חג הסוכות: המעגל שסוגר את הכל

הקטע הבא לקוח מתוך הספר: "תשובה" של הרב עמנואל ברנשטיין, ראש ישיבת "מכון יעקב" לדוברי אנגלית בירושלים.

הספר הינו הראשון מתוך סדרה בת עשרת ספרי הרב שיצאו באנגלית, וכעת מתורגם לעברית, הוא יוצא לאור בימים אלו, וזמין לרכישה בחנויות יפה נוף-פלדהיים.

זכות גדולה בשבילנו לפרסם פה מדברי הרב, שנותנים בהירות, טעם ושמחה במטרת הימים האלו.

ממליצה להדפיס ולקרוא מהכתוב.

שבי

מיד לאחר ימי ראש השנה ויום כיפור, אנחנו חוגגים את חג הסוכות. טעמה של מצות סוכה מפורש בתורה[1]: 'למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים' –  כדי להזכיר לנו את חסדי ה' בסוכות בהן ישבנו כשיצאנו ממצרים. ונחלקו התנאים באילו סוכות מדובר[2]:

• לדעת רבי עקיבא, היו אלה סוכות ממש, בהן דרו בני ישראל בשעת חנייתם במדבר[3].
• לדעת רבי אליעזר, אלו ענני הכבוד שהקיפו את מחנה בני ישראל במדבר.

אין ספק שביציאת מצרים ישבו בני ישראל בסוכות ואף זכו להיות מוקפים בענני הכבוד. מחלוקת התנאים מתייחסת רק לטעמה של מצות סוכה המפורש בתורה

ידועה השאלה, אותה שואל הטור[4], בהקשר לכך: הלוא לכאורה בני ישראל ישבו בסוכות והיו מוקפים בענני הכבוד מיד כשיצאו ממצרים בחודש ניסן. אם כן, מדוע ציותה התורה לשבת בסוכות כזכר ליציאת מצרים בחודש תשרי ולא בניסן?

אפשר אמנם לתרץ בפשטות, שבחודש ניסן נקבע חג הפסח, בהזכרת הנסים שהקב"ה עשה עמנו בציאת מצרים עצמה, ולכן נדחה חג הסוכות ולא נקבע בחודש זה. אבל אם זה טעם ה'דחיה', מדוע נקבע חג הסוכות דווקא בחודש תשרי, העמוס גם הוא בחגים?

ומתרץ הטור שבימי חודש ניסן, לא ניכר שהישיבה בסוכה נעשית לשם מצווה, שכן באביב מקובל להקים סוכות ולגור בהן מחוץ לבתים, שכן מזג האוויר נח. לכן ציותה התורה לשבת בסוכות בראשית עונת הסתיו, כאשר הימים מתקררים ודרך בני אדם להתכנס אל בתיהם. כאשר אנו מקימים סוכות ויוצאים לדור בהם בעונה זו, ניכר שעושים כן לשם המצווה.

בין עננים לסוכות

כאשר אנו מתבוננים בשתי שיטות התנאים לזכר אילו סוכות אנו יושבים בסוכה, לכאורה נראה שענני הכבוד מתאימים יותר, שכן הימצאותם עבורנו היתה נס גלוי, התגלות ברורה של השגחת ה' עלינו בעת מסעותינו וחניותינו במדבר[5]. כיצד עלינו להבין את שיטת רבי עקיבא, שאנו מזכירים את מגורי בני ישראל בסוכות שהיו בעצם בקתות פשוטות? למה נקבע חג כזכר לכך?

הרשב"ם[6] מסביר כי הזכרת סוכות אלו מתקשרת לשם בו מכנה התורה את חג הסוכות 'חג האסיף'. זה הזמן שבו אוספים הביתה את היבול שנקצר בשדה במהלך הקיץ. בתקופה כזו, אדם עשוי לחוש הישג וסיפוק עצמי. מתוך כך הוא עלול בקלות לשכוח מי הוא המקור האמיתי להצלחתו, ולשגות ולייחס את הישגיו ביבול שנאסף לכשרונו ולעמל שהשקיע. לכן דווקא בתקופה זו, התורה מצווה עלינו לעזוב את בתינו, ולזכור שראשית דרכנו היתה כעם המתגורר בסוכות באמצע המדבר. הקב"ה לקח אותנו משם והביא אותנו לארץ ישראל. תזכורת זו לחסדיו של ה' עמנו מתחילת דרכנו תספק מבט נכון על כל הצלחה שנחווה מאז ועד עולם, בארץ שנתן לנו[7].

שני מסלולים של ימים טובים

בתפילותינו בחג הסוכות, מכונה החג 'זמן שמחתנו'. קצת קשה להבין למה דווקא חג הסוכות מכונה כך, כי הרי כל אחד מהחגים הוא זמן של שמחה! במה שונה חג הסוכות מיתר המועדים שרק הוא זכה לכינוי זה?

מסתבר שיש לחג הסוכות ייחודיות הגורמת לו להיחשב כ'זמן שמחתנו' אף ביחס לשאר המועדים, אף שגם הם נחשבים כזמני שמחה[8]. מהי מהותה של שמחה מיוחדת זו?

רבי יצחק הוטנר זצ"ל[9] מסביר שאם נעיין במועדים השונים שקבעה התורה, נראה שהם מתחלקים לשתי מחלקות:

• שלושת הרגלים – בהם על כלל ישראל לעלות לרגל: פסח, שבועות וסוכות.
• והימים הנוראים, הכוללים את ראש השנה ויום הכיפורים.

מה שמרתק במיוחד הוא שחג הסוכות הוא המסיים והחותם את שתי הקטגוריות האלה!

ביחס לשלושת הרגלים, התורה מזכירה במפורש שחג הסוכות הוא ה'רגל' האחרון לאחר פסח ושבועות. וכאשר נעיין לעומקם של דברים, ניווכח שהוא מהווה גם סיכום של הימים נוראים. הדבר ניכר כאשר אנו בוחנים לעומק את מצוות החג.

המדרש[10] מביא משל למצות נטילת ארבעת המינים, מאדם העומד למשפט ולא ניתן לדעת האם זכה בדינו או לא. כאשר הוא יוצא מבית הדין כשהוא מנופף בכלי הנשק שלו הדבר משמש עבורו כאות ניצחון. בדומה לכך, אומר המדרש, אנו מניפים את הלולב כאות לביטחוננו בקב"ה שקיבל את תשובתנו ביום הכיפורים, כיפר על חטאינו והוציא אותנו זכאים בדין. מדברי המדרש נראה שהשמחה על הכפרה לה זכינו ביום הכיפורים הינה מרכיב מרכזי במצות ארבעת המינים.

מתי חזרו ענני הכבוד?

גם מצות החג של הישיבה בסוכה מתקשרת לשמחה על הכפרה. הגאון מווילנא[11] מביא יישוב אחר לשאלת הטור שהזכרנו לעיל – מדוע אנו עושים זכר לענני הכבוד בחודש תשרי ולא בניסן בו יצאנו ממצרים. הגאון מבאר שעל אף שענני הכבוד אכן הופיעו לראשונה בניסן, מיד עם יציאתנו ממצרים, איבדנו אותם לאחר מכן בעקבות חטא העגל[12]. אמנם, לאחר יום הכיפורים, סלח הקב"ה לעם ישראל, והעננים חזרו ללוות אותנו לאחר חמישה ימים, בט"ו בתשרי, לפי חשבון זה:

• בי"א בתשרי, ממחרת יום הכיפורים, ירד משה רבנו מהר סיני וציוה על בני ישראל לתרום להקמת המשכן[13].
• בשני הימים הבאים, י"ב ו-י"ג בתשרי הביאו העם את תרומותיהם לבניין המשכן. הפסוק[14] מתאר שהעם הביאו את התרומות 'בבוקר בבוקר', ומבאר הגאון שהכפילות מסמלת שני ימים, כלומר, 'בשני הבקרים הבאים'.
• למחרת, ב-י"ד תשרי, העבירו קול במחנה והודיעו שיש בתרומות די הצורך לכל מלאכת הקמת המשכן[15].
• ב-ט"ו בתשרי, התחילו בעשיית המשכן וכליו.

בו ביום חזרו ענני הכבוד, ובכך העידו על חידוש הקשר והקרבה המיוחדת בינינו לבין הקב"ה. מטעם זה אנו חוגגים את חג הסוכות, זכר לענני הכבוד, בחודש תשרי. אנו מבקשים לעשות זכר לענני הכבוד – לא בשעה בה הופיעו תחילה, אלא בשעה בה קיבלנו אותם בחזרה!

כאשר נתבונן בדברי הגאון מווילנא, נראה כי גם מצות הסוכה מדגישה את כוחה של תשובה, שהרי בזכות התשובה זכינו שענני הכבוד חזרו אלינו. כך, מתוך שתי מצוות אלו של חג הסוכות, אנו נוכחים לראות שהשמחה בתשובה היא חלק חשוב של החג.

מעבר לכך, הגמרא[16] מספרת שבמהלך ריקודי השמחה שהתקיימו בכל לילה מלילות חג הסוכות בבית המקדש ב'שמחת בית השואבה', אשר ליוו את שאיבת המים לניסוך על המזבח, היה שיר מיוחד ששוררו אלו שעשו תשובה וחזרו לדרך התורה והמצוות. המקום המיוחד שניתן לבעלי התשובה בשמחה זו מדגיש שוב את המקום המרכזי שתופסת השמחה בחג סוכות על שהצלחנו לעשות תשובה.

ואכן, חז"ל מספרים לנו[17] שעצם שאיבת המים לצורך ניסוך המים על המזבח מבוססת על כך שכאשר הקב"ה הבדיל בין המים העליונים למים התחתונים ביום השני של ששת ימי בראשית, התלוננו המים התחתונים על שהורחקו מהקב"ה. ה' פייס אותם בכך שבחג הסוכות אכן יזכו להתקרב אליו, על ידי ניסוך המים על המזבח. רעיון זה כשלעצמו מהוה ביטוי מוחשי נפלא ל'קירוב רחוקים' – המקביל לחוויית התשובה.

יום טוב כפול

על פי האמור נוכל להתחיל להבין למה דווקא חג סוכות נקרא 'זמן שמחתנו' המובהק, למרות שכל החגים הם זמני שמחה, שכן חג הסוכות הוא חג המסכם לא רק את מערכת הרגלים, אלא גם את הימים נוראים. למעשה, אפשר לומר שחג סוכות הוא בעצם שני חגים הכלולים באחד![18]

לאור שני המרכיבים הללו הכלולים בחג הסוכות, נחזור למחלוקת רבי עקיבא ורבי אליעזר אלו סוכות אנו מזכירים בתפילה. רבי עקיבא סובר שאלו הסוכות שדרנו בהם, ואילו רבי אליעזר סובר שאנו מזכירים את ענני הכבוד. כאשר נחבר את שני הדיונים, נראה המחשה נפלאה למושג 'אלו ואלו דברי א-לוקים חיים'. התמונה המלאה מורכבת משני הנושאים הללו יחד הכלולים בחג נסוכות, כאשר המחלוקת בין שני התנאים היא איזה מהם הוא העיקרי:

• ראינו שחג הסוכות נקרא בתורה 'חג האסיף' שכן זהו 'רגל' הנחגג בזמן אסיפת התבואה. כפי שהסביר הרשב"ם, המגורים בבית עראי יימנעו מאיתנו להתגאות בתקופת אסיף התבואה. לשם כך, כמובן, עלינו להזכיר את הסוכות ממש שדרנו בהם במדבר.

• ההיבט השני של סוכות הוא בשמחה על הכפרה שהשגנו על ידי התשובה ביום כיפור. לשם כך אנו מזכירים את ענני הכבוד, שכפי שראינו חזרו אלינו בט"ו בתשרי לאחר שהתכפר לנו עוון העגל.

בשמחה על כפרת העוונות הבאה לידי ביטוי בחג הסוכות יש משמעות מיוחדת עבור כל אחד מאיתנו בכל שנה ושנה, והיא מוסיפה מימד אישי מאוד ל'זכר' שכל עם ישראל עושים לכך בישיבה בסוכה ובנטילת ארבעת המינים. כל אחד מאיתנו חווה את הימים המיוחדים של ראש השנה ויום הכיפורים, עשינו תשובה וזכינו לכפרה. השלב הבא לו אנו מצפים הוא חידוש הקשר האישי בינינו לבין הקב"ה. 'ענני הכבוד' ששבו אלינו בחג הסוכות הם אלה שהמחישו את הקשר המיוחד הקיים בין עם ישראל לבין זיו השכינה. על ידי ההיטהרות של הימים הנוראים, כל אחד מאיתנו זוכה לחדש את 'ענני הכבוד' האישיים שלו, והקשר שלו עם השכינה נוסד מחדש. אין מתנה גדולה יותר שהיינו מסוגלים לבקש, והערכתנו למתנה זו צריכה ללוות אותנו ולחדור לכל נימי נפשנו בימים הנקראים בפינו 'זמן שמחתנו'.

---

[1]  ויקרא כג, מג.

[2]  סוכה יא ע"ב.

[3]  רש"י סוכה שם.

[4]  או"ח סי' תקפה.

[5]  אף שמסעותינו במדבר לווו גם בנסים של המן שירד מן השמים ושל מי הבאר, נס ענני הכבוד היה ייחודי. אוכל ומים הם חיוניים לקיום האדם, ולכן העובדה שהקב"ה סיפק לנו דברים אלו מצביעה על דאגתו לצרכים הבסיסיים שלנו. לעומת זאת, ענני הכבוד לא היו נחוצים לקיומנו. רוב בני האדם מצליחים לעבור את המדבר בלעדיהם! הקב"ה הקיף אותנו בענני הכבוד כמחווה נוספת, כדי שתקופת שהותנו במדבר תהיה קלה ונוחה יותר. דווקא משום כך היא מצביעה על אהבת ה' אותנו, ואהבה זו היא מוקד שמחתנו וחגנו בחג הסוכות. 

[6]  בפירוש התורה, ויקרא כג, מג.

[7]  הסבר דומה מביא הרמב"ם במורה נבוכים, חלק ג, פרק מג. נציין שהסבר זה מספק תשובה נוספת לשאלת הטור, השואל למה נקבע הזכר לסוכות שישבנו בהן במדבר אחרי יציאת מצרים בחודש תשרי, ולא בניסן.

[8]  התורה עצמה מדגישה את חובת השמחה ביחס לחג הסוכות. ראה דברים טז, יד-טו.

[9]  'פחד יצחק', יום הכיפורים, מאמר ח.

[10]  תנחומא אמור, יח.

[11]  בפירושו על שיר השירים, א, ד.

[12]  ראה תרגום על שיר השירים, ב, יז.

[13]  ראה פירוש רש"י שמות, לה, א.

[14]  שמות לו, ג.

[15]  ראה שמות לו, ו ובמושב זקנים ובעל הטורים שם.

[16]  סוכה נג, ע"א.

[17]  ראה מדרש, מובא ברש"י על ויקרא ב, יג.

[18]  חיזוק מעניין לרעיון זה נמצא בסקירה של הבהמות שמקריבים לקורבנות מוסף בחג הסוכות. בכל חג אחר מקריבים שבעה כבשים, לעומת חג הסוכות, בו התורה מצווה להקריב ארבעה עשר. השיעור הכפול של קורבנות המוסף משמש כהדגשה נוספת לכך שחג הסוכות הוא בעצם שני חגים כאחד.

בספרו ’תשובה’, הלקוח מאוצרותיהם של גדולי ישראל לדורותיהם, נותן הרב עמנואל ברנשטיין מענה, בפרקים קצרים וקולעים, לתהיות רבות המתעוררות בהגיע הימים הנוראים, ומעניק בהירות והעמקה במרכיבי תהליך התשובה של חודש אלול, ראש השנה ויום הכיפורים.  

במיומנות רבה מרכיב המחבר, פרק אחר פרק, נדבך אחר נדבך, תמונה הממחישה כיצד הימים הנוראים הם גם ימי הזדמנות ואהבה, רוממות והשראה.

לאדם המבקש לצעוד בבטחה ובשמחה לקראת התחדשות, התעלות וקרבת א-לוקים – ספר 'תשובה' יהווה מדריך ומכוון בימים מיוחדים אלה.

הספר הינו הראשון מתוך סדרה בת עשרת ספרי הרב שיצאו באנגלית, וכעת מתורגם לעברית, הוא יצא לאור בימים אלו, וזמין לרכישה בחנויות יפה נוף-פלדהיים.