עוד שתי שאלות בנושאי גמילה שהגיעו למייל שלנו (שימי לב, יש מייל למטה לשליחת שאלות)
מכיוון ששתיהן באותו נושא אנחנו מעלות אותן ביחד.
השאלה הראשונה מחוי:
שלום לכולן,
אשמח לעזרתכן בנושא גמילה.
בתי בת שלוש וחצי, הורדנו לה טיטול לפני יותר מחצי שנה (קצת אחרי גיל 3),
אבל היא עדיין לא שולטת ביציאות, ופעם ביום צריך 'לטפל' בה כשהיא מתלכלכת : (
ניסיתי כבר בחודש הראשון, וכשראיתי שלא הולך פניתי למטפלת רגשית שמאבחנת דרך הטלפון. היא טענה שאין לילדה בעיה רגשית, ותכל'ס לא יכלה לעזור לי.
אחר כך ניסיתי לפנות לאוסטאופת, הוא טען שהיא מאוד 'תפוסה' ודרש עוד טיפול ועוד – שלא נגמר, עד שנמאס לי כי לא ראיתי תוצאות ועזבתי אותו.
פניתי גם לרופא משפחה שאבחן עצירות ונתן טיפול בעצירות (למרות שיש כל יום יציאה), גם זה לא כל כך עזר.
ניסינו בין לבין מבצעים ופרסים, וכשהיו פרסים שווים באמת היא הצליחה 'לעשות' בשירותים, אבל אחרי החופש והבלגן של החגים המצב חזר לקדמותו והילדה לא עושה בשירותים בכלל!!!
הגעתי למצב כזה של ייאוש, אני כבר לא יודעת מה לחשוב ולאיזה כיוון לפנות…
אז החלטתי לפנות אליכן המונות יקרות : )
אולי גם לך קרה מקרה דומה? מה עזר? איך אני יודעת אם זה בעיה רגשית? פיזית? התנהגותית?
כל תשובה תקרא בשקיקה!
תודה מראש
חוי
השאלה השניה מעדן:
שלום לכולן,
יש לי ילד בן 4.5 (אציין שהוא הקטן מתוך ארבעה), שמאז הגמילה לפני שנתיים הוא לא מוכן ללכת לשבת באסלה.
הוא לא מרטיב בכלל, אבל לשבת באסלה הוא מתנגד ממש.
הוא מתאפק כל היום עד שהוא מתלכלך ואז מנקה את עצמו (לפעמים מסכים שנעזור לו), ועושה טובה אם הוא גומר בשירותים.
אמרו לי שיש אולי בעיה בסוגרים, לא נראה לי כי הוא מתאפק ויודע לא לפספס בגן בכלל, או בגינה או בשמחות וכו'.
יש למישהי עצה מה לעשות? אולי זה משהו רגשי? ואם כן מה עושים?
תודה מראש,
עדן
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי ל: shvirega@gmail.com וכולנו ננסה לעזור לך!
12 Responses
שלום שלכן יקרות,
בתפקידי כגננת בגן שפה\ רגשי אני נתקלת מידי שנה בסיפור אחד או יותר דומה לשלכן.
(ושימו לב שהסיפורים האלה ממש לא דומים בעצם…..)
חוי- אחלק את התשובה שלי ל2:
1. יש ילדים שלוקח להם יותר זמן לעבור את שלב הגמילה\ למידה לעשות בשרותים.
זאת מציאות קיימת, למרות שאני מבינה כמה התשובה הזאת היא לא תשובה במיוחד עם כל הקושי הטכני וחוסר הנעימות שבדבר. אבל חייבים לקחת נשימה עמוקה ולזכור שכפי הנראה היא תיכנס לכיתה א' גמולה.
2. צריך להכיר את הילדה על כל הבטיה בשביל להבין למה קשה לה להיגמל, (מוטורית, קוגניטיבית, שפתית, רגשית וכו') בהחלט לא נשמע רגשי. זה לא נסיגה, זה עיכוב בגמילה.
יש הרבה דרכים ורעיונות להאיץ את קצב הגמילה ולקדם אבל חייבים להבין את המיקום ההתפתחותי המדויק שלה.
אשמח לעזור לך טלפונית ולנסות להפנות אותך לאנשי מקצוע מתאימים. 0504158574 בשעות הערב.
עדן: התיאור שלך נשמע כתאור קלאסי של ילד עם פחד מישיבה\ שחרור באסלה.
זה פחד מוכר מאוד. נתקלתי בלא מעט ילדים כאלה.
אמליץ לך לפנות למנתחת התנהגות שמתמחה בגמילה, מנסיוני טיפול בחשיפה מדורגת עם חיזוקים עובדת הכי יעיל ומדויק (עדיף מנתחת התנהגות עם רקע טיפולי שתתיחס גם לתהליכי החשיבה של הילד)
אם את מעוניינת אעלה מספרי טלפון והמלצות בהמשך, אני צריכה לשחזר ולאתר שמות ומספרים ששמשו אותי.
בהצלחה!! ומאחלת לכן הרבה כח ושזה יהיה מאחוריכן הכי מהר שאפשר.
לשתייכן
יש את בתיה אליאך (מנתחת התנהגות)שהוציאה ערכה מצוינת לגמילה ולקשיים בגמילה
שכוללת ספר הדרכה (בנוסף ספר לילדים וצעצוע)
מאד מאד מחכים מפורט ומסייע-תוצאות מוכחות (לא מקבלת אחוזים…)
תכתבו בגוגל "הערכה של נבי"
הערה-בנוסף היא מייעצת פרטני
בהצלחה
מניסיון שלי עם ילדה עם משהוא בסגנון מה שהעלתם, אחרי שיח ושאלות מסביב לנושא ע"י משחק וכדו'..
עלה שהיא מפחדת להיות שיצא משהוא מפחיד מהחור למטה של השרותים, ופשוט אמרתי לה.
שאני יבוא איתה והיא תשאיר דלת פתוחה ואני יעמוד בפתח ולא זזה משם עד שהיא מסיימת, ולאט לאט זה עבר לה.
מקווה שאולי יועיל לכן במשהוא…
מתחזקת אתכן שזה עניין של זמן אבל ההתמודדות היומיוית קשה לילד ולכל סביבתו
אני אשמח לעזרה עם בני שהשבוע יהיה בן 6-הקטן בבית בלילה לחלוטין יבש, בסוכות ובהרבה תקופות בעבר היה יבש לגמרי כל היום ועכשיו אחרי החגים וזה לא פעם ראשונה שהוא מריח לא נעים כל היום! חכם מאד מסביר את עצמו מדהים, תרוצים מפה עד אפריקה מנסים בתגמולים ובגבולות בהפסדים(אי אפשר ללכת היום לחבר או שחבר יבוא….) ביד רכה ולחילופין בהסברה
היום הוא כבר אמר שמעליבים אותו בחברה והוא מאד חברותי ואהוב וזה כל כך איכפת לי! כי הוא מבין יכול ורוצה אז מזה ולמה?
היתה לנו שמחה לא מזמן והוא די פחדן ורגיש אבל מתפקד במיוחד טוב בחיידר במוטוריקה בתקשורת
מאד אשמח לכל עזרה!
חן
ולחוי ועדן-
תנצלו את הגיל הקטן ואל תתיאשו מכל רעיון!
העיקר מנסיוני אצל הקודמים זה לתת אמון עמוק בילד/ה דווקא ממך אמא בין בהרטבת לילה ובין ביציאות וכל גמילה-מוצץ אצבע וכ'
שהוא יכול! הוא יגמל! זה השאיפה שלו להיות עצמאי כמו כל הגדולים! תגבירי בתוכך את האמון מתוךאמונה וכן גם תפילה! תוך כדי אני מזכירה לעצמי…בעבר גם טיפלתי בשיטה מעניינת שמשלבת גומיות צבעוניות למשך 40 יום עם סיפור טיפולי מעקב ותגמולים -משפטים שהילד אומר לעצמו תוך משיכת הגומיה במקום הדופק ביד-כמו הגומיות שעוזרות נגד בחילות בנסיעות-למי שמכירה… עצרתי את זה כשנוכחתי שבכל זאת יש ילדים שהרצון שלהם גבוה כל כך ו10 דקות אחרי השינה מרטיבים הרגשתי צורך "להחכים" יותר לפני שאני מתסכלת ילד מתוסכל…אבל ב"ה כן עזרתי משמעותית לילדי וילדים נוספים תכל'ס היות וכעת אני מחפשת עזרה ספציפית לבני, אני שוקלת לחזור לפתח את השיטה אולי זה יעזור גם לך?
אני יכולה לשתף מהניסיון האישי שלי עם הגמילה של שני הבנים שלי.
הראשון היה מלכלך כל יום בדרך הביתה מהמעון. הוא התאפק כל היום – עד הדרך הביתה.
זה היה ממש מתסכל.
אחרי שבוע שבועיים כאלו, נגמרה לי הסבלנות ונזפתי בו בחומרה.
זה אמנם ממש לא חינוכי, אבל עד כמה שאני זוכרת, זה פתר את הבעיה…
הבן השני שלי לא הסכים לשבת על השירותים, אז בשלב מסוים אמרנו לו שכשהוא צריך שיגיד לנו ונלביש לו טיטול.
שלחנו איתו טיטול כל יום לגן, ואחרי כמה פשלות, הוא זכר לבקש לשים טיטול לפני שהוא עשה, ודי מהר אחר כך הוא עבר לשירותים.
לדעתי אחרי שהורדנו את מחסום הפחד, הוא למד לשלוט ולזהות את הצרכים שלו והיה לו קל יותר לעשות את זה בשירותים.
המון הצלחה!!!
לחוי, אציע לך הצעה קצת מהפכנית- אולי תחזירי לבת שלך את הטיטול ותחכי שהיא תרמה מעצמה להגמל? זה כנראה יקרה מתישהו שהיא תראה שהיא היחדה עם טיטול בסביבה. תוך כדי שהיא עם הטיטול תדברי איתה על זה מידי פעם זה לא נעים בכלל להיות עם טיטול וילדות גדולות עושות בשירותים, וכשיש טיטול הלכלוך קרוב אליה לגוף וזה לא נעים… וכשהיא תרגיש מוכנה לזה היא תבוא מעצמה ותרצה להוריד את הטיטול
בהצלחה
אני חשבתי שזה יעזור והחזרתי לבת שלי את הטיטול
בנתיים היא עוד עם טיטול ולא נראה שהיא מתכוונת להיפרד מזה
ככה שלא בטוח שזה באמת הפתרון
חלק מהילדים שלי גם משכו את הגמילה הרבה זמן, הם מבחינתם לא רצו להגמל – בשביל מה לעשות את העבודה שאמא עושה בשבילם???
הם היו מסתובבים עם הלכלוך בלי שום בעיה..
היום אני מבינה שזה קשור גם לויסות תחושתי, הם כנראה פחות מרגישים את הלכלון והרטיבות וזה לא מפריע להם, ולכן הם גם לא יתאמצו ללכת לשרותים בשביל זה, חבל להם להפסיק באמצע משחק.
הרבה פעמים קשה להם לשחרר כי זה קשההה לכן כדאי לנסות לתת לאכול ברנפלקס + הרבה שתיה, זה מאוד מרכך את היציאות, ואז זה משתחרר בקלות בלי לחץ
אם היציאות קשות, דבר ראשון להגדיל את כמות הנוזלים בגוף (אפשר גם מרקים)
דבר שני להתייעץ עם רופא ילדים יש מה לעזור בזה.
דבר שלישי, נורמלקס -קונים בבתי מרקחת ללא מרשם, אני לא בטוחה לגבי הגיל שאפשר להשתמש בטח הרוקחים יודעים… מערבבים את זה במיץ או משקה טעים אחר ושותים – זה עובד מצוין (גם למבוגרים…)
וכדאי באופן כללי לטפל ביציאות קשות מידי (גם אם לא גורם לפספוסים), כי יכול לגרום לטחורים או חתך… וחוץ מזה שמראה על תזונה לא נכונה
הרבה פעמים בעיות בגמילה קשורות לטראומות כלשהן שהילדים לא יודעים להגיד מה מפריע להם יכול להיות מעבר לגן התחלת גן וכו' או שינויים משפחתיים אבל גם מחרדות סביב הנושא כדאי לדבר על זה עם הילדים בגובה העינים ולהתייעץ עם הגננות במקביל ולא להילחץ מזה סתם ככה אני ראיתי שלגמול בנות יותר קל מאשר בנים כי הבנים נכנסים לחיידר בגיל שלוש וצרכים להיות נקיים כמה שיותר לפחות ביום והבנות בגלל שהן עוד בגן אז העניין יותר רגוע פחות לחוץ וגם עם הגננות הרבה יותר נעים להתייעץ בנושא ולבקש עזרה עם צריך (בחיידר אצלינו לא מנקים מי שמלכלך האמא צריכה לבוא לנקות…)
חוי :
אני רואה שאנחנו חולקות נושא די משותף{חשבתי שהוא יותר לבנים}
עיקר הקושי הוא לא בגמילה אלא בסרוב ללכת לשירותים!
לרבקי וכולן תודה על העצות !!
אני בתפקידי סיעת בגן טטח עם עשור של ניסיון בגמילה הורים שמודים לי איך הצלחתי לגמול את תהליך הגמילה של הבן שלי ממש לא ברור לי אשמח למספרים של מנתחת התנהגות חרדית משלנו אבל עם ניסיון מוכח!!
יש לי שמות ומספרים של מנתחות התנהגות שמטפלות בקשיים בגמילה
אבל לא חרדיות (גם לא דתיות)
אבל סבירות גבוהה שהתקשורת זה רק איתך ולא עם הילד.