היי,
שלום, אשמח לעזרה רגשית והכלה.
הבכור שלי, בן 5, מאד מאתגר.
קשה לנו מאד להתארח איתו בשבתות. לי בכל אופן, בעלי יותר בטוח בו.
הוא מתוק מדבש, אבל מאד מתפרע. לא ברמה של שובבות אלא דווקא של אנטי. הוא מאד צועק על אנשים מבוגרים, יכול להגיע עד כדי הרבצה לסבא וסבתא.
תנו לי כוחות להתמודד. זאת אומרת כרגע נתחיל איתו סוג של טיפול רגשי,
אבל אני מרגישה שאני צריכה את הכוחות…
אנשים מסביב לשולחן יכולים ללגלג וזה גומר אותי!
מה הפתרון, לא להתארח?
אני מבינה שלפעמים זה משגע אותם. אבל תמיד אני יוצאת בהרגשה שכולם מסתכלים עלי במבט לא יודעת לחנך, או של אחת שלא אכפת לה מהסביבה.
תנו לי כוחות!!!
הדסה
יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!
כתבי ל: shvirega@gmail.com וכולנו ננסה לעזור לך!
20 Responses
ליבי איתך!!!!
אחרי שנים רבות אני יכולה לומר לך שהרבה יותר אפקטיבי הדרכה /טיפול להורים, כך אומרים גם טובי הרופאים.
הם אפילו בוטים יותר וטוענים ששום טיפול לא יעזור אם ההורים לא מודרכים.
בכל מקרה מה שתעשי שתהיה לך סיעתא דשמיא.
חשוב מאוד שתזכרי: את לא אשמה!!!
את אמא נפלאה ללא ספק.
יש לך כאן הזדמנות להעשיר את הידע האמהי שלך
מחבקת אותך
הדסה יקרה,
אני קוראת והלב שלי יוצא אלייך ומזדהה איתך כל כך….
גם אני נמצאת בסיטואציה די דומה עם ילדון בגיל דומה שנמצא כבר שנה בטיפול רגשי…
אצל הבן שלי ספציפית זה ככל הנראה רגישות יתר (מושג שדי נכנס לאופנה אצלנו לאחרונה:)
הוא פשוט מוצף ומובך ברמה בלתי נסבלת עבורו (כי הוא מרגיש וחווה הכל בצורה מאד מאד חזקה!)
וכל המבוכה, ההתרגשות והבלבול מציפים אותו וגורמים לו להתפרע, לצעוק ולעשות המווווון שטויות מסוגים שונים
ובאופן כללי להגיב באופן מוגזם למתרחש…
מה שעזר לי להתמודד עם הסביבה זה היה פשוט להסביר ולתווך להם מה עובר עליו ומה גורם לו להגיב כך
וגם להסביר להם איך נכון לנהוג (לדוג' כשהוא נכנס לא להרים אותו לגובה כמו לשאר האחיינים ולדבר בטונים יותר מתונים וגם כשמשתולל כמה שפחות לעשות עניין וכו' וכו')
וכמובן לחזק את עצמנו שההתנהגות נובעת מקושי שלו ושאנחנו הורים מדהימים שעושים בשבילו הכל!
ובזמן האחרון שמנו לב שבזמן של יציאה מוויסות מאד עוזר לו גבול ברור וחזק מאד (לדוג' לצאת מהחדר כאשר משתולל או אפילו לאחר כמה אזהרות גם 'פאצ" קטן וסמלי, לא כואב, זה לא הכי אופנתי:)( אבל יכול מאד לאפס את הילד.
כמובן הכל מתוך מתן הסבר ברור לילד עם המון אהבה והבנה לרגשות שלו.
מקווה שעזרתי, המון הצלחה וסייעתא דשמיא, בטוחה שתרווי ממנו המון נחת!
הדרכת הורים. כמו שכתבו לך. הורים חושבים לפעמים בטעות שהדרכת הורים באה להדריך אותם כי יש להם איזה חסר או לקות בהתנהלות עם הילד שלהם. הם חוששים שיאשימו אותם ודברים דומים. אבל הדרכת הורים זה בעצם סוג של הדרכה שהופכת את ההורים למטפלים הכי טובים של הילד שלהם. יותר מכל טיפול רגשי. זה עובד הכי מהר. הכי אפקטיבי. הכי חזק.
יש לי המלצות נהדרות בשבילך להדרכות הורים מצוינות. מקצועיות מהשורה הראשונה. לפעמים בעבודה משותפת עם הילד. תוצאות מדהימות. את יכולה לבקש משבירגע לקשר אותך עם המייל שלי.
ובכל מקרה, המון נחת
המון כוחות
ולא לשכוח שאת האמא הטובה ביותר והמדויקת ביותר בשביל הילד שלך.
נ.ב. הדרכת הורים גם תיתן לך כוח לעמוד מול הסביבה כי זה נשמע ממש קשה ופוצע שהמצב כולל גם לגלוג ואי הבנה.
מבינה אותך ממש
נמצאת באותו מצב
ילד בן 5 עם הפרעת קשב חמורה, הפרקטיביות ואימפולסיביות, הכל זה מילים נרדפות
אבל הכל זה דברים שקשה מאד מאד מאד לשלוט בזה מחוץ לבית
בבית אני מסתדרת איתו יופי, אמא למופת, הגבולות נשמרים והכל "די" בסדר
מחוץ לבית זה קטסרופה, אני פשוט לא משתלטת עליו, מה שעובד בבית ממש לא עובד בחוץ
ולא, אין לי פתרון בשבילך
רק פשוט פחות יוצאת
יוצאת להורים פעם בכמה חודשים, לא לוקחת אותו לאירועים, אין מה לעשות, עד ששנינו נלמד להתסדר מחוץ לבית ככה זה יהיה
באמת רק יכולה להשתתף איתך, אין לי שום עיצה חכמה
וואי כמה שמבינה אותך, הבן שלי עם דברים ממש דומים בסעודת שבת אצל ההורים שלי תמיד רוצה את הצלחת של סבא!!! וכו' אבל אצלנו זה לא היה רק שם אלא כל ההתנהלות היתה מוזרה ולא שגרתית לילד
עשינו לו אבחון אצל הרב שטרן (אבחון לושר) אבחון מדהים ששלח אותי האמא לטיפול אצל מירב נחום ולאט לאט אנחנו רואים שיפור ב"ה איטי ובטוח
זה לא פרסומת, אבל המלצה חמה לאחר שקניתי ונהניתי,
לרב משה שטרן יש קורס על "ילד פיצוץ" הוא ממש מתאר שם למה זה קורה, ואיך להתמודד עם הילד,
ואפילו איך לחנך אותו מהבסיס,
לי זה ממש נתן מידע שלא ידעתי עד היום, ושינה לי את כל ההסתכלות,
מגיע בסרטונים יחסית קצרים,
מומלץ!
מנסיון אישי עם כמה ילדים: שינוי בגישה שלי מחולל נפלאות! וזו לא גוזמא.
איפשהו בעומק הנפש שלנו אנחנו מוציאות שדר שמעורר אצל הילדים כל מיני התנהגויות.
עבודה פנימית זו גאולה פרטית לאמא ולכל המשפחה.
ממליצה על **הסרטונים החינמיים באתר של בתיה וגשל**, גישה מדהימה ומחוללת ניסים!!
ואם יש לך אפשרות אז גם על הקורסים שלה.
רק מהסרטונים החינמיים ראיתי שינויים עצומים!!! באמת!!
אזהרת מסע: השינוי הפנימי לא פשוט ומלא בהתנגדויות פנימיות, אבל שווה מכל ההיבטים!
הדסה יקרה,
הלב שלי איתך, את ההבנה והעידוד אני אשלח לך ממקום של אמא,
חלק מילדי הם שובבים לא קטנים. וזה קשה, בעיקר כשמתארחים.
ילד מאתגר מכניס המון עומס רגשי ומתחים בבית במשפחה הגרעינית והמורחבת…….
חייבת לאמר שבכל משפחה יש מתנות יקרות ומאתגרות יותר וכשמדובר בבן הבכור, הסביבה הרבה פעמים בטוחה שזה קשור בחינוך, (אהההההה בן בכור….). וגם הביטחון העצמי שלנו כהורים מתערער.
אני מקווה שתקראי את התגובה שלי,
אני כותבת דווקא מכיוון אחר, כמישהי שעובדת עם ילדים מורכבים התנהגותית בדיוק בגילאים האלו,
גננת בגן התנהגותי רגשי ומנהלת גן ואשכול שכולל גנים רגילים, (שגם בהם משובצים כמובן גם ילדים מאתגרים מכיוונים שונים)
קודם כל: אני אהיה האדם הבוטה שציינה לאה- טיפול רגשי לא פותר את הבעיה.
וסליחה מכל המטפלות רגשיות למינהן כאן, וגם מהמטפלת הרגשית המדהימה שיש לי בגן…….
מניסיון של שנים ועשרות ילדים מאתגרים.
טיפול רגשי זה נפלא, בעיקר מרחב בשביל לתת לילד מקום להתבטא, אבל ממש לא פותר בעיות.
רק הדרכת הורים טובה מאוד וליווי עוזרים עד ממש פתירת הקושי ומציאת דרך חדשה.
מקום ראשון, הכי מומחים וטובים בתחום זה (אומנם לא חרדי, אבל ממש לא כפרני!):
* המרכז להעצמה הורית (חיים עומר)
* המרכז לסמכות החדשה בבית חולים שניידר
יש גם דתיות ויתכן אפילו חרדיות שעובדות אחרי הדרכה של פסיכולוגים אלו
ואוכל לברר לך שמות אם תהיי מעוניינת.
ספיציפית לגבי התארחות, מומלץ מאוד מנסיון גם אצלי בפרטי בבית וגם מהדרכות לעשרות הורים:
* הכינו את הילד לפרטי פרטים מה הולך להיות בשבת, עדיף בצורה של ציורים
ברמה של: מי הולך להיות, מה סדר היום במדויק (סבא חוזר מבית כנסת וכולם אומרים שבת שלום, שלום עליכם, קידוש, סדר ההגשה לשולחן, סדרי שינה, סדר הדברים בבוקר וכו',
עדיף להביא איתכם את הדפים ומדי פעם להזכיר לו מה הולך להיות (נותן שליטה במה שקורה ויותר יכולת לגייס את ההתנהגות החיובית)
* אל תצפו שהילד ישתתף בסעודה שלוקחת 3 שעות ומותאמת למבוגרים!
תכינו קופסא עם משחקים כמו פליימוביל וכו' שאותו הוא יוציא אחרי מנה ראשונה וישחק. תקראו לו ממש לפני מנה אחרונה, זה ידרבן אותו לאכול בצורה ממוקדת את העיקרית.
* תתנו לו זמנים קבועים וברורים של תשומת לב, כמו: אחרי הדגים אתה תראה לנו מה יש לך בתיקיה, בבוקר אני אקח אותך לחכות לאבא ליד הבית כנסת וכו'.
יפחית גרירת תשומת לב במקומות לא מותאמים.
תאספו הרבה הרבה כח,
ועוד תראו מלאאאאא נחת
ועוד דבר אם תרשי לי להוסיף שטיפול רגשי לילד בן 5 בד"כ לא כ"כ יעיל מכיון וקשה מאוד להוביל אותם לטיפול עמוק ושונה, בד"כ ממליצים על תרפיה באומנות
בהמשך לנושא של הדרכת הורים:
טיפול לילד זה פעם בשבוע
תארי לך שאת שולחת ילד ללמוד יפנית פעם בשבוע אבל בבית אתם מדברים עברית ורק אותה.
כמה זמן יקח לו ללמוד יפנית ולשוחח בה? אם בכלל ?
לעומת זאת, אם אתם דוברי יפנית אז הכל נראה אחרת.
קודם כל אני מזדהה איתך מאד!
עברנו את זה עם הבכור שלנו וגם כן חווינו המון זלזול ולעג מהסביבה.
ב"ה כשהבאים בתור ג"כ מגיעים לגיל הזה והכל כ"כ שונה
זה ממש מחזיר לי את הביטחון בהורות שלי.
בקשר לטיפול רגשי-
יש מצבים שזה כן בעיקר הטיפול.
כשהבן שלי היה בן 5 הוא התנהג כמו שאת מתארת,
גם בבית היה איתו מאד קשה.
היו לנו עוד סימנים מחשידים שחשדנו שעבר פגיעה
ולכן שלחנו אותו לטיפול באומנות.
ב"ה אחרי שנה בטיפול הילד היה פשוט עולם אחר!
ממה שעלה בטיפול התברר שחבר פשוט הפעיל עליו מניפולציות וסחט אותו
ולכן חווה את זה כפגיעה.
כמובן שהטיפול היה משולב בהדרכת הורים.
והילד נשאר רגיש ואימפולסיבי אבל אפשר לעבוד איתו, יש עם מי לדבר.
גם אצלינו כשהוא יוצא עדיין מידי פעם מויסות-גבול ברור אפילו פיזי מאד עוזר לו. (וזה התפקיד של בעלי…)
המון המון הצלחות,
והרבה נחת!
לילדים האלו יש נפש רחבה ועשירה כ"כ!
הבן שלי היה פעם בתרפיה באומנות ומאוד נהנה כי הוא תמיד נהנה ליצור ולצייר אז זה עזר לו מה שבטוח שאם יש בעיות התנהגותיות צריך גם סיוע תרופתי על מנת להרגיע את האימפולסיביות כמובן תואם גיל אבל בלי זה הוא מסכן יותר מהסובבים אותו הוא בעצמו לא רוצה להתנהג ככה
מענין אותי אם הבן שלך הוא גם מהנכדים הגדולים? או שהשאר בנות…
יש לנו בנים שובבים ולא תמיד הבית של סבא וסבתא מתאים לתכונה הזו
(אמנם לא הגענו עד כדי מכות לסבתא)
גם אני הייתי חוזרת אחרי שבתות כאלו בהרגשה קשה.
בשטח הייתי רוצה שיכילו אותם (שנים שקרובים בגיל) ובבית כועסת על איך שהתנהגו
היום כ5 שנים אחרי כבר הנכדים הנוספים גדלו והפוקוס לא רק על ילדי
א. התארחנו פחות
ב. הייתי מספרת ומשוויצה בהצלחות של הבנים (ונזכרת לעשות את זה בעיקר כשנראה שעומדות להגיע תלונות)
זה היה מדהים איך שנהיה שיח משבח ומגדל ("אהרון כבר קורה סיפור שלם לבד…", "שמואל עוזר המון בבית…")
ג. (גרם לקצת ריחוק מאחיותי)- אמרתי להן באופן ברור שרק אנחנו ההורים מחנכים
מנסיון עשיר מאוד מאוד… ראשית המון כוח והכי חשוב – אמון בילד שלך הילדים שלנו מאודדדד רגישים וקולטים נהדר את הלעג, הציניות והביקורת של הסביבה – מה שמחריף את ההתנהגות השלילית, במקום כשזה קורה הייתי ממליצה לך לקחת אותו בעדינות מהשטח, לומר לו בשקט שהוא הכי צדיק של אימא ובעצם "מעבירה לו נושא" ומחזירה לו את האמון בעצמו, הייתי ממליצה לך – כמו רבות וטובות לקחת אותו לאיבחון ריפוי בעיסוק לבדוק בעיית תחושה יכול להיות שהוויסות חושי שלו לא מאוזן, אנחנו בעצת מרפאה בעיסוק לקחנו את בנינו להידרותרפיה וראינו נפלאות!
יכול להיות שההתנהגות שלו נובעת פשוט מחרדה, הוא מרגיש חוסר שליטה במקום שהוא פחות מכיר – הוא לא מספיק מכיר את הכללים – מחה אסור מה מותר, הוא בלחץ מהגערה הקרובה ולכן יוצא משליטה ולכן הכנה מדויקת כמו שכתבה הגננת – יעילה מאוד,
ממליצה מאוד על הדרכת הורים של פסיכולוגית ילדים, אותנו זה הציל!!!
למי שהמליצה על סרטונים של בתיה וגשל, אשמח מאד לקבל קישור!
לא מכירה אישית את הקורסים אבל הייתי בוובינר של מירי הול והיה נשמע מענין מאד משכנע. תבדקי את זה.
היי
אני מצטרפת להמלצות על הדרכת הורים, נשמע לא משהו, אבל זו הדרך הקצרה לפתור בעיות.
מנסיון שלי, וגם של אחותי שעוברת את זה עכשיו עם ילדיה הגדולים…
כדאי לבדוק האם הסביבה שם, איפה שמתארחים אינה מתוחה מידי? אולי יש ציפיות מהנכדים שאינן תואמות מציאות? לפעמים הורים מבוגרים ואין להם כבר את הסבלנות לקטנים…
אפשר וכדאי להסביר למארחים שלילד יש קושי, רגשי/ קשבי/ התנהגותי… ואיך אפשר להקל עליו: כמו שכתבו כאן, פינת משחק שקטה עבורו, התאמת זמן הישיבה ליד השולחן… וכל מה שנראה לך שיעזור.
אני מוסיפה: לפני הקידוש תני לו משהו משביע לאכול, הרעב רק מוסיף לכל הכאוס….
ואפשר גם לשקול פחות להתארח…. וכשכן מתארחים להכין אותו לפני, לא באזהרות ולא בפרסים אלא מה יהיה ומה הוא יכול לעשות אם מרגיש שקשה לו… תחשבי יחד איתו מה יכול לעזור: חיבוק/ ללכת לחדר אחר…. שימי לב גם לתת לו זמן של תשומת לב אישית, שרק את והוא יחד, זה מאד מרגיע ומווסת.
המון כח, ובהצלחה רבה!!!
כאם לילד מתוק כזה.
בן 5 עם קושי קשבי וחוסר ויסות תחושתי שגרם גם לריחוק חברתי,
טיפלנו בו בחדר סנוזלן- חדר מדהים!!!! עם מדריכה עוד יותר מדהימה!!!!
הטיפול הזה משלב כל מה שכבו כבר: גם טיפול תחושתי עמוק לילד, תו"כ הדרכה לאמא איך להתנהג במצבים מסוימים ומה לעשות ביום יום.
יצרנו לילד "קופסת תחושה": קופסא עם כמה וכמה סוגי משחקים ומוצרים שנותנים תחושה כמו: כדור קמח, כדור קוצים, סקוצ' ברייט, מברשת כובעים וכו' וכשהוא מתנהג לא מספיק בתלם- הוא הולך לקופסא ל10 דקות בחדר שקט ויוצא בן אדם חדש.
כיום, לאחר מס' חודשים בודדים!!! שהוא מטופל בסנוזלן ותו"כ אני עובדת איתו ביום יום על התחושה והצורת התנהגות המצופה ממנו- יש לנו ב"ה ילד חדש!! מווסת, מתנהג כמו שמצופה וכו'.
(במקומות שפחות מכיר עדיין קשה לו אבל אני יודעת לפחות איך לנהוג איתו: לתת לו משהו להתעסק בו, לצאת לרחוב לכמה דק' וכו')
ממליצה מאד על החדר סנוזלן!! שווה כל שקל!
ומה שחשוב: הילדים האלו מתוקים ויצירתיים ברמה שכולם נהנים כשרואים את הילד ולא את ההתנהגות שלו!
בהצלחה רבה!!
תכלס איך אדע מה מתאים?
הנחית הורים? חדר סנוזלן? וכו'
אמא יקרה מאוד,
ההתמודדות שלך לא יוצאת דופן וההתנהגות של הבן שלך, במושגים של היום- שכיחה מאוד.
צרת רבים לא באה לנחם אותך אבל כן לעודד שיש כותרת ושם להתמודדות הזאת, והיום יש גם כלים מקצועיים שיכולים לעזור לך.
ילדים רבים שמתנהגים ב"צורה מוזרה" -סובלים מקושי בוויסות.
והנה חלק מהמאפיינים שלהם:
חשים רגשות וחויות בעוצמה גבוהה מידי,
מתקשים להסתגל לשינויים
;נראה שאינם לוקחים בחשבון את האנשים בסביבתם או אינם ערים לסיטואציה
והם "מרוכזים בעצמם"
קשה להם במיוחד עם דחיית סיפוקים- לחכות, לוותר
מוכרחים לקבל את מה שהם רוצים כאן ועכשיו
מתקשים להפנים היררכיה וגבולות
ועוד…
בדרך כלל מגיעים עם הילדים האלה למצבים בלתי נסבלים..
אני אצטרף לכל אלה שכתבו לפני,
כמדריכה התנהגותית ומנחת הורים טיפולית לילדים עם בעיות התנהגות וקשיי ויסות-
חבל לחכות. חבל לסבול.
הדרכה מקצועית יכולה לחסוך לכם הרבה התמודדויות ולעזור לכם להיות המטפלים הרגשיים הטובים ביותר לילד שלכם ולכל המשפחה.
בהדרכה התנהגותית- אתם תחושו בהבדל משמעותי בתוך שבועיים עד חודש
והיא תסתיים כעבור 3-6 חודשים מקסימום.
אם אתם הולכים לטיפול/להדרכה למעלה משנה והבעיה לא נפתרה- חשוב שתבדקו כיוונים נוספים.\
בהצלחה ,
והרבה כוחות לדרך,
א. מהרשל
"עוגן להורים"