המדריך למריבה המשפחתית

עוד הזדמנות חינוכית

'אמאאאא, הוא עשה לי!'

מריבות בין אחים תופסות נפח ניכר בחיי ילדים והוריהם, ומספקות שעות של תעסוקה.

אימהות שונות מגיבות בדרכים מגוונות: יש שפותחות בית דין מקומי בסלון, יש שדוגלות בגישה-אדישה של "תפתרו את זה לבד", ויש שפשוט מגלגלות עיניים באנחה ותוהות כיצד זה יסתיים הפעם (זה יגמר בבכי!).

הורים רבים חווים מריבות בין אחים כאיום – על ערכיהם, על שלוותם או על שלומם של הילדים. מתוך כך, הם נואשים לכבות את השריפות או משקיעים אנרגיות במניעה-תחילה. אחרים, שנוהגים באדישות מה, סבורים כי מריבות הן גזרת ילדות וכי הקדשת תשומת לב הורית לעניין, מיותרת לגמרי.

הרשי לי להציע כמה חלונות הצצה אל גלגולה של מריבה:

• מבט של אמא – החוויה ההורית

איך את? כיצד את מרגישה מול מריבה שמתהווה? האם את נחלצת לחצוץ ופוסקת מיד להפסקת אש? האם את מרגישה חובה להיות נוכחת, להגן על אי מי אקראי או דווקא מאד מסוים? אולי את חשה דחיפות להחזיר את השקט המבורך לחלל? ואולי את פשוט ממשיכה בעשיה, מדפדפת לעמוד הבא, או מקפלת את החולצה הבאה?

האם המריבות מעלות בך אשמה, דאגה או מתח פנימי? האם את נוטה לתפוס צד ולראות במישהו 'הקרבן' העקבי בזמן שמישהו אחר הוא 'הפוגע' התמידי? האם את מוצאת את עצמך מותשת מתיווך, גישור וניהול שיחות שלום על בסיס יומיומי? אולי את נוטלת על עצמך אחריות לפשרה ורגיעה, ובאופן כללי – לטמפרטורה של כלל המשפחה?

מריבות בין ילדים עלולות להקפיץ רגשית ולהפעיל את ההורים במידה משמעותית, במיוחד כאשר הן נוגעות בנקודות הוריות פגיעות (כמו היסטוריה אישית / סף רגישות נמוך) או כאשר ההורים מציבים ציפייה משפחתית גבוהה, וחווים פער משמעותי בין המציאות ובינה.

התבוננות בתגובה הרגשית שלי נוכח מריבה יכולה לסייע לי בהפרדה בין מה שקורה לי ומה שקורה לילדיי, ולאפשר לי לפעול ממקום יותר פנוי ויותר רלוונטי עבורם. (וגם לאמא מגיעה אמפתיה 😊)

כמו כן, תפיסת המריבות כחלק אינטגרלי בחיי המשפחה וכהתנסות חברתית בטוחה – תקל מן האשמה והאכזבה, ותאפשר תגובה מידתית ויעילה.

עם זאת, חשוב לציין שכמו כל אירוע המתרחש במשפחה, גם מריבות אינן מתחוללות בוואקום, ויש לתת את הדעת על חלקה של המשפחה כולה במריבה הפרטית, במיוחד כאשר ישנה החרפה בעוצמת או תדירות המריבות.

• מבט של חוקרת – פיתוח עמדה סקרנית

נסי לאמץ סקרנות חדשה בתוך המריבה. המתיני לפני שאת נשאבת לתוכה ובדקי – מה קרה? מי בסיפור? האם יש לך רעיון מה הוביל למצב הנוכחי, איזה צורך מניע כל משתתף ומה למעשה הוא מבקש? הרשי לעצמך לבדוק את המפה מחדש – במקום לקרוא מריבה חדשה כמו עשר קודמותיה – 'שוב היא הרסה לי', 'שוב הוא מפריע לנו' – נסי לחשוב עליה כמי שפוגשת מריבה לראשונה, כמי שמבקשת לביים הצגה. יתכן שכל ילד תופס תפקיד: המוביל, המגיב, המאוים או החרד למקומו, נסי להתחקות אחרי התפקידים ולזהות אם הם עקביים. האם יש זמנים מסוימים שמעוררים התלקחויות? אולי יש לך רעיון מדוע?

• מבט של הזדמנות – צמיחה משפחתית

התא המשפחתי מזמן לילדים מרחב להתנסות חברתית בטוחה יחסית. בתוך המשפחה, במקום המוגן, ילדים מפתחים מיומנויות חברתיות חשובות כמו היכולת לחוש ולבטא אמפתיה, לנהל משא ומתן, ליישב מחלוקות ולווסת התפרצויות. כאשר ההורים פותרים את המריבות בעצמם, הם חוסכים מילדיהם את ההזדמנות להתנסות בכך בעצמם. במקום זאת, כדאי לנצל את המתרחש ולעזור לילדים לתמלל את האירוע, לאפשר לכל אחד להציג את עמדתו מבלי לשפוט ומבלי להכריע מי צודק, ולשאול את הילדים כיצד לדעתם אפשר ליישב את המחלוקת. התמודדות כזו, הכוללת הבעה, האזנה וניסיון להשגת פשרה – היא הזדמנות נפלאה שחבל להחמיצה!

• אפשרו לילדים להתבונן על מקורות ההתנהגות של עצמם – היית מאוכזב שלא הצלחת לבנות מה שרצית? ואז קינאת בשמוליק שהצליח לבנות מגדל? אז הרסת לו?
• עזרו לילדים להבין את נקודת המבט של השני – איך אתה חושב ששמוליק הרגיש כשהרסת לו את המגדל?
• עודד את הילדים לחשוב על דרך פעולה חלופית להבא – מה עוד אפשר לעשות כשמאוכזבים? אולי לבקש משמוליק שיעזור לך? אולי לבוא ולספר לאמא?

דרך נפלאה לתרגול שיחה והקשבה, היא באמצעות שני כסאות: כסא פה וכסא אוזן. בכל פעם ילד אחד יושב על כסא הפה ומספר את עמדתו, והשני יושב על כסא האוזן ומקשיב בשקט. תרגול כזה מאפשר לשני הילדים להקשיב, בידיעה שלשניהם תנתן הזדמנות להשמיע.

מעורבות או התערבות?

מעורבות כוללות נוכחות הורית, הצעת עזרה והקניית מיומנויות. ההורה מתווך ומאפשר למידה, אך לא פותר עבור הילדים את המריבה. הוא מאפשר הקשבה וחקירה ומציע כלים, אך מותיר את הקונפליקט בידיהם של הילדים.

התערבות היא פעולה ישירה, במסגרתה ההורה מכריע את המריבה ולוקח אחריות על פתרונה. הוא מציין מי צודק ומי טועה, מכריע מה לעשות כעת ומסיים את הקונפליקט.

ישנן מריבות המצריכות התערבות פעילה – מצב שבו יש פער משמעותי בין הרבים או כזה המסכן את אחד מהם, מצריך התערבות הורית ישירה ולא מאפשר סלחנות והכלה.

אבל גם במקרים אלו, חשוב לזכור כי כל ילד מצפה ליחס הוגן מצד הוריו, וגם במצבים בהם מאזן הכוחות שקוף ועל ראש האשם בוער הכובע – הילד שצידדתם נגדו, יחוש נפגע ויטען לחוסר הגינות ואהדה…

ככל שניתן, נסו לעצור מריבות סוערות באמירת ביניים, כמו: 'אני לא רוצה שמישהו יפגע, ולכן עכשיו כל אחד הולך לפסק זמן ואחר כך נוכל לדבר'. אמירה כזו מאפשרת להורים להיות מעורבים ולילדים לחוש מוחזקים, אך מסוגלים ועצמאיים.

אז, עד למריבה הבאה,

שיישאר כחומר למחשבה 😊

אביטל כהן, אמא לגיל הרך, פסיכולוגית בהתמחות חינוכית ומטפלת משפחתית

לתגובות: avitalcohen.psy@gmail.com

להצטרפות לניוזלטר שאוהב אימהות >