שלום,
יש לי בן בכור כמעט בן שש,
מקסים ומתוק אבל רחפן ומפוזר ברמות.
הוא לא זוכר איפה הוא הניח דברים לפני חמש דק' (איבד לי כבר 3 מעילים החורף הזה)
ובגדול הוא חוזר מהמכינה ממש באי סדר בבגדים בלשון עדינה, כשהדגש הוא על המכנסיים,
הם עדיין לא קרועים 🙂
אבל משופשפים ברמה שהכביסה לא מחזירה אותה לקדמותה 🙁
אשמח לדעת איך אתן מתמודדות עם הנושא (במיוחד בשבתות, אני משקיעה בבגדים לכבוד שבת, וכואב לי שעוד לא נכנס שבת – והמכנסיים כבר מאובקות ומלוכלכות…), וכן לגבי הפיזור שלו.
רק מציינת שאני כן מנסה ללמד אותו על סדר וניקיון בחפצים ובבגדים (ואפילו הקצתי לו מדף) אבל די התייאשתי לנסות לבד….
איך הוא בכללי ??
בלמידה ,במטלות של ביצוע תפקידים …
לא שאני מאבחנת אבל הייתי בודקת קשב .
לי יש 5 בנים בלי עין הרע ,לא אמור לאבד 3 מעילים בחורף.
ויש לי מתוכם גם קשב , רחפנות לא קשורה לבנים..
מצטרפת… אין קשר לבנים.
כלומר – חורים במכנסיים ומכנסיים מלוכלכים זה אופייני לרוב הבנים האנרגטיים (יש גם בנים פחות אנרגטיים, יש לי כאלו)
אבל לאבד 3 מעילים זה קיצוני, ולא לזכור איפה הוא שם משהו מלפני 5 דקות –
קלאסה להפרעת קשב – ואם הוא לא "היפר" אז אולי רק ADD.
אני כמובן לא מאבחנת, וייתכן שיש משהו רגשי שמסיח דעת כל הזמן, ואולי עוד דברים,
אבל מלמעלה זה מה שנראה.
זה לא אומר שחייבים ריטלין מחר…
יש לי אחד כזה בבית שלא לקח מעולם ריטלין (לא בשיטה, מסתדר טוב גם בלי זה)
אבל ידיעת הבעיה היא בכל זאת חצי מהפתרון, ויש טכניקות ושיטות ללמד אותם ולעזור להם לחיות הרבה יותר טוב.
בהצלחה!
אני אמא לבנים בלבד, ויש לי ילד אחד דומה למה שאת מתארת(לא היפר- אובחן!, פשוט מלא יצירתייות ורחפן לא קטן, אבל הכי משוגעים עליו- מרוב הברקות)
אני מטבעי מאד מסודרת ומאורגנת, לקח לי כמה שנים ללמוד פשוט ללכת כמה פסיעות אחורה ולא לקחת אותו כפרוייקט של סדר ,
למדתי לשים לו מכנס בערב שבת- ומה שקורה אח"כ – לא באחריותי!
קניתי כיפה וציצית ואיך שזה נראה אחרי יומיים- פשוט לא להסתכל, נכון הוא לא נראה כמו אחים שלו, אבל הוא חמוד ובריא וזהו!
העיקר שיגדל בריא בנפשו ועם הגיל מקווה יגיע איזון כלשהו…..
בהצלחה לך!
כל הכבוד לך!!
לא מובן מאליו.
לגבי בגדי שבת
שמעתי מחברה שהילדים היו הורסים מכנסיים יקרות
היא היתה קונה מכנסיים ליציאות ומכנסי שבת פשוטות לבית
גם לי היה ילד כזה. ממש בול התיאור שלך. לקחנו אותו לאבחון ולא היתה הפרעת קשב. אבל רציתי לתת לו כלים שלא תגדל הבעיה איתו. לקחתי אותו לאימון (מצאתי רק אימון קשב אבל הסברתי למאמנת מראש את העניין). העבודה היתה בעיקר על ניהול זמן ובעיית הרחפנות. זה עבד נפלא! לא אומרת שעבר 100%. בסך הכול זה האופי שלו אבל לפחות לא מפריע לו בתפקוד היומיומי. בחור חמד היום. מודע לקטע של הרחפנות שלו (בלי השוואה למה שהיה וגם יש לו כלים שרכש באימון וזה נכס לכל החיים) ומתמודד יפה כמו שכל אחד מתמודד עם החולשות של עצמו. אז אם אין בעיית קשב (ושנוירולוג יחליט. לא כל 'מייבין' מהסביבה) אז אני ממליצה בחום על אימון. מניסיון!