אני רוצה להעלות קונפליקט שמעסיק אותי מאד.
מצד אחד, אין ספק שחלק משמעותי מהבנייה של הילד עובר דרך העצמאות שלו. כולנו רוצות ילדים בוגרים יותר, משופשפים, כאלו שמבינים עניין ולוקחים אחריות. ילד שמתנסה בעולם לבדו מפתח ביטחון עצמי ומסוגלות שהם נכס לכל החיים. ((או לפחות נכס לאמא שצריכה שמישהו יוציא את הזבל;)
אבל מאידך, הדרך לילד עצמאי עוברת היום ברחוב שמוצף בסכנות שהן ממש לא תיאורטיות. ועינינו הרואות: ילדים צעירים מאוד שמשוטטים ללא השגחה בחניות (וחנויות), כבישים וכו'.
ובואו נודה על האמת- ילדה בגן חובה שיודעת לבחור עגבניות (קשות, לא למטבוחה!), לשלם עליהן באשראי, לסחוב גם חבילת טיטולים ואת אחותה בת השלוש על הידיים שמהדסת מאחוריה, ולהגיע הביתה בשלום, זה מדהים בעיני.
אבל מעבר להתפעלות מהמיני-מתבגרת הזו, קיים גם נושא המוגנות והבטיחות. אני מוצאת את עצמי תוהה: האם בשם השאיפה לגדל ילדים עצמאיים, אנחנו לא לוקחים הימור גדול מדי על החיים שלהם? האם מותר לנו בכלל לשחרר כשהרחוב הוא לא בדיוק המקום הכי סטרילי בעולם, בלשון המעטה?
האם אותה ילדה מופלאה, שמתקתקת אשראי יותר מהר מהקופאית, באמת מסוגלת לזהות מישהו עם כוונות פחות טובות? או להבין שרכב ברוורס לא תמיד סופר את ילקוט ה'הלו קיטי' שלה?
איך אתן מוצאות את נקודת האיזון? האם יש דרך לבנות לילד את עמוד השדרה והעצמאות בלי להפקיר אותו למקומות שגדולים עליו בכמה מידות? איפה עובר הגבול שבין זהירות מתבקשת לבין חשש שעלול לחנוק את ההתפתחות של הילד (ולגרום לנו להמשיך לסחוב להם את התיק עד החתונה)?
אשמח מאוד לשמוע את התובנות שלכן.
את שואלת שאלה נכונה מאוד,
אבל חובה גם לשאול אותה הפוך, האם בשם המוגנות החשובה מאוד אנחנו מונעים מהילדים שלנו התפתחות תיקנית ובריאה,
וגם אז אם הם לא ידעו להסתובב ולהסתדר לבד אז הם עלולים להפגע בגיל יותר גדול, כי הם לא יפתחו מנגנוני התמודדות נכונים.
מבחינה בטיחותית רגילה (לא מוגנות) אני חושבת שצריך בהתחלה ללכת עם הילדים, להדריך ולהסביר ולראות איך הם מסתדרים,
הדבר הראשון הוא לקחת איתנו ילדים למכולת, לגינה, לחברים, באוטובוס- שיכירו את זה, מניחה שזה בד"כ קורה בכל בית נורמלי, ואז יוצא לנו להסביר להם ולתת להם תפקידים, תתקף, תשלם, תביא חלב תשים בשקית, תשמור על הקטן, תיתן לו יד וכו..
הדבר השני זה לתת משהו קטן ולאות שהוא מסתדר עם זה אני נותנת לקטנה (ולא משנה כרגע מה הגיל) ללכת לשכנה לבד, אני יעקב בשושו אחריה לראות אם היא יודעת להיכן ללכת והיא מסתדרת, ראיתי כמה פעמים שהיא יודעת את המלאכה, אז אני יכולה לשחרר..
למכולת שלחתי את הבן שלי פעם ראשונה לקנות שקית חלב בלבד! הסברתי מה עושים, איך משלמים, בדקתי שהוא חזר עם חלב חשבונית וכרטיס האשראי, אח"כ אפשר להוסיף עוד מוצרים בהתאמה,
אתמול היינו במדורות, אני מקפידה מאוד שהילדים לא יסתבבו לבד, רק איתי, אבל נתתי להם לעשות מרשמלו במדורות קטנטנות, ומנגל על גחלים שהם אספו בזהירות ממדורה שנגמרה, השגחתי, בדקתי את המסוגלות שלהם, ואפשרתי בתחום הבטוח.
אני חושבת שלהיות לבד בשטח מדורות זה לא נכון ולא בטיחותי (גיל 10-12) הם לא מספיק תופסים את מהירות התפשטות האש, ואת החום שזה יוצר תוך כמה דקות , מאז שהדליקו כמה מדורות במקביל ואת סכנת הרוחות, הייתי צריכה להדריך אותם לפנות אתת השטח, עד שהמדורות יתקטנו שלא ילכדו ח"ו בתוך שטח המדורות)
תמיד ידעתי שצריך לשלב בין שתי האפשריות אך גם להיות משחררת ועדוקה הדברים סותרים אך היופי בילד עצמאי זה גם הגבול לעצמאות ולהיות ערנים לסכנות אך בסוף צריך לחיות איתם.
אנחנו הורים,
ואנחנו אחראים קודם כל לשלומם ולבטחונם של ילדינו,
ולא בסתירה- אנו אחראים להכין אותם לחיים בריאים ותקינים.
ולכן- עצם השאלה היא גם התשובה- בתור הורים, תמיד נחפש את האיזון בין הזהירות לעצמאות של כל אחד מהילדים שלנו.
ולא רק שזה משתנה מילד לילד, אלא שאצל אותו ילד זה משתנה מזמן לזמן.
ולכן, הורים צריכים להפעיל שיקול דעת בכל פעם מחדש.
ובמקרים שיש בהם חשש למוגנות או בטיחות- דואגים למבוגר שילך עם הילד. עדיף שזה יהיה אבא או אימא, אבל זה יכול להיות כל מבוגר בר דעת. זה קשה, זה דורש מסירות נפש, ואנחנו עושים את זה כי הילדים שלנו הם אוצרות יהודיים שצריכים שמירה.
ובהערת אגב- גם כשנדמה לנו שהילדים מסתדרים, זה לא בדיוק מאה אחוז.
ילדה שבאה לשלם ורואה שאימא לא נתנה לה מספיק כסף, או שהאשראי לא עובר- זו טראומה לכל החיים!!!!!! (תבדקו!)
ילדה שיודעת לבחור עגבניות אבל לא יודעת לעשות את זה בלי שיתגלגלו לה עגבניות על הרצפה, ולא יודעת שצריך לאסוף ולהחזיר את אלה שהתגלגלו- גורמת לנזק כספי למכולת, חילול ה', וזה לא נקרא שהיא יודעת לעשות קניות באופן עצמאי. היא חייבת ללמוד את זה ממישהו מבוגר ואחראי, אחרת גם כשהיא תהיה בת 30 היא לא תדע שצריך לאסוף את העגבניות שהתגלגלו…
אם זה טראומה לכל החיים, אז אין חיים בלי טראומות, ילד צריך ללמוד להתמודד, את יכולה להכין אותו מראש רעיונות – מה הוא יעשה אם לא יהיה לו מספיק כסף או שהאשראי לא יעבור, אבל בסוף אי אפשר להכין אותו לכל סיטואציה, הוא צריך ללמוד למצוא פתרונות בעצמו
זה נכון, לכן בגיל קטן צריך לקחת את הילדים איתנו שיראו איך שומרים על הסחורה, שולחים אותם להרים את מה שנפל וכו..
באופן כללי צריך ללמוד לקחת את הילדים איתנו לכל מיני מקומות ודברים, זה נצרך מאוד להתפתחות שלהם
לגבי מה שכתבת על הטראומה- דווקא בגלל שהחיים מלאים בטראומות, נחסוך להם את הסוג הזה של האירועים.
תחשבי על בושה שלך כאשר רוצה לקנות משהו והאשראי לא עובר לך-
חווייה מאוד לא נעימה ואפילו קשה, ובנסיבות מסויימות יכולה להיות טראומתית אפילו לאדם מבוגר.
אבל לאדם עם אישיות מגובשת יש כלים להתמודד עם זה.
(ואגב, איזה פתרונות את תמצאי בכזו סיטואציה חוץ מאשר לצאת מהחנות בבושת פנים?)
בכל אופן ילד בגילאים שדוברו לעיל, שאנחנו שולחים לקניות- אין שום סיבה שיתמודד עם כזו דחייה. זה לא יחשל אותו ולא יכין אותו לחיים. חייבים לוודא במאה אחוז שאנחנו נותנים לו את כל הכלים למילוי המשימות שאנו מטילים עליו, ותשלום מספק הוא לדעתי הבסיסי ביותר.
אולי את חושבת אחרת, אני חושבת שזו חווייה שילד צריך לפגוש רק כשכבר יש לו כסף משלו ואחריות על כסף.
ברור שאני יספק לו כסף,
אבל קרה (כן קרה והוא נשאר בחיים, ואין לו טראומות או בושות חריגות) שהמוצר עלה יותר ממה שחשבתי, שהוא לקח קמח מלא של חברה יקרה במקום קמח רגיל וכו..
ואז הוא למד שאפשר לחזור הביתה להביא עוד כסף, אפשר לבקש ממשהו פלאפון ולתקשר לשאול מה לעשות,
הבושה שלך כמבוגר שאין לך כסף לשלם – הוא חוויה של עניות, כי בד"כ זה בגלל שאת יודעת שחסר לך כסף בבנק, אצל ילד זה נחווה כדבר טכני, עליתי לאוטובוס ראיתי ששכחתי את הרב קו בבית, הגעתי למכולת והיה חסר כסף, ויתכן גם שהוא גילה שהכסף / האשראי נאבד לו.
חלק מהבגרות זה להבין שהעולם לא מת אם לא הצלחת, וגם אם היה משהו לא נעים זה עובר,
שוב אני מדגישה אני לא ישלח ילד במטרה שיחסר לו, ההפך אני ילמד אותו להתארגן מראש עם הסכום שהוא צריך, אבל אם יקרה ויחסר הוא ילמד איך להתמודד במצב כזה ואיך לצמוח ממנו.
אם את משדרת לילד שזו טראומה,
היא אכן תרתיע ותתקיל אותו שוב ושוב,
זה לימוד חשוב לחיים שלפעמים הכסף לא מספיק לכל מה שרוצים לקנות,
וכן גם לי בתור ילדה לא עבר האשראי לפעמים ולא קרה אסון,
איך כתבת?
ילד צריך ללמוד להתמודד.
'טראומה לכל החיים' משמע לי קצת הגזמה…
למה? אני פעם הלכתי לחנות עם כרטיס אשראי, והתבלבתי, הבאתי כרטיס אחר
את הבושות מהמוכרת לא אשכח לעולם…
אם את שואלת אותי אישית לגבי המקרים שאת רואה ילדה בת 5 הולכת עם אחותה בת ה3 ועגלה/עגלת תאומים מלאה במצרכים-היא עוברת כבישים זה מבחינתי לא בטיחותי ולא תואם גיל כלל!
אבל כל אחת תעשה לדעתה.
אני רוצה כן להתיחס לגבי המוגנות ומאמינה שאת רואה את זה גם ברחוב:ילדים לא פונים לגברים כדי לעבור כביש/פלאפון לשיחה וזה דבר שמלמדים אותו בבית(ואין צורך בלפרט רק לומר:את צריכה לעבור כביש תבקשי רק מאמהות שעוברות שם) וכן גם לא לתת יד למבוגר.
בכללי מוגנות זה לא רק מול אנשים ברחוב אבל זה נושא מורכב וא"א לכתוב עיצות פרקטיות מעל במה זו,
אבל אפשר ללמוד מה כן לומר ומה לא ובאיזה צורה.
עברתי לתומי כביש באזור לא חרדי (שלא יצא חילול ה'…) ואני שומעת אבא מסביר לבנו בן -9 בערך איך לחצות כביש לבד.
אהבתי שהוא הסביר לו שאמנם צריך להסתכל בכביש הזה, מתחת לבית שלהם, לצד שמאל בתחילה ובחצי הכביש השני לימין,
אבל בגלל שיש הרבה שנוהגים שלא לפי כללי התנועה, בעיקר בקורקינטים חשמליים, הוא צריך בכל מצב להסתכל לשני צידי הכביש.
זה מתחבר לתגובות הקודמות.
ביננו –
הניסיון שלנו בחיים הוא מהפשלות שלנו, מה שאנחנו הכי זוכרות מהמבחנים זה את התשובה לשאלה שלא ידענו.
כן נכון לתווך לילד את המציאות, להסביר בפשטות סכנות רווחות, בהתאם לגילו.
להעלות איתו יחד בעיות ופתרונות למצבים שונים שהסיטואציה ששלחנו אותה אליו יכולה להעלות.
היום הרבה יותר קל שאפשר לשלוח עם פלאפון. חוסך הרבה בעיות.
בכל מקרה זו דרך נפלאה ללמד חשיבה ופתרון בעיות.
ואגב, כי הנושא הזה כל כך ער בפורום: ילד עם ASD מתייחס בד"כ לסמכות העליונה. כך באופי.
זה אומר שאם את אמרת לו לקנות עגבניות בשלות לסלט והמוכר בחנות ירקות אמר שהמעט קשות יותר טובות – הוא יקנה מה שהמוכר אמר. הוא המומחה.
אם אדם יגיד לו 'אני שוטר בוא איתי' סביר להניח שהוא יבוא איתו גם אם הזהרת בלי סוף שאין לדבר עם זרים.
זה יכול לקרות גם בגיל הקטן לילדים מאוכלוסיה רגילה.
בASD זה לא עובר…
למה ילדה בגן חובה שקונה ירקות בסופר זה משהו להתפעל ממנו?
יש אינספור דרכים לתת לילדים שלנו עצמאות באופן יותר בטיחותי מזה.
מה עם אפיה במטבח?
מה עם שטיפת כלים?
שטיפת רצפות?
קיפול כביסה?
כמובן הכל עם הדרגתיות ובאופן מותאם.
אבל לשלוח ילדה כל כך קטנה לבדה לא נראה לי דבר לגיטימי,
בטח לא עם אח קטן,
הרחוב לא בטוח בשום מקום בעולם,
ואני מופתעת שאף אחת לא הביעה מחאה עד עכשיו.
אני רוצה לנסות לדייק את הזווית שלי, בלי להישמע כמי שמעניקה לגיטימציה או שוללת, אלא כמתארת תופעה מורכבת.
התמונה הזו של ילדה קטנה שצועדת למכולת בביטחון (וזו דוגמה. קחו את זה לכיוונים של ילדה שלוקחת אחות לגן או לגינת המשחקים), יודעת בדיוק לאן היא הולכת, איך לתפקד מול מוכר ואיך לחזור הביתה עם שקית מצרכים ואחות קטנה, היא תמונה שאילו העולם היה סטרילי ונטול סכנות, היא הייתה יכולה להיות פשוט מדהימה.
ולמה מדהימה? כי הבגרות הזו משליכה הרבה מעבר לפעולה הטכנית של הקנייה. יש כאן בנייה של עצמאות, של תחושת מסוגלות ושל הבנה עמוקה של הילדה שהיא חלק חיוני ובעל ערך במערך המשפחתי. זהו שפשוף שמעניק כלים לחיים וביטחון עצמי, שבמבט נקי מסכנות הוא באמת מעורר השתאות.
הדילמה- וזו ליבת העניין-מתחילה כשתולשים את התמונה הזו מהעולם הסטרילי ומניחים אותה בתוך המציאות הרוחשת. פתאום, אותה עצמאות מופלאה מתנגשת חזיתית ברצף הסכנות שמחוץ לבית: בכבישים, בנהגים שלא תמיד מבחינים בילדה בגובה כזה, ובסכנות (בין השאר-סכנות המוגנות) האורבות בכל פינה. זה נכון שכמו שהגיבו פה, צריך ללכת עם הילד/ה בהתחלה, אבל עדיין שיקול דעת של ילד בן 6, הוא שיקול דעת של ילד בן 6. זאת אומרת: אי אפשר לצפות ממנו להבין את ההשלכות של נהג שמתפרץ לצומת או של כדור שבורח לכביש ברגע של היסח הדעת.
כאן נמצא השורש: האם אנחנו מסוגלות להפריד בין הבגרות המרשימה הזו לבין הסכנות המוחשיות? האם אפשר לייצר את אותה מסוגלות בלי להמר על הילד/ה ברחוב שאינו צפוי? זו התהייה שלי, לא כפרנויה, אלא כניסיון להבין איך מאזנים בין הרצון לגדל ילד עצמאי לבין האחריות שלנו לשמור עליו בעולם שהוא הכל חוץ מסטרילי.
ילדה בגן חובה הולכת לבד לחברות קרובות ולמכולת קרובה,
אין בכך שום בעיה!!! (באזור חרדי שמור)
והיא יכולה ללכת עם ילדה קטנה יותר שלא עושה בעיות – כמו גיל 3-4
אצלינו בגן 90% מהילדות חוזרות לבד הביתה, ולא מדובר בהורים חסרי אחריות.
מאוד נחמד כל המינוסים כאן,
אבל ב"ה אני גרה באזור בריא ומגדלת ילדים בריאים כמו כולם,
והילדות בריאות, ולא קרו כאן אסונות לא בגוף ולא בנפש.
יקירתי, אחוז הילדים שנפגעים בגיל הרך בציבור החרדי הוא פי כמה מאשר בציבור החילוני!!!
וזה לא מחקרים של "ציויינים אנטשימיים" אלא עובדות!
בדיוק בגלל שיש נשים שחושבות שאפשר לשלוח ילדה בת 5/6 למכולת לבד + ילדה בת 3!!!
אמיתי שאני מזועזעת לקרוא את זה.
זה מסוכן גם אם אין להן כביש לעבור (ילדה בת 3 יכולה גם לאבד את שיקול הדעת ולרוץ לכביש אם התגלגלה לה הסיכה היפה שלה)
ובטח ובטח אם יש להן כביש לחצות.
ה' ישמור. במובן הפשוט של הביטוי.
מאיפה הבאת את הנתון של פגיעות בציבור החרדי?
מאיפה הקביעה הזו???
זה ממש לא כך!!
תראי פה למשל: https://www.emess.co.il/radio/225936
רואה שנעמי כבר ענתה, אבל הנה עוד קישור.
http://www.igudbit.org.il/?CategoryID=420&ArticleID=2052
יש עוד הרבה.
אשתף אותך בסיפור מחודש אדר האחרון באזור של 'משפחות טובות' ו'ילדים בריאים' ו'הורים אחראיים' כהגדרתך
לקחתי את הבת שלי מהגן ביוח שכל הגנים התחפשו ופתאום אני רואה את שתי חברותיה שחוזרות עצמאית כי הן כבר ילדות " גדולות ןאחראיות" מצטלמות עם איזה גבר… עוברת לי מחשבה בראש: מעניין, קיבלו כזה סגנון משפחות לגן? לא מתאים לרשת הזו.. ואז אני קולטת שזה גבר זר!!!
האמת, עד שקלטתי את הסיטואציה כבר יש לו תמונה שלהן והוא כבר חיבק אותן מאחורה וכו…
אצלי הסיפור חידד את מה שחשבתי עוד קודם שבשום מצב אי אפשר לסמוך על שיקול דעת של ילדה בגיל הזה במה שקשור לדינאמיקות מחוץ לבית בעולם מרובה סכנות כהיום ואת תחושת הבגרות, המסוגלות, הנתינה וכו צריך למצוא דרכים לפתח במסגרת הביתית/ תחת פיקוח משמעותי של ההורים
מה עשית אח"כ???
אפשר לשאול איפה את גרה?
זה פשוט לא חוקי!! אסור לשחרר הביתה לבד ילדות בגן, גם אם הילדה בת שש וחצי והיא גרה בבנין הצמוד לגן!
בתור גננת גן חובה אני רק מציינת שאסור!!! לשלוח ילדה הביתה לבד אפילו באישור ההורים,
אין דבר כזה!!! אין מציאות שילדה בגן חוזרת לבד הביתה, זה לא חוקי
ואיי ממש
השאלה על עצמאות מול בטיחות – היא שאלה גדולה וחשובה,
אבל הדוגמא בעיני הזויה.
ילדה בת 6 הולכת לבד לחנות? חוצה לבד כביש?
לוקחת לבד ילד בן 3?
מה יש להתפעל?
בעיני מזעזע.
לא רואה את זה אגב באזור שלי, ילדים הולכים וחוזרים מהגן עם ההורים או אחים גדולים בגיל הגיוני. ואני גרה באזור חרדי ליטאי קלאסי.
ה נתן לנו ילדים כדי לגדל אותם
לא כדי שילדה בת 5 תגדל
יש לחלק בין לקחת חלק ולעזור לבין לקחת אחריות מלאה
ודאי לא בגיל כזה..
אני רוצה לכתוב משהו שקצת קשור לשאלה שלך וזה ממש כואב לי וזה גרם לי לשים לב טוב בעניין הבגרות והעצמאות שאני נותנת לילדים שלי.
אני בודקת תמיד את טובת הילד. לא בודקת האם זה נח לי עכשיו יותר או אין לי כח עכשיו לזה.. משתדלת מאד בכל אופן.
נהייתי רגישה לזה יותר בעקבות שכנה שלי, אישה מקסימה, ששמתי לב שהילדים שלה מאד בוגרים יחסית אבל מצוברחים ותינוקיים כמעט בכל גיל וזה מאד הפתיע אותי עד שהבנתי שזה בדיוק קשור לגבולות עצמאות הילדים.
בעלה איש ציבור שכמעט לא בבית, היא עובדת שעות רבות ויש להם משפחה ברוכה.
לדעתי מה שגורם לזה היא העובדה שהם נותנים לילדים עצמאות רק מתי שנח להם ללו"ז האישי.
כאשר הם צריכים לצאת אז הגדולה בת ה13 היא מספיק בוגרת להישאר לבד עם 6 מתחתיה כולל תינוק קטנטן. והיא כבר ענקית כדי לרחוץ את כל הכלים משבת, והיא חכמה כדי לשבת עם אחותה בכיתה ג להכין ש"ב אבל היא עדיין לא מספיק גדולה בשביל שהיא תוכל ללכת ללמוד עם חברה למבחן בבית שלה כי יכול להיות בעיות. והיא לא מספיק גדולה ליסוע באוטובוס לבד לבקר את סבתא שגרה מרחק 5 תחנות מהבית. והיא לא מספיק בוגרת להחליט איזה תיק מתאים לה לבית ספר. והיא לא יכולה לבחור לבד ספר קריאה בספרי אור החיים. הכל אמיתי!!!
וככה כלפי כל הילדים.
את צודקת מאוד שמה שאמור לכוון אותנו זה טובת הילדים,
אך לא רק אלא גם טובת הבית – כשצריך (לשאת בעול – זה חלק מהבגרות והאחריות)
כמובן שכל ילד צריך לשאת בעול כפי יכולתו.
דובר כאן על מקרים שהורים חושבים שעצמאות לילד זה רק בדברים שמסייעים להורים עצמם וכאשר הילד מנסה לפתח עצמאות בדברים שקשורים אליו, ההורים לא מאפשרים את זה מכל מיני סיבות שבעולם (כשהסיבה העיקרית היא חוסר פניות וחוסר אנרגיה לצורכי הילדים)
אמא שדורשת מהילדה הגדולה לרחוץ ערימות כלים כי היא כבר גדולה אבל לא מאפשרת לה ללכת עם חברה לבחור תיק לבית ספר כי היא לא סומכת עליה שתקנה משהו מתאים, והולכים רק עם אבא או אמא ורק מתי שיתאפשר להם וזה קורה כמעט אף פעם, זה לא חינוך לעצמאות, זה ניצול של הילדה!
כמו שבשטיפת כלים היא שברה בהתחלה כמה כוסות עד שלמדה לשטוף יפה.. ככה גם בקניות ובצרכים אישיים שלה, היא תיקנה בהתחלה משהו פחות מוצלח ואת תסבירי לה בסבלנות למה כדאי היה משהו אחר, עד שיום אחד היא תדע לעשות קניות חכמות יותר. אבל הכי קל לנו להגיד לה אני אקנה לך כבר, אני יודעת מה טוב לך, ( וכמובן שאני מעדיפה שתישארי בבית עם האחים שלך ולא תצאי לבלות עם החברה כשאת יכולה בזמן הזה גם לארגן את האחים לשינה).
זו מציאות כואבת שקורית ואני בטוחה שזה הרבה מחוסר שימת לב.
זה בדיוק מה שהתכוונתי להגיד, שלא ננצל את הילדים שלנו בשם " נשיאה בעול", " חינוך", " עצמאות", " בגרות".
וואי את מזכירה לי איך הלכתי לבד לקנות ילקוט
ואיזו חוויה זו היתה לחזור הביתה ולהראות לאמא מה בחרתי.
אני חושבת שיש המון תחומי אחריות מבגרים ובונים שאפשר לתת לילדה, מלבד לעשות קניות לבד+לסחוב+להשגיח על אחות קטנה.
בעיניי מזעזע לראות ילדה בת 8 שצריכה להשגיח על 3 אחים קטנים בגינה, כולל לרדוף אחרי בן השנתיים, להתייחס לבן השנה, ולנדנד את בת השלוש בנדנדה(כולל להרים אותה כדי להכניס ולהוציא מהנדנדה!!!)
ילדה בגיל הזה לא אמורה להרים ילדים ששוקלים חצי ממנה,
ונראה לי ממש לא בונה לתת לה להתמודד עם נפילות, בכיות, מריבות ותמרון בין הקטנים.
ולא דברתי בכללל על חוסר האחריות כלפי הקטנים,
איך ילדה בגיל כזה יכולה לסחוב את כולם בלי שאף אחד יברח לכביש??
לדחוף במדרכות עקומות עגלות שכבדות ממנה??
לשמור שלא יטפסו/יתקרבו לנדנדות/ישחקו במסלול אופניים/ישתו כשחם??
זה לא פיתוח אחריות, זה בייביסיטר חינם ונגיש לאמא.
ומצטערת על החריפות- אבל עבדות ילדים אסורה.
תני לה לצבוע לך את הבית, להחליט על צורת העריכה וההגשה של שולחן החג, לאפות יצירות פאר, לארגן קייטנה(בבית!) לכל ילדי הבניין, להחליט איזה בגד ילבש התינוק היום
לא חסרות דרכים לתת בגרות וסיפוק, ותאמינו לי שהילדה מעדיפה את זה פי אלף מלהסחב בשמש עם משאות ששוקלים כמעט כמוה ואחים שובבים.
העניין הוא- האמא. הרבה מהפעולות הבטוחות ומותאמות הגיל דורשות המון אנרגיות מהאמא, וזה אכן שיקול.
רק לא לבלבל בין שירות שנועד לטובת האמא בלבד, לבין חינוך לבגרות ואחריות
מסכימה עם כל מילה
אני חושבת שלקחת מקרים קיצוניים,
ילדה בת שמונה שרוצה לקחת אחות בת שנתיים רגועה לגינה ליד הבית , זה לא פקרות, וכשהקנה משגעת אותה היא מחזירה אותה הביתה,
לעשות קניות במכולת בגיל הזה אומר לסחוב שקית חלב / פיתות או שניהם ביחד, לא מדובר על קניה שבועית,
וכשזה עצמאות בריאה אז זה בא בד"כ מרצון הילד ובכל מקרה לא בכפיה – כי זה נוח להורה…
ואם הקטנה נשכבת על הרצפה ולא מוכנה לחזור? זה משהו שלי לא הכי קל להתמודד איתו, נראה לי שלילדה בת 8 זה יהיה אפילו יותר קשה
שואלת בכנות, כי אני מבינה את שני הצדדים פשוט קשה לי לראות איפה עובר הגבול
אם הקטנה היא ילדה כזו, אז לא שולחים אותם ביחד,
לא יודעת מה איתך
הילדים שלי לא עד כדי כך צפויים
הנה בדיוק אתמול הקטנטן העדינדון שלי עשה לי הפגנה באמצע החנות
התעקש שרוצה ממתק מסוים
אפילו אני לא הצלחתי להתמודד מולו , למרות שהוא ב״ה אחד הילדים היותר נוחים וקלים בדרך כלל
לא קרה לך אף פעם?
אני איתך.
אני עוקבת אחרי הדיון כאן, ומרתק לראות את הקצוות. ניסיתי להציף את את השאלה ממקום ניטרלי יחסית, אבל ככל שהתגובות נערמות, אני מבינה כמה הנורמה הזו-שבה ילדים בני 6 הם האחראים התורנים ברחוב, היא חלק בלתי נפרד מהנוף שלנו. בגינות, במכולת, בדרך לחיידר.
אני מודה: במבט נקי מסכנות (ופליז-תתייחסו למה שהדגשתי כי זו הפואנטה של הדיון פה ונראה לי שזה טיפונת התפספס), התמונה הזו של הילדה העצמאית היא באמת מדהימה. יש בה בגרות. נקודה.
אבל…וזה אבל ענק. מבחינתי, הקו האדום עובר בדיוק במקום שבו הבגרות הזו הופכת להימור.
אודה ולא אתוודה: אני בוחרת להיות כמעט בדעת יחיד בסביבה שלי (כן, כן) ולגונן. הילדים הם הפיקדונות שלי, ובעיניי הרחוב הוא פשוט מקום מסוכן, בלי 'אבל' ובלי 'נורמה', בלי 'חרדי שמור' וכו'. אני נזכרת בדברים שאמרה פעם קרובת משפחה שלי, שעוסקת בתיקים הקשים ביותר במערכת המשפט; היא הזהירה את הוריי בזמנו לשמור על הילדים בשבע עיניים דווקא אצלנו, ב'עיר החרדית הקלאסית'. למה? כי האמון הבלתי מסויג הופך אותנו, לפעמים, לעיוורים לסכנות שרוחשות מתחת לאף.
יש לבחירה שלי מחיר, ואני אומרת אותו ביושר: הילדה שלי בכיתה א' חכמה ומוכשרת, אבל היא לא עצמאית כמו חברותיה (לדעתי, ואני לא בולשת אחריה ומשווה, כן?). וזה בסדר.
ונקודה נוספת למחשבה, אולי מתאים להעלות כדיון נפרד, אבל זה כל כך מתקשר לי לפה: בציבור שלנו אנחנו כל כך מקפידים על זהירות בכל מה שקשור לסכנה רוחנית: אמא תהיה בערנות שיא לפני שתשלח ילדה לבית שיש בו חשיפה לתכנים לא מסוננים נניח, וזה נראה לנו הכי טבעי ונכון. אני רק תוהה לעצמי, האם אותה ערנות וזהירות קיימות גם כשהיא שולחת אותה לגינה? האם האחריות שלנו על הפיקדון לא מחייבת אותנו לאותה רמת דריכות גם ברחוב?
לא כותבת כאן כדי להטיף, חלילה. שכל אחת תעשה את בחירותיה שלה. אלא כי הנושא הזה באמת מעסיק אותי כאמא.
גם אני אמא מגוננת והבת שלי (13) באמת לא בוגרת ואחראית כמו חברותיה, אנסה לקחת מהתגובות פה רעיונות לאחריות בתוך הבית, יש פה רעיונות יפים ממש
כתבת: אני מודה: במבט נקי מסכנות (ופליז-תתייחסו למה שהדגשתי כי זו הפואנטה של הדיון פה ונראה לי שזה טיפונת התפספס), התמונה הזו של הילדה העצמאית היא באמת מדהימה. יש בה בגרות. נקודה.
חזרת על זה כמה פעמים, ואולי את פספסת את מה שהגיבו על זה…
במבט נקי, תינוק בן שנה וחצי שיודע לשפוך לעצמו מטרנה לבקבוק ולהוסיף מים, ולשקשק ולשתות מטרנה והוא עצמאי ולא תלוי באמא כשהוא רעב, זה מדהים ובוגר נקודה.
הא, לא?
לא. כי זה גיל שבו צריך להיות תלויים באמא, ולקבל את הצרכים הבסיסיים בלי צורך לדאוג להם.
וגם בגיל גן חובה לא צריך שיהיה לילדה עול של לדאוג לתינוק קטן ממנה ששוקל המון יחסית אליה. כשהיא בעצמה עוד קטנה וזקוקה להכוונה ותמיכה.
ואם זה קורה, זה עצוב ומראה שמשהו בילדות נחסרת ממנה. בלי שום קשר לסכנות פיזיות ברחוב.
אולי זה הרע במיעוטו במקרים מסוימים וההורים עושים כמיטב יכולתם, אבל במבט אידיאלי ממש לא הייתי רוצה את זה.
נראה לי שלא רק שלא פספסתי את התגובות, אלא שאנחנו אומרות בדיוק את אותו הדבר.
רק שאני בחרתי בדיון הזה להביט גם בילדה שבתוך האירוע, ולא רק במחדל ההורי.
הדוגמה עם המטרנה והתינוק שהבאת אולי נשמעת טוב כטיעון דמגוגי על הנייר, אבל היא פשוט לא רלוונטית למציאות בשטח כי אין חיה כזו. נקודה. תינוק רעב בוכה וצורח, הוא לא מכין לעצמו מטרנה, נכון? ואני מביאה דוגמה מתוך השטח: ילדה בת 6 שערכה קניה קטנה לבד. והיא בוגרת. ועצמאית. תרצי או לא תרצי.
אני לא יודעת באיזו עיר את חיה, אבל אצלנו ב'עיר החרדית הקלאסית', זו המציאות. עובדה קיימת. גם אם היא לא אידיאלית בעינייך ובטח לא בעיניי. אם היית טורחת לקרוא את התגובה שלי עד הסוף, היית רואה שאני לא מתפעלת מההפקרות, בדיוק הפוך, אלא מהילדה- וזה חשוב להבדיל בין ניתוח קר של מציאות לבין מתן לגיטימציה למחדל. את קוראת לזה הישרדות ואני קוראת לזה בגרות ומיומנות של הילדה בתוך המציאות הזו.
אז אפשר להוריד את מפלס ההטפה. אנחנו עומדות על אותו צד של המדרכה, רק שבדיון הזה העליתי את הסיטואציה לכאן ולכאן.
שנים שלא היה פה דיון שהתנהל כ"כ יפה
אהבתי
יש הבדל בין ילדה שהולכת לבד למכולת לקנות שקית חלב, לבין מי שעושה את זה עם רשימת קניות+אחות…
אחריות על אחות + קניה זה לא דבר יפה בעיניי,
ויכול להביא את הילדה להתפרקות ילדותית ולא תואמת גיל בכלל בתחומים אחרים, וזה קורה המון!!!
כל ילדה שלוקחת על עצמה יותר מכפי גילה, יש לה איזהו חסך רגשי והתפתחות רגשית מתעכבת בתחומים אחרים, וזה מוכח, בדוק וקורה.
אני באופן אישי אמא ממש מגוננת,
רק לאחרונה התחלתי לתת לילדה שלי בכתה ב' ללכת מרחקים של יותר מדקה לבד(רק עם פלאפון)
אבל מצד שני- אני ממש מחפשת איפה לתת לה עצמאות.
קניות למשל- אני מחכה מחוץ למכולת, אומרת לה שקשה לי להיכנס עם כל הקטנים, נותנת לה אשראי והיא רצה לקניות מאושרת..
אני חושבת שהאיזון צריך להיות בלאפשר, בלי להכביד.
אז נכון, הילדה שלי היא מאד בוגרת, אבל הרבה יותר ילדה מחברות אחרות שלה, ואני רואה את ההבדל, וזה בסדר גמור בעיניי.
אני גם יודעת שאצל החברות שלה שלוקחות אחים לגינה או מחזירות אותם מהמטפלת יש הרבה יותר התפרצויות, התנהגויות של ילדה קטנה, ואיזשהו גיל התבגרות מוקדם…
הילדה שלי בוגרת רגשית באמת, ורק מנסה להיות גדולה יותר..
(אגב, בתקופות של לידה שמטבע הדברים נופל עליה יותר עול ממה שהייתי רוצה, אני כן רואה קצת נסיגה בבשלות הרגשית.. נקודה למחשבה)
כל מילה פנינה
העלית שאלה חשובה מאד
קראתי את שאר התגובות ממעלה אז אולי חוזרת פה על דברי קודמותי
אישית לא מתפעלת מהדוגמא שנתת
מה דחוף שילדה בת 5 תצא לבד מהבית?
יש כ"כ הרבה דברים שאפשר להעצים אותה בבית עוד לפני החוץ על שלל סכנותיו ובעיותיו
ואם כבר חשוב שהיא תתנסה בקניות וכל מה שכרוך בזה למה לא בליווי אחד ההורים?
אני חושבת שנקודת המוצא היחידה היא טובת הילד
שום שיקול אחר אסור שיכנס כאן
ספרה לי חברה שהיא שולחת שני ילדים קטנים יחד ללימודים(לא זוכרת בדיוק את הגיל,אבל זה היה גיל שהיא גם לא הרגישה לגמרי בנח עם זה)
והתירוץ היה שאין לה ברירה אין מי שיקח אותם
מצטערת בעיני זה לא קביל
את מסכנת את הילדים שלך במודע כי אין לך ברירה אחרת?
תמצאי פתרון בכסף,בקימה מוקדמת,לא יודעת איך.
בתוך עמי אני יושבת ואני יודעת כמה אילוצים יש וכמה לפעמים באמת אין ברירה
אבל לסכן ילד זה לא אופציה
חוץ מענין הסכנות יש את הענין שהרבה פעמים זה יוצר ילד מבוגר מדי,אחראי מדי עם עול כבד על עצמו
שלא תחשבו אני גם דוגלת בפיתוח עצמאות אבל כל הזמן בחשיבה עם עצמי האם זה לטובת הילד,האם זה באמת בטיחותי מכל הבחינות,האם אני לא מעמיסה עליו
מסתבר שאין כאן שחור ולבן וכל אמא מכירה את ילדיה ואת כוחותיהם
וגם על זה צריך להתפלל שלא נטעה ולא נכשל
הנושא הזה פשוט מוציא אותי משלוותי בכל פעם שהוא עולה לדיון (לאו דווקא פה…)
"דיצה" כתבה:
אבל ב"ה אני גרה באזור בריא ומגדלת ילדים בריאים כמו כולם,
והילדות בריאות, ולא קרו כאן אסונות לא בגוף ולא בנפש.
ואני רוצה לשאול אותך- מנין לך הבטחון שלא קרה שום דבר?!?!
בגלל שלא שמעת על זה?!
את לא ודעת שלא כל דבר שקורה מפורסם בציבור?!?!
יכול גם להיות שההורים של הילדים שזה קרה להם, לא יודעים…
אז בבקשה אל תבטחי ב'אזור חרדי שמור' כי לצערנו זה לא ערבון לשוווום דבר!
שנזכה לשמור על הילדים שלנו בצורה הנכונה ביותר!
נ.ב. מבחינה בטיחותית- פעם נסעתי באוטובוס עירוני, והיה שם ילד כבן 7 שפתח את הראש באמצע הנסיעה. אני הייתי היחידה באזור שיכלה לעזור, כי הילד נסע עם אחותו ה'גדולה' ממנו בשנה- שאיבדה עשתונות ולא עלה בדעתה אפילו להתקשר לאמא…
נס שהייתי שם, כי אם לא, לא יודעת מי היה שם בשביל לעצור את הדם…
כששולחים אחות גדולה- היא צריכה להיות אחראית מספיק כדי לדעת מה עושים דווקא במקרים חריגים!