יש לי בעיה

יש לי בעיה

לא יודעת איך קוראים לה.

אולי בעצם כן?

קוראים לה

אמונה!

אמונה.

פשוטה,

טובה,

תמימה.

אולי תמימה מדי

אבל זו אמונה.

וזה טוב.

וזו התקווה.

שמחזיקה אותי-

כל פעם מחדש.

נותנת לי אוויר,

מרחב פתוח.

לנשום ,

לחיות,

לקוות ,

להאמין,

לצפות,

לדמיין ,

לחלום,

לשמוח.

וזה עושה לי

טוב.

כי לפעמים ,

כבר אי אפשר

עם חוסר וודאות.

עם אלפי

מליוני

וטריליוני

כן

ולא

שרצים בראש.

סימני שאלה-

ללא מנוח.

ללא עצירה.

ממלאים כל בדל

וגרם

של מחשבה

חונקים אותי

במרוצתם

עולים

יורדים

אפ

אנד

דאון

כל חודש

מחדש.

אבל האמונה הזו

התקווה,

עולה עליהם.

גם אם אכזבה בסופם

וזה קרה

והיה קשה

ומאכזב

ועצוב

ושורף

מאד

מאד

מאד

אבל המשכנו

והזמן חלף

וחודש חדש הגיע

ושוב המים הטהורים

נשאו בכנפיהם תקווה

ושוב

האמנו

קיווינו

ציפינו

ייחלנו.

ושוב האמנו.

אז מאמינה

בלב שלם

שהנס יכול לקרות

גם אם לא הגיוני

ולא לפי הספר

ומעל הדרך הטבע

ומה שהרופאים אמרו

ומה שהוא אמר

ומה שהתוצאות אמרו

זה לא אכפת.

אני

מאמינה.

בתמימות.

בשלימות.

שזה יכול להיות.

עכשיו.

ואם לא

בקשה אבא

שנזכור!

שזה הכי

הכי

הכי

טוב.

בשבילנו.

אנחנו לא מבינים

כ"כ קטנים

ואתה אבא אוהב

ודואג

ושומע

ומבין

ומרגיש

אוסף את התפילות

הדמעות

התקוות

האכזבות

הרצונות

הבקשות

תקח אותם

אבא

לישועה אחת

גדולה.

לאור גדול,

שיופיע עלינו

וכל הטוב שנאסף שם למעלה

וגידל אותנו כאן למטה

יבוא אלינו ממרומים

גם אם לא בעולם הזה

אז לעולם הבא.

תודה אבא