ממתינה….

ושוב הצלצול המטריד על הקו

ושוב נשמע השלילי הנכזב.

ושוב מתרוצצת בין מונית למונית,

ושוב משתנה לה בן רגע תוכנית.

את שיערה פינפנה, תלתלה תלתליה,

האיפור כמו שפכטל ניכר על פניה.

התאימה העקב לגוון הצללית,

רצה מהר פן תפספס מעלית.

הציגה עצמה וספרה כיצד הגיעה,

ולשאלת מה תשתי? תענה "מים" כמה מפתיע…

בין רגעי שקט, לסיפורים לא מעניינים

עוד רגע מביך כזה והיא שואלת "מה עניינים"?

כשלפתע נזכר הוא בשעון "אוי כבר מאוחר"

והיא כבר על קוצים "מזל" כמעט הגיע מחר…

צועדים הם השניים יחדיו?!

היא על עקביה צולעת והוא… רץ כנשוך עקרב.

עולים על מונית במקרה הטוב,

די כבר, שישתוק הנהג! היא "רוצה עוד לחשוב"

הנהג מצידו כבר סגר להם ווארט,

הודיע לאשתו שתכין להם טורט.

הבחור דבוק לשמשת הרכב,

מחפש דרך מילוט כדי לפרק את ההרכב.

סוף סוף למחוז חפצם הגיעו,

כמו מתוך מקלע היו נראים שהופיעו.

"תודה רבה", "ערב טוב" ועוד כמה מילות נימוסין

היה מזעזע! חושב הוא… איזה חמסין…

והיא לתשובה ממתינה… יושבת היא בבית,

ממתינה שיבוא לו המיועד עם עלה של זית.

והתשובה, טרם קבלה…

תכף יעלה השחר, עד מתי תמתין לגאולה?

ממתינה היא… ממתינה….

אבל שווה היא ההמתנה חבויה בתוכה מתנה.

כמה שווה ערך הוא הדבר שאליו ממתינים מתפללים ומקווים,

לעומת דבר שהגיע ככה בלי שום מחשבה או תקדים?

כמה הצפייה הולכת וגדלה,

כשאת עצמך מדמיינת צועדת עם בעל ועגלה?

הכל בחיים זה בונוס!

רק נדרש העמקה וחיפוש, זה כמו אוקיינוס.

יש בגד ללבוש ולחם לשובע?

יש גם מעיל בחורף וכובע?

יש גם עבודה? יש גם חברה?

כל השאר זה רק הכשרה…

זכרי גם הרגע הוא זמן!

אפילו שכבר התחלת "לשמוע" מזמן.

צריך ללמוד ליהנות מהרגע,

לרכוש עוד ניסיון חיים וידע.

וכשיגיע הרגע אליו נפשך מייחלה,

כשהינומה את פנייך מכסה, לבושה את בשמלה.

אל תפסיקי להתפלל על העתיד, על ההווה,

שטוב בחיים יהיה לכם הרבה!

גם על הדברים שנראים טבעיים וקטנים,

העתירי שם, שפכי ליבך ברחמים.

תבוא תפילך אל שוכן מרומים,

ייתן לכם הבנות והבנים….

צדיקות וצדיקים,

בדרך ה', בתורה ובמצוות עוסקים.

כל הזכויות שמורות לספיר חיררי