לצמוח טוב. היית צריכה לראות את התפילות של הילדים לגשם. זה ממש חיבר אותם".

וירד גשם בסוף? אני במתח...

"ירד גשם אחרי הרבה זמן, הילדים קצת איבדו את הסבלנות. אבל יצאה חיטה יפה, עשינו את כל המלאכות שקשורות לחיטה. ויצא לנו קמח בסוף. 

אנחנו מסונכרנים גם עם תהליכי הטבע מסביב. בעונת קטיפת הכותנה אנחנו הולכים לשדות באזור וקוטפים כותנה, הכנו ממנה פתילות לשמן, יצאנו בעונת המסיק למסוק זיתים ועוד". 

עץ אבוקדו ומנגו במרפסת

כמה עולה להורים כל החגיגה הזאת?

"לא עולה".

כלומר?

"עולה כמו גן רגיל של משרד החינוך".

הייתי בטוחה שהורים משלמים הון על גן כמו שלכם.

"לא. זה שייך למשרד החינוך ואנחנו לומדים לתמרן עם התקציב. באסיפת הורים אנחנו מבקשים תמיכה מהורים שיכולים כדי לממן את הפעילות של הגן. יש הורים שנותנים ויש שלא, וזה בסדר גמור. אבל הילדים למשל מביאים כל יום ירקות למרק היומי, כך שיש טיפונת יותר התגייסות של ההורים". 

יש צהרון בגן?

"לא. בעיקרון . הגן הוא עד השעה שתיים כמו גן רגיל".

אז ההורים חייבים לעבוד בעבודה רלוונטית.

"יש הרבה הורים עצמאיים. חלקם עובדים מהבית, ואצל חלק מהילדים הורה אחד עובד עד שעה מאוחרת וההורה השני לא. בדרך כלל, הורה אחד חייב להיות במקצוע הומני כזה כדי להתחבר, אבל רובם בוחרים את זה, גן בלי לחץ, עם רוגע, שהילד יחווה את הילדות".

מה יש בהמשך בבית הספר?

"בית הספר נפרד, בשונה מהגנים, שכמו גני ממ"ד הם מעורבים. לבית ספר יש את תוכנית הלימוד שלו, שמסונכרנת עם הדרישות של משרד החינוך. אצל הבנים יש הרבה נגרות, אצל הבנות יש הרבה צביעה בצבעי מים, הרבה חיבור לאמנות, לטבע, הקשבה לילדים, בלי לחץ, ויחד עם זה מספיקים כל מה שצריך".

ומסתבר שמגיעים לבגרויות אותו דבר ככל הנראה...

"בית הספר הוא עד כיתה ו'. אבל באופן כללי הוכח שילדים שגדלו במוסדות של חינוך בסגנון זה או דומה לו, לא נופלים בהישגים מילדים שלומדים בבית ספר רגיל, ובמובנים מסוימים אפילו עולים עליהם".

אני קראתי במהלך הכנת הראיון, מחקר מרתק על זה שהוכח שבאופן סטטיסטי מובהק יש פחות תוקפנות אצל ילדים בגנים בחינוך הזה.

"לא מפתיע בכלל. חצי מהלחץ שמיוצר במוסדות החינוך הרגילים מיותר. בגישה הזאת הילדים לומדים לפי תקופות והרבה יותר לעומק. זה לא "מלמעלה" להספיק את החומר, זה הרבה יותר מעמיק וחוויתי".

מי ייסד את הגישה הדתית פה הארץ?

"אישה מדהימה, חוזרת בתשובה קיבוצניקית, שלמדה בעצמה בגישה הזאת בתור ילדה, ואחרי שהיא חזרה בתשובה היא נוכחה לדעת שאין גן דומה בחינוך הדתי. אז היא עצמה יצרה את הגישה הדתית".

איפה הילדים שלך לומדים?

"אני גרה ברכסים והילדים שלי לומדים בחינוך חרדי. אבל, אני מעבירה להם את העקרונות של הגישה אחרי צהריים. במשך רוב הקורונה ישבנו בוואדי על מחצלת למשל".

טוב. קשה למצוא ואדי בבני ברק למשל.

"כל אחד יכול למצוא את פינת הטבע הקטנה שלו. לי יש מרפסת קטנה, אבל היא מלאה בצמחי תבלין, בפרחים. בערב השמיטה השרשנו אבוקדו וכשיצא לו עלה שתלנו אותו בתוך מיכל עץ גדול. וככה צומח לנו עץ אבוקדו במרפסת, מחוץ לעץ המנגו הותיק שלנו". 

נראה לך יש סיכוי שמשהו מהגישה יחדור לגנים חרדיים?

"צריך לזה עוד זמן לדעתי, אבל כל הזמן רואים תנועות קלות של שינוי. זה קצת אנטיתזה ללחץ בגנים החרדיים כרגע, אבל לפי השינויים שכבר חלים בשטח, יש תקווה לדעתי... אני מתפללת שזה יקרה. אני רואה את הבת שלי בטרום חובה (!) בלחץ להכיר כבר את כל האותיות. הילדם האלו גדלים אחרת לגמרי".