יש לך כוח!

את דואגת למישהו?

כזה שיקר לליבך….

כזה שהוא כל עולמך…

אכפת לך ממשהו?

ממי שנדמה לך שרחוק הוא הולך,

ממי שאת גבו מפנה אל גבך…

את כועסת על מה שהוא?

על דרך שבחר אחרת,

על ערך ששכח,

על שכבתה לה השלהבת.

ועל חיוך שהפך למתריס,

על צחוק שאיבד את היופי,

על ילד שהיה ואיננו.

הוא איננו עוד ילד.

והוא מבקש שנעכל,

שהוא גדל,

הוא עצמאי,

עם דעה ומחשבה,

הוא אדם שניבנה,

עם רצון עם בחירה.

ונכון,

תמיד התפללת שבדרך בית סבא ילך,

וירוה הוא אותך בנחת, ירוה את צימאונך

אבל הוא מיבש.

ולכאב אין שם, אין כתובת,

ולצער העמוק שאת אוכלת, אין בית.

ואין למי לאחל “זמן אלול מוצלח”,

אין למי לטלפן לישיבה שעה לפני שבת,

ואין חולצות לבנות שצריך לתלות,

ואין אותם-את החלומות.

אין.

אבל יש ילד. יהודי.

נשמה שאלוקים מסר לך באהבה וחן,

ויש לו רק אותך שתלחשי לו-"גדל",

גם שניראה שאין מים שמשקים ת'גן,

את זו מי שיכולה לחבק גם בלי לגעת,

את זו מי שבכוחה לכוון הדעת,

את היחידה שאם תאמיני בו-יאמין הוא בעצמו.

את זו מי שהשתיקה שלה שווה לאלף מילות מוסר,

והדמעות שלך מראות לו כמה הוא אוצר,

את ללא מילים, 

את ברגעים קטנים,

את עם תפילה,

את עם הרבה אמונה,

תהיי לו לגלגל הצלה.