יש לי ילד בן 7, רגיש במיוחד במיוחד, ובאופי מאד מאד של בת (בוכה מהר, פגיע ונעלב מהר, נבהל מצעקות), גדל רגשית בקצב שלו (לדעתי רגשית הוא כמו ילד בן 5-6)
חייבת לציין ששכלית הוא הרבה יותר מילד בן גילו.. ומצליח מאד בלימודים.
בתקופה האחרונה הוא התחיל הרבה להיצמד לבנות, גם גדולות ממנו, כשהן משחקות הוא נכנס להן בתוך המשחק, או אפילו סתם כשיושבות בספסל ומפטפטות. נצמד בצורה חריגה ומציקה, והתחיל גם לגעת לפעמים בצורה חסרת טקט לחלוטין.
לחברים שלו הוא לא נצמד בכלל… הוא מאד אהוב בחברה, ומתנהג יחסית בסדר גמור.
ואני, אנה אני באה… לא יודעת מה עושים איתו ואיך מתמודדים עם הבושות שהוא עושה…
מישהי נתקלה בתופעה כזאת?
לפני שילחיצו אותך פה…
אני חייבת לספר לך שהיה לי ילד עם מקרה די דומה,
ילד רגיש יותר (וגם עקשן), שגם פחות מצא את עצמו חברתית בכיתה בגילאים הקטנים, ובעיקר שיחק עם השכנות, עם אופי יותר רגוע של בנות.
עם הזמן זה התאזן, והיום (שיעור א' בישיבה קטנה) הוא פורח חברתית ולימודית, במקום טוב מאד.
יש כל מיני סוגי ילדים, העיקר בעיני: אורך רוח, לא להילחץ ולא להלחיץ! זה הכי גרוע.
אלא לתת גבולות בצורה ברורה והסברים פשוטים וברורים: איזה סוג מגע נוגעים, איזה מגע לא. במי מותר לגעת וכו'.
ייתכן שייעוץ עם פסיכולוגית ילדים טובה – (ואישה משלנו שהיא גם יראת שמיים, זה קריטי – אני מאד נהנית לקרוא את הטורים של אביטל כהן פה באתר, כמדומני שהיא פסיכולוגית חינוכית) יכול לעזור לכם ללמוד איך להעביר את המסרים הנכונים בצורה הנכונה.
אבל הכי חשוב: אורך רוח, סבלנות, לא להיבהל! הכי גרוע זה כשאנחנו נבהלים – ככה אנחנו יוצרים באמת תסבוכות ורגישויות.
ילדים שיש פער בין הרגשי והשכלי זה מאתגר אותם. נשמע איזה חוסר ויסות רגשי, שמאפיין פער זה. ומצוי הרבה אצל ילדים. זה לא משהו שמיוחד רק לו 🙂
האם יש לו רגישות תחושתית נוספת: מציק לו בדים מסוימים/פתקים בבגד/רעש/אור וכדו'? זה הזמן לפנות להתפתחות הילד למרפאה בעיסוק.
התפרצויות קורות הרבה פעמים כשילד/מבוגר מרגיש משהו ולא יודע להביע את עצמו במילים, אז זה יוצא במעשים. אם אומרים בשבילי "אתה ממש כועס עכשיו" (וזה לא אומר שמותר לעשות מה שרוצים). או "אתה מתוסכל/עצוב/שמח/מתגעגע וכו'" יש לאמירות אלה השפעה ממש טובה וחשובה.
הרבה הצלחה!