"אזל המלאי"

זו בעיה יותר חמורה ממה שחושבים כאן, והיא לוותה את עם ישראל לאורך כל הגלות.

כבר לפני אלף שנה אנחנו רואים את גדולי ספרד מקוננים על כך בפיוטים ובסליחות:

ומה כוחי כי איחל, ועד מתי ועד אנה?
אקווה יום אחר יום ושנה אחר שנה
מצפים לשלום ואין טוב ותוחלתם נכזבה… (ריה"ל)

ראיתי בספרי נביאים… כי קרובה ישועה לבוא
הן דורות הולכים ובאים, ועם א-ל עומד במכאובו
כי אלף שנים פלאים ירד, ובמרירות לבבו
יאמר: אם תגאל גאל, ואם לא תגאל- הגידה לי (ראב"ע)

עברנו הרבה צרות במהלך ההיסטוריה עם הציפיה לגאולה:
משיחי שקר כמו שבתי צבי;
גל ההתנצרות הגדול של גירוש ספרד שהגיע, בין השאר, מציפיה נכזבת לגאולה;
ניסיונות למרוד ברומאים ולבנות את בית המקדש (היו כמה כאלה);
אבל עדיין, התקווה הזו לימים אחרים היא שהחזיקה אותנו בגלות, יום אחר יום אלפיים שנה. ויום אחד בשנה שלא היינו צריכים להרכין ראש מול המציאות ולהיכנע לה, יום אחד בו היינו יכולים להיזכר בתפארת העבר שלנו ולדעת שהעולם לא צריך להיראות כמו שהוא נראה. יום אחד בתשעה באב.

והיו לנו גם כמה הזדמנויות נפלאות שהוחמצו, כמו בימי חזקיה המלך. הוא כבר מלך בבת אחת וקידש את המקדש וטיהר את לבב האנשים, ואז פשלה קטנה ו… והפסדנו…
אבל עכשיו, אחרי שהקב"ה שאין סוף לחכמתו וליכולתו הביא אותנו- אחרי אלפיים שנים שהתגלגלנו בין האומות- ונשא אותנו לכאן, לארצו הקדושה- ומרכזי התורה פורחים כאן כפי שלא פרחו מאז ימי האמוראים… עכשיו זה נראה הדבר האמיתי.
אלמלא היינו הורסים את ההזדמנות, יכול להיות שכבר לפני שבעים שנה היינו שם.
אבל עדיין…
קצת להחזיק והנה הוא בא.

ולמעשה- מלאי הציפיה לגאולה הוא מלאי עם חיי מדף קצרים למדי, קשה לקוות ולהתאכזב שוב ושוב (ולכן אגב אסור לחשב קיצין)

אבל עדיין, יש עצות מעשיות:
כמו למשל, לחזק את מלאי הידע שלנו על בית המקדש.
ולמי שאין לה זמן להתחיל לנבור בהקדמות של משניות שוטנשטיין וברמב"ם פרנקל ובספר ויקרא, אני ממליצה מאד על הספר "הלכה בקרוב למעשה" של הרב פולק.
סתם כדי לדעת אילו חיים נפלאים ומלאי אקשן עוד נכונים לנו…