"לא היה לי ספק שאני עושה את הדבר הנכון". שפרה הצטמררה. "יודי השתנק ואני דהרתי במורד המדרגות, מנסה לקצר את המרחק ביני לבין אנשי ההצלה".
שפרה התפרצה לתוך דברי כבר בתחילת השיעור שעסק בדרכי מניעה וטיפול בחנק.
לא עצרתי אותה. ידעתי שהסיפורים הקטנים הם הדוגמאות הטובות ביותר לכללים מצילי החיים שנכתבו בדם.
"מי היה מאמין שקרק קטן ודקה שמכרסם ילד בן שנתיים עלולה לגרום לחנק פתאומי?" שפרה השתתקה. חוזרת בבת אחת אל הרגעים המבהילים.
"מה קרה פתאום?" שאלתי בעדינות.
"הוא התחיל קצת להשתעל. ואז עוד יותר. זינקתי אליו. הוא לא הצליח לדבר".
"מה עשית?"
"דפקתי על הגב הקטן שלו. זה לא עזר. השיעול הפך לחרחור. צעקתי בקול לא לי 'הצילו! הילד…. הוא נחנק!' השכנה פתחה את הדלת. ברגע הבינה מה קורה, והודיעה לי שאמבולנס בדרך. אלוקים שבשמיים, מה אני אמורה לעשות בינתיים? הרמתי את יודי על הידיים, רצתי במורד המדרגות. קומה אחת. עוד קומה. הרגעים הבאים מכוסים בערפל. אני לא יודעת מי חטף את הילד מידי. צנחתי על המדרכה באפיסת כוחות. ידעתי שברגעים אלה נלחמים על חיי הילדון שלי. ה' שמר לי עליו. כוחות ההצלה הצליחו לפתוח נתיב אוויר. יודי בכה בקול צרוד, הפנים שלו היו חיוורות, אבל הוא נשם".
"את הצלת אותו", קבעה אישה גבוהה. "קיצרת את הדרך לאנשי ההצלה".
"לא", נעמדה שפרה. "וזה בדיוק מה שרציתי לומר. הפרמדיק הסביר לי שדווקא הטפיחות והריצה המהירה במדרגות גרמו לקרקר להתבסס טוב יותר ולחסום את נתיב האוויר. כל עוד יודי השתעל – הייתי צריכה לעודד אותו להמשיך. שיעולים עמוקים יעילים יותר מריצה הסטרית במדרגות".
"שומר פתאים ה'", האישה הגבוהה לא התבלבלה. "בדיוק בשביל זה אנחנו פה. לדעת מה לעשות ברגע האמת".
"לדעת מה לא לעשות", חייכתי. "זה חשוב לא פחות".
אפשר להציל חיים
כשמישהו בסביבתנו נחנק מגוף זר ומתחיל להחוויר, להכחיל או להשתעל, כולם נלחצים מאד.
לנו, כבני אדם שרוצים לסייע, יש נטייה טבעית לקום ולעשות מעשה – לטפוח לנחנק על הגב, לנסות לשחרר את החסימה.
חשוב לזכור – כל עוד הנחנק משתעל, משמיע קול או בוכה, למרות שיש סימנים שגוף זר חוסם את דרכי הנשימה שלו, הוא מצליח להכניס חמצן אל הגוף, והחסימה היא חלקית.
ברגע שהנחנק לא משמיע קול – החסימה הופכת למלאה.
מה לא עושים?
לא נפעל מתוך לחץ והסטרייה.
כאשר הנחנק משמיע קול, לא דופקים על הגב. הטפיחות עלולות לגרום לגוף הזר להיתקע בצורה הרמטית יותר ולחסום כל נתיב אוויר פתוח.
קדימה, פעל!
בשלב ראשון מזמינים מד"א, ומכאן ממשיכים:
שלב א' – עדיין משמיע קול
המטרה היא לגרום לנחנק להשתעל שיעול עמוק.
ננסה לתפוס את המבט של הנחנק, לאחוז בידיו ולהשתעל יחד איתו שיעולים עמוקים עד שהגוף הזר ישתחרר.
שלב ב' – לא משמיע קול
כאשר הנחנק לא מצליח להוציא קול – נפעל באופן מידי.
למבוגר –
נבצע פעולת היימליך. נכניס אגרוף לסרעפת ונלחץ כלפי מעלה. פעולה זו מחקה את פעולת השיעול: הסרעפת עולה, וכך נוצר ואקום בקנה הנשימה שמוציא את הגוף זר.
לתינוק –
נשכיב את התינוק כשהבטן שלו על היד שלנו. נטפח על גבו חמש טפיחות בעוצמה.
נהפוך את התינוק כשגבו על כף ידינו. נלחץ בעזרת שתי אצבעות חמש לחיצות במרכז בית החזה.
נהפוך אותו ושוב נטפח חמש טפיחות, וחוזר חלילה, עד שהגוף הזר משתחרר או כוחות ההצלה מגיעים.
סרטון הדגמה תוכלי לראות פה.
המדור באדיבות היחידה בשטח – מרכז הכשרה להצלת חיים
הכירי: ODT בעזרה ראשונה | למידה בשיטה חווייתית רב חושית שמוציאה אותך מצילה ויעילה בכל מקרה חירום רפואי בדרך קצרה. חווייתית. מעשית
השיטה נוצרה במיוחד לאימהות שמאבדות עשתונות כשרק מדברים איתן שמשהו ח"ו יכול לקרות…
לקבלת סרטון של 60 שניות | חובה לכל אמא:
איך מוציאים גוף זר לתינוק שכמעט נחנק
חוסמת? לחצי כאן >
4 Responses
תודה רבה על העלאת הנושא החשוב!
מרגיע לדעת כאלו דברים על כל מקרה שלא יבוא.
אשמח לחומר נוסף בענין.
כל כך חשוב!
שלא נצטרך אף פעם!
בהוצאת גוף זר בתינוק חשוב לא לחסום את הפה של התינוק כשהוא הפוך על היד (ניתן לעשות מין תנועה כזו של וי מסביב הפה) וכן שהגוף של התינוק יהיה מעט מוטה כלפי מטה ככה כח המשיכה ייתן מעט משלו.
ב"תמרון היימליך" התנועה היא כמו ש"אוספים" גלידה מקופסא, או כמו שמנגבים חומוס מצלחת. פנימה ולמעלה.
ילד- שהוא לא תינוק כדאי להעמיד על כסא כך שיהיה בגובה של המבוגר, כי בתמרון היימליך חשוב לא "להרים" את הילד מכוח הפעולה ולכן כשהוא בגובה שלנו יותר קל לדייק.
אדם רחב מדי שלא ניתן להקיף את גופו על מנת לבצע תמרון היימליך, או מרותק לכסא גלגלים- ניתן להצמיד לקיר לעמוד מולו ולבצע "עיסויים" כמו בהחייאה. לחיצות במרכז החזה
תודה!!
כלכך חשוב!!!
לא ברור לי מה במקרים של גילאים מעל שנה אבל לא ילדים, כלומר שנה וחצי,שנתיים