ה' – הכרת הטוב

היא מגישה לו את הצלחת לשולחן, מניחה את קערת הסלט ליד, מנגבת ידיים ומתיישבת לידו. מוזגת לעצמה סלט, קמה לקחת שני שניצלים מהתבנית שעל הגז. מתיישבת בחזרה, מחפשת את המלח, ממליחה לעצמה את הסלט, מסמנת פס קטשופ על השניצל.

הוא אוכל בדממה, נראה שטעים לו, שניצל, אורז, סלט. קטשופ – הוא לא אוהב, אף פעם לא שם לעצמו בצלחת.

"טעים לך?" היא שואלת, "כן, תודה!" הוא עונה. מקנח את הפה במפית, מסיים את האוכל בצלחת, מפנה את השאריות, מניח בכיור. "תודה רבה!" הוא אומר שוב. היא ממשיכה לנקב את השניצל, מורחת את הקטשופ יפה יפה, מכסה את כולו באדום האדום הזה.

מאוכזבת, קצת לא יודעת מה היא רוצה מעצמה וממנו, הוא אמר יפה תודה רבה, אמר גם שטעים לו – פעמיים! אז למה זה לא נכנס לה בלב, ומה למען ה' היא מבקשת? היא בעצמה לא יודעת.

בתחילת הנישואין זה לא היה ככה, הרגיש לה אז שהוא שמח עם כל דבר שעשתה או הכינה, והוא גם דאג להראות לה שהוא כל כך מרוצה ושמח וטוב לו ביחד איתה. היה לה ברור שזה כך, והיא לא מצליחה להניח את האצבע, מה השתנה? מה היה שם שאין עכשיו? הוא נשאר אכפתי, דואג, מסור, מודה, מעריך….

היום – הוא אומר תודה, בבקשה, סליחה, אולי קוראים לזה מנומס…

אבל היא לא מרגישה שהיא מתמלאת מהכרת הטוב שלו, היא לא מרגישה שזה נוגע בה, זה חלק מטקסט קבוע, אין התפעלות, ואין יציאה משגרה, הכל מונוטוני, רגיל. הוא באמת מעריך את מה שקורה כאן בבית הזה?! הוא בכלל רואה? מרגיש? טוב לו עם זה? נעים? רוצה שינוי?

שיגיד משהו! כאשר היא רומזת, מצפה, מנסה להביא אותו לומר מילים מעריכות, הוא לא באמת מבין מה היא רוצה. ובתחושה היא לא יודעת מה זה יותר- מאכזב או כואב.

להיות מובנת מאליו זה כואב, נקודה!

לא נעים, לא נחמד, ולא ראוי.

משהו יכול להכיר בי ובמה שאני עושה?! מישהו יכול להתייחס במילים נוספות חוץ מתודה רבה… בבקשה…  סליחה…

היא גומרת את השניצל, מרימה את הצלחת לכיור, את הסלט שנשאר מעבירה לקופסא קטנה, מכניסה למקרר. מעבירה ניגוב על השולחן, הולכת לשיש שוטפת שתי צלחות שני מזלגות, שתי כוסות וקערת סלט. מתיזה אקונומיקה על הכיור ועל השיש, פותחת את הברז, מנקה את השיש והכיור.

מייבשת עם מגב.

*****

כולנו מבקשים הכרה והערכה למה שאנחנו עושים ולעצם קיומנו, "תכירו בי ותעריכו את המציאות שלי אתכם, ואת מה שאני עושה בשבילכם." אבל אם נסתכל סביבנו נראה שרוב העולם תופס את מה שסביבו כמובן מאליו, וכל דבר שהופך להיות רגיל ובשגרה, מתקבל באופן טבעי, שלכאורה אינו מצריך התפעלות והודאה מיוחדת.

מה שנותן לאישה כוח לתפקד בבית ולמלא את המשימות האין סופיות בבית, זו ההערכה והמילים הטובות שהיא מקבלת. על אלו מילים טובות מדובר? מילים שמספרות בדיוק מה נתנה לי העשייה הזו, איך זה עזר לי, כמה טוב לי וכו'.

מידת הכרת הטוב גורמת להעצמת הקשר הפנימי בין בני זוג, וכמו שכותב הרב וולבה זצ"ל –

"גם אצל בני זוג שמתאימים מאוד זה לזה לא יתכן שלא יתגלו חסרונות במשך הזמן, אך אם בני זוג מכירים איש בטובותיו של בן זוגו, הדבר יסייע בידם לחיות יחדיו באהבה ובהערכה עד מאה ועשרים."

יש כאן סוד גדול, שצריך לצעוק אותו בכל העולם ולכל זוג – היי, את רוצה אהבה, את מחפשת את הרגש הזה? רוצה להרגיש אותו? רוצה לתת אותו?

כמה מפתיע שזה לא משנה לאיזה מגזר את שייכת, ולא משנה איפה גדלת ומה האמונות שלך, ולא משנה מה ראית ומה שמעת עד היום, כולנו רוצים להיות אוהבים ונאהבים!

מה שנמצא כאן בדברי הרב וולבה זצ"ל זו אמת לאמיתה ופטנט רשום, יש כאן כלל, יש כאן כלי שיכול לשנות לנו את החיים, ולהעניק לנו את היפה שבמתנות – את האהבה! שכידוע היא לא מציאות ש'נופלים אליה' ו'או שיש לך את זה או שלא'…

אהבה זו מציאות של עבודה ועשיה בלתי פוסקת!

רגשות של הכרת הטוב, ויידוע בן או בת הזוג בהם, הם אלו שמביאים לאהבה בין שני בני הזוג.

האם כאשר אני אומרת "תודה רבה!" הבעל שלי יודע מה אני מרגישה כלפיו? האם זה יוצר ביננו קשר, חיבה, אהבה? מסתבר שלא!

אם מישהו אמר לי 'תודה' לא בהכרח שאני ארגיש שהוא מעריך אותי, ולא בהכרח שאני ארגיש בקשר קרוב ואוהב איתו. אז למה מתכוון הרב וולבה, ואיך הופכים הכרת הטוב והערכה לדרך להגיע לקשר של אהבה?

הכרת הטוב שמוזכרת כאן, היא כשאני מספרת לבעל שלי מה קרה לי, ומה הרגשתי בעקבות הטוב שהוא נתן לי, איך משמח אותי לחיות איתו, וכמה אני מודה לה' ולו על כך שבזכותו אני לא לבד. אני מכירה בכך שהוא נמצא כאן ומודה על כך – מודה במציאות הזו, ומעריכה אותה כל הזמן, היא לא מובנת לי מאליה. כאשר אני מכירה בטוב ומודה עליו זה מחייב אותנו לקשר, וזה מה שיוצר את האהבה.

"כשאתה לומד עם שמואל זה כל כך משמח אותי, אתה עושה את זה כל כך טוב, איך אתה מצליח ככה לרתק אותו! אני ממש מודה לך על זה!"

"תודה שלקחת את הילדים בבוקר, זה עזר לי מאוד, יכולתי לשתות את הקפה ברוגע ולהתחיל מיד לעבוד."

"זה נעים לי שאתה חוזר מיד הביתה ולא מתעכב בכולל – תודה!"

"אתה שר שירי שבת בכזו נעימות – שולחן שבת נראה כל כך מיוחד בזכותך, אני ממש נהנית – תודה רבה!"

הנה אני מרגישה את זה עולה לנו, ומתפרץ:

"לא הבנתי! הילדים האלו הם גם שלו, ואת שולחן שבת מי אמור לנהל, אני או הוא?! ולא כל דבר צריך לפרט, זה כבר מרגיש קצת "שמלץ", ומה עכשיו , בשביל להגיד תודה אני צריכה לפתוח ספר "אוצר המילים הטובות"??…

הרבה נשים לא מוכנות להכיר בטוב הזה שהבעל נותן ומביא בעצם קיומו, כי כשאני לא מכירה שיש כאן טובה, אני לא מודה ואני לא חייבת… הרבה יותר נוח לראות את הדברים כמובנים מאליהם, ולא מחייבים אותי.

רק מה? זה אולי נוח, אבל משאיר אותנו בלי קשר, רחוקים, ובלי אהבה.

כאשר אישה מקבלת טובה מבעלה – משהו שמשמח אותה, וכן, תסתובבי עם פרוז'קטור לראות מה הוא עושה בבית ותאירי את הנקודות האלו – כאשר היא מחזירה לו בהכרת הטוב, ומתארת מה עשה לה הטוב הזה ואיך הוא שימח אותה, היא יוצרת חוטים של קשר בינה לבין בעלה, וככל שיש יותר הכרת הטוב כך החוטים מתעבים ומסתעפים מהלב שלה אל הלב שלו, עד שהקשר הופך לחזק, איתן, ומלא באהבה, כי הכרת הטוב היא בסיס לאהבה והיא מה שיוצרת אותה.

מאחלת לכולנו תמיד לתת אהבה ולהרגיש אהובה.

ציורים: רחל קארו – לאתר הציורים של רחל

עלו לך שאלות? מחפשת לדעת עוד? 

בתאל טשיטיד – מדריכה זוגית מוסמכת לכלות ונשים – [email protected]

ניתן להאזין לתכנים מעולים בקו התוכן "על כולנה"- 0733834729     

להזמנת סדנאות, הרצאות ופגישות אישיות: 0533106799