הבת שלי בת השנתיים ילדה חכמה ותקשורתית, שובבה ושמחה בדרך כלל.
ערנית לסביבה ורגישה מאד לטוב ולמוטב (תשים לב למישהו עצוב ותרצה לעזור/ תיקח ללב יותר מידי מישהו שרב איתה/ אם אני כועסת על מישהו – תבוא אלי לראות שאני בסדר ותרצה חיבוק לוודא את זה וכן על זה הדרך…).
היא נמצאת במעון אצל גננת מקסימה ושמחה מאד ללכת לגן.
לכן כ"כ הופתעתי שהגננת אמרה לי שהיא לא מתקשרת איתה בכלל במילים.
וכשהגננת פונה אליה בשאלה, היא מורידה את הראש בסוג תנועה כזו של ביישנות.
אבל מצד שני היא מגיעה אליה לחיבוק, מזכירה את השם שלה בבית בשמחה, רצה לגן ועוד.
חשבתי אולי הגננת משליטה משמעת קצת בעוצמה ולכן יש לה פחד ממנה בגלל שהיא רגישה מאד ולוקחת כל דבר אישי.
אני לא כ"כ בטוחה בהשערה הזו, כי הגננת באמת מסורה ואוהבת והרבה הורים ממליצים עליה (די ותיקה), אם כי היא באמת טיפוס עוצמתי קצת ואולי זה מתנגש עם הרגישות של הבת שלי.
מה אתן אומרות?
איזה עוד סיבות יכולות לגרום למצב כזה?
ובעיקר – איך אפשר לעזור לילדה שלי להיפתח?
מהניסיון שלי אישי זו הילדה עצמה שצריכה עזר תבדקי מה ותתייעצי עם הגננת
אני גם חיבוק לא ביקשת וגם עם החברות לא שחקתי
כי כולם נראו לי יותר גדולות או יותר חכמות וכו'
ואני לא בטוחה שזה אמור כבר להלחיץ אך כדאי לראות ולעקוב ולהתענין
אילמות סלקטיבית?
ומניסיון, הדברים האלו לא עוברים לבד
ועוד מניסיון, השינוי צריך להיות של ההורים בד"כ (אולי תמיד)
הרבה נחת והצלחה
ואגב, חושבת שיש לזה סיכוי גבוה יותר לילדים רגישים.
יכול להיות אילמות סלקטיבית רק כלפי הגננת?
עם הילדים בגן היא מדברת חופשי.
כן, אילמות סלקטיבית יכולה להיות מול אנשים ספציפיים
תבדקי איך היא עם מבוגרים אחרים במשפחה,
בשמחות, ארועים משפחתיים…
אצל הרבה ילדים בגיל הקטן יש פחד ממבוגרים או בודשה
איך היא עם החברות? איתן מדברת חופשי?
עם מבוגרים לא מוכרים מאד היא אכן לא מדברת, אבל עם סבא/ סבתא/ שכנים/ דודים מוכרים דוקא כן.
עם הילדים במעון היא מדברת חופשי.
רק עם הגננת לא.
אני לא יודעת מה לגבי שאר הצוות (יש שתי גננות נוספות בכיתה לקבוצות אחרות).
לא לוקחת אחריות על הבת שלך.. יש כאלה שישר רצים לבדוק.
אבל קודם כל שימי לב שהיא ממש קטנה! שנתיים! יפה שהיא בכלל מדברת.
אשתף מנסיוני – הבת שלי התחילה גן ראשון בדיוק בגיל 3 והתנהגה בדיוק כמו שאת מתארת! מורידה את הראש בבישנות, ולא מדברת. מצד שני בבית שמחה ומשתפת. (היא התחילה עם כמה פערי הגיה קטנים (כמה אותיות שהיו חסרות לה – ב"ה הכל עבר מעצמו) אז היה את החשש שהיא מתביישת לדבר ושיצחקו עליה). גם בחברה- בנות דודות אחיות היא היתה פורחת, והיה קשה לחשוב שבגן היא כל כך מכונסת. גם התיאור של הגננת מתאים למה שתיארת, הכל אצלה בסופר ועוצמה והבת שלי עדינונת… (לא יודעת אם דווקא משליטה משמעת או צועקת.. אבל בנאדם עוצמתי עלול להרתיע)
ב"ה אנחנו מתקרבים לסוף שנה -ב3 מילים אי אפשר להשוות! היא לגמרי נפתחה והתחילה לדבר. לא יודעת אם היא תרוץ לספר לגננת כל דבר אבל בבית היא אומרת לי: אני אספר לגננת שיש לי גרביונים חדשות…
בקיצור לדעתי צריך לתת לדברים זמן לשקוע… אם היא גננת חדשה אז בטח.
אם מדובר על סוף שנה לא הייתי משקיעה בגננת הזו מדי, רק לא מלחיצה את הילדה. לא רוצה לדבר- שלא תדבר, ההפסד שלהן שלא יהנו מהחכמות שלה 🙂
המון נחת!
מצטרפת! היא קטנה ממש… לא הייתי נלחצת, במיוחד שתיארת שהיא כל כך תקשורתית!
הייתי עוקבת בנחת…
היה נראה לי שכתבת את התיאור על הבת שלי… ממש אחת לאחת. אצלה עבר לגמרי רק בשנה שאחרי. והיא אהבה את הגננת מאד, הייתה מכתיבה לי פתקים בשבילה…
הגננת עצמה התייעצה עם פסיכולוגית וזו אמרה לה פשוט לחכות.
רוצה להוסיף מהנסיון הכואב שלי.
ילד קטן ודברן שהגיע לגן קטנטנים ולא דיבר עם הגננת.
כשפניתי אליה היא לא האמינה לי שהוא מדבר עד שהסרטתי אותו מדקלם שירי ילדים ומספר בשטף את מה שלמדו בגן….
הוא היה מספר שיש לה חדר קטן ושחור של העונשים, ועוד ועוד אבל היא הקסימה אותי בדיבוריה והתנהלותה.
בסוףהשנה התברר שהיא התעללה בו, נעלה אותו בחדר קטן של הבריסטולים, ללא אור…שהיו עליה תלונות במשך שנים אבל בגלל קשרים למעלה גנזו את התלונות, ובסוף אותה שנה הפרוטקציה הלכה והכל התפוצץ. היא פוטרה בגלל תלונות של שנים שהוקפאו.
שימי לב ותבדקי טוב שהיא נעימה ולבבית כמו שנראה מבחוץ.
לא כל הנוצץ זהב.
ד' ישמור
כמה צריך להיות ערניים
אבל זו באמת דילמה כי בגיל הזה ילדים לפעמים מדמיינים…
מה שכן אפשר לראות אם הילד הולך בשמחה וחוזר בשמחה
ואם יש התנהגות שונה בבית
גם אנחנו עברנו סיפור דומה עם תינוק קטן יותר ומאז מאד חידד לי את העירנות והמודעות
קרעת לי את הלב
הייתי בטוחה שבמגזר שלנו זה לא קיים
תיסלחנה לי המטפלות הפרטיות זו בדיוק הסיבה שאני מפחדת לשים בגן פרטי כי אין לך מושג מה קורה בבית הפרטי שלהן אם בגנים של עמותות קורים כאלו סיפורים
רק למען הסדר הטוב האם זה היה במסגרת חרדית או ממ"ד מתאים יותר לסיפורי ויצו או אמונה…
בכל מקום יש סיפורים
יש אנשים חולים גם בחברה החרדים
זה שמישהי לובשת חצאית ארוכה ומטפחת עוד לא מעיד על מידת היר"ש שלה.
למה חשבת שבמגזר שלנו זה לא קיים?
לצערינו קיים
רק שאצלינו לא יוצאים עם כל סיפור לתקשורת
חיובי או לא אני לא יודעת
מזעזע.
זה היה במעון או במסגרת פרטית?
איך אפשר לבדוק כזה דבר?
הילדה שלי עדיין לא מדברת ברמה של סיפורים.
מצד שני, קשה לי להאמין שיש התעללות כי יש עוד מטפלות בכיתה, וגם הגננת בעצמה פנתה אלי ואמרה שהילדה לא מדברת איתה וכואב לה על זה.
לא הייתי יודעת אם לא הדיווח שלה כי הילדה תמיד באה אליה בלי בעיה, אם כי לפעמים בחזור מהגן היא קפואה קצת ושקטה מהרגיל שזה קצת מלחיץ אותי האמת.
שמעתי גם על ילדה שנעלו אותה במעון.
אם זה גן עם פרוטקציה, משמע לא גן פרטי.
אז איך ייתכן פרקטית? לא היה עוד צוות בשטח?
בכל מקרה, סיפור כואב אבל לא שכיח. חובה להקשיב ללב ההורי.
אני ממש לא חושבת שזה קורה רק בגנים פרטיים.
כמה סיפורים כאלו נחשפו על מעונות בחברה הכללית? כמה וכמה…
אני שמה בגנים פרטיים (בעלי חייב גיוס) אצל גננות שאני מכירה היטב ובודקת אם הילד הולך וחוזר שמח…
ואולי זה לא יפה- אבל בתחילת השנה אני גם באה כמה פעמים בלי התראה לקחת את הילד למרפאה/ כל סיבה שעולה בדעתי, ובודקת את השטח…
והאמת שפעם אחת זה ממש גרם לי להוציא את הילדה.
הגננת שלה ילדה, והעבירה אותה לגן אחר, קרוב. מכיוון שזה היה כבר סוף השנה לא ביררתי הרבה מידי על הגננת החדשה. שמעתי עליה בכללי שהיא טובה והסתפקתי בזה…
הילדה חזרה עם נשיכה פעם אחת. בגלל שזה דבר שיכול לקרות גם בבית- שתקתי. הבעיה היא שהגננת לא ראתה בכלל!
בינתיים הגעתי פעם אחת בהפתעה ודפקתי המון זמן עד שפתחה… והתנצלה שהניקה את הילד שלה בחדר! (והייתה לה קבוצה ענקית…) עוד פעם שלא ענתה כמה דקות טובות אמרה שהייתה בשירותים…..
עודני מתלבטת מה לעשות הילדה שוב חזרה עם כמה נשיכות באותו יום (מה שאומר שילד "התלבש" עליה והגננת לא היתה שם כדי להציל אותה!) הודעתי לה שאני מעבירה גן.
זה היה מאוד לא נעים, ומאז כל פעם שאני רואה אותה זה דיי פדיחה,
אבל הילדה שלי קודמת להכלללל.
שאר הגננות ששמתי- היו מדהימות, חמות, אחראיות ומסורות בצורה יוצאת מן הכלל.
לדעתי גננות פרטיות הרבה יותר עושות את זה מבחירה ומאהבה מאשר במעונות. (כמובן שגם במעון יש גננות מדהימות, אבל יש גם הרבה שבאות להשלמת הכנסה או מחוסר ברירה ולא מאהבה.)