אשמח לעצות מאימהות שהתמודדו עם כזאת התנהגות
יש לי ילד מתוק וחכם מאוד! ב"ה בן 6 , שמאבד גבולות לגמרי ונהפך ממש לילד אחר בכל מצב שמרגש אותו ואפילו לא משהו מדי דרמטי (התארחות בשבת, חבר שלא היה הרבה זמן וכו'…)
בזמנים כאלה הוא צועק בקול, עושה דברים לא נעימים ולא מתאימים לגיל, מרביץ, מתחצף, ממש ילד אחר !!!!
אני אשמח לשני עצות מה לעשות מנסיון שעזר באישי בתור אמא.
ו-2 איך להתמודד עם הסביבה (החמות וכו'… שלא תמיד מגיבות לעניין ורק מחריפות את המצב)
תודה !
אני לומדת ריפוי בעיסוק ומציעה הסתכלות מהזווית הזו:
זה יכול להיות רצועת עוררות צרה.
שעמום קיצוני וחוסר עירנות כשהסביבה לא מגרה מספיק
ועוררות רבה כאשר הפעילות או הסביבה מציפה עבורו.
אני מציעה:
תני לו הטרמה קטנטונת לפני מפגשים כאלו כאשר זה צפוי.
למשל, "אני פוגש את X", כולל תיאור התחושות בגוף ("הבטן שלי מתרגשת"), ומהי התגובה הרצויה ("אני נושם עמוק, מחבק ומשחק").
חשוב שאת תהיי גורם מווסת – כלומר, תישארי עוגן עבורו, דברי בקול רגוע ונינוח.
לעיתים יש צורך בכלל להפחית במילים, לדבר עם שפת גוף בלבד, לכוון אותו לחדר שקט יותר ומציף פחות.
כאשר הוא מתחצף, תרגיעי אותו לפני הצבת גבולות. למשל על ידי מגע (אם הוא מחבב)
חשוב שהוא יהיה מודע, לכן תדברי איתו בזמנים אחרים על האתגר שלו ועל הדרך להיות חזרה מווסת, תדברי במילים שהוא יבין, כך שהמסר יעבור, ותקבעי סימן שהוא עוצר ומשתמש באסטרטגיה לויסות (כמו נשימה, הכוונת גוף = דחיפת משהו כבד, שימוש באמצעי חושי כמו כריות קטנות פלסטלינה, נדנוד בערסל או נדנדה וכד')
לגבי הסביבה: כאשר את בטוחה בתגובה שלך ומנהלת סיטואציה מתוך רוגע פנימי, הוא ישאב לכוח שאת מביאה ולביטחון ששוכן שם. וגם הסביבה. ואפשר לומר להם "אם את רואה אותו משתולל, בבקשה רק נושמת 3 נשימות עמוקות לידו או מכוונת אותו לפינת הנדנוד במקום לדבר אליו."
בכל מקרה יש להתייעץ עם מומחית בתחום שאולי תתן כלים מפורטים ותתרגל איתו את הדברים..
מקווה שעזרתי
הבן שלי היה יוצא מהכלים כפשוטו כשמשהו הציק לו או בכל סיטואציה רגשית במהלך היום.
מאוד עזר לו חדר סנוזלן.
שווה שווה לנסות
המון כח ובהצלחה
גם אני ממליצה על חדר סנוזלן,
תרפיה באומנות וכו…
גם לי יש ילד כזה בדיוק כמו שתיארת ובגיל 6. זה הולך ונעלם ב"ה מאז שלמדתי איך להתייחס לזה. אכתוב לך מה שעזר לי מאד: כשהיה התפרצות רצינית אז אני הייתי מפסיקה את כל העיסוקים שלי ולוקחת אותו אלי בחיבוק חזק למשך מספר דק' ותוך כדי אני מסבירה לו שעכשיו הוא אצלי כדי להירגע ותוך כדי אני אומרת לו כמה אני אוהבת אותו ומעצימה אותו בדברים הטובים שלו וגם מנשקת תוך כדי. ובדר"כ הוא היה מנסה להשתחרר ממני כדי להמשיך בהתפרצות אבל אני תופסת חזק ולא משחררת. ואומרת לך עוד 3 דקות אני אשחרר אותך אבל אם לא תהיה רגוע אז אוסיף עוד 3 דק'. והכל ברוגע ובנעימות. לא להתעצבן ולא לכעוס. בהמון אהבה וחמלה לחבק אותו חזק ולנשק ולהגיד מילים טובות. ותמיד תמיד הוא נרגע לגמרי אחרי זה וחוזר להיות ילד טוב. והתמדתי בזה וזה הולך ופוחת כל הזמן. והיום מספיק שאני רק אומרת לו "אם תמשיך ככה אתה תבוא אליי לחיבוק 3 דקות" והוא מייד מפסיק עם ההתנהגות הלא טובה.
מה שחשוב זה לא להתעצל! להפסיק הכל! גם באמצע סעודת שבת או כלים או שעורי בית. לא לאיים יותר מידי! פשוט לקום ולקחת אותו אלייך.
ולגבי הערות של הסביבה כמו חמות וכד', לעולם אל תשפילי את ילדייך ליד אנשים ואל תתני לאנשים לדבר על ילדייך דברים לא טובים בפניהם. אם אומרים לך "איזה ילד שובב, כמה הוא מציק, איזה מעצבן.." מייד תגיבי להם בקול שגם הילד ישמע "הילד הזה הוא האור שלי, ילד הכי טוב בעולם, איזה מידות טובות יש לו, איך הוא מוותר תמיד; איזה כיבוד הורים יש לו…" תמצאי את כל הדברים הטובים שיש בו ותספרי לסובבים. הם ילמדו ממך שפה אחרת.
בע"ה הילדים האלה יגדלו הכי מוצלחים.
בהצלחה
איזה אמא שאת!
מדהימה
כייף לילד שלך!