בעבר, בילדות,
כמעט בכל תכנית או הפעלה עם המדריכה בבתיה, היה דקלום כזה מתוק בחרוזים על זוג זקנים שהדלת נפתחה ושתיהם לא רצו לסגור אותה הזקן אמר לזקנה שתסגור והיא אמרה לו.
סכמו בינהם שמי שידבר ראשון הוא זה שיסגור ומאותו הרגע- דממה.
נכנסו גנבים בחושך דרך הדלת הפתוחה ואכלו מהאוכל שהיה שם, אחד הגנבים העיר איזו הערה על האוכל ואז מכאן אני כן זוכרת:
"כזב! אמרה האישה,
אין מלאכתי קלוקלת!
קפץ הסב אז ואמר סגרי נא את הדלת"
היה לזה גם מסר מתוק
אם מישהי זוכרת אני מאד אשמח לקבל גם את הדקלום וגם את המסר:)
תודה רבה!



https://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=1798&wrkid=9599
מעתיקה לך את התוכן:
מי יסגור את הדלתהעופרים
מילים: דן אלמגור
לחן: מאיר נוי
ישב לו זוג צעיר נחמד
בדירתו עם ערב.
והאישה בישלה בסיר
מעדני תפארת.
בחוץ הרוח מרעישה,
בוכה ומיללת.
אמר הבעל לאישה:
"סגרי נא את הדלת!"
– "תסגור אתה, כי לא אוכל
לנטוש את הכיריים!"
– "סגרי, אמרתי!"
– "סגור אתה!
לי יש רק שתי ידים!"
– "סגרי הדלת!"
– "סגור אתה!"
– "לי יש עצה גואלת:
מי שראשון את פיו יפתח –
יסגור פה את הדלת!"
וכך ירדה החשיכה
והם, שניהם ערים עוד.
הדלת נשארה פתוחה –
כי הפיות סגורים עוד.
וכך, בעוד שניהם שותקים
ואין מילה נופלת,
ראו פתאום …שני גנבים
עומדים על סף הדלת.
ובעוד הזוג שותק דומם,
ללא גניחה אפילו,
הגנבים שלחו ידם
ובביזה התחילו:
סלקו כל בגד ומעיל,
כל כלי יקר בבית,
ואז – פנו אל התבשיל
ולא הותירו זית.
וכשיצאו ‟ מן המיטות
זינק הזוג בן רגע
יצאו ורצו ברחובות,
אך לא הוציאו הגה.
תפסו אותם שומרי העיר,
– לאן רצים שני אלה?
וכשסרבו הם להסביר,
הם נלקחו לכלא.
שניהם עלו אל לתליה
באמצע הכיכר.
פתאום אמר האיש: "סליחה
לוחץ לי בצוואר!"
"אה-הה! סוף סוף!" זנקה אשתו,
צוחקת וצוהלת –
"אתה פתחת פה ראשון –
אז רוץ לסגור הדלת!"
את זה שרו פעם עם המדריכה בבתיה?
😂
באמת מוזר
חמוד!
הרעיון זהה אבל שונה ממה שהכרתי
תודה רבה!
היה מצונזר כנראה. בדקלום בבתיה היה שהגנבים אכלו את כל האוכל שהיא טרחה להכין ואז לפני שהם יצאו הם אמרו שחסר מלח ואז האשה אמרו משהו במחאה והסוף היה "קפץ הסב מן הפינה סגרי נא את הדלת"
איזו נוסטלגיה!
כותבת מהזיכרון – אז יכול מאד להיות שלא מדייקת, בפרט לא במעברי השורה.
אישה זקנה לפני שינה עמלה לקראת החג
עמדה בישלה טיגנה תיבלה כדין וכמנהג
ובחוץ רוח סתיו מנשבת
ולה אומר הסב,
סגרי נא את הדלת.
אני?! רוגזת הזקנה
אינני מתבטלת
ולא אכפת לי אם שנה
תהא פתוחה הדלת.
זמן רב נמשך וויכוח בעוז ובהתרגשות
עד שהציע הישיש פתרון פשרה פשוט:
נשתוק עד בא הזמן לישון
וכך נחליט בינינו,
מי שיגידו מילה ראשון – הוא יסגור דלתנו.
עברה שעה, חלפו גם שתיים
העששית דועכת
כבתה האש גם בתנור
והשתיקה נמשכת.
פתאום הגיעו שני גנבים
ודפקו בדלת
מי גר כאן? ענה איש טוב
והזקנים שותקים.
עד מהרה רוקנו את כל תכולת התנור
לקחו טבק, עישנו מעט
והזקנים שותקים
בטרם יצאו קרא הגנב:
הפשטידה אינה אפויה היטב.
פשטידתי מצויינת!
קפץ הסב מן הפינה
סגרי נא את הדלת.
אמיתי? שכתבת מהזכרון???
לא הכרתי את הקטע בטח לא מבתיה…
מה המסר שרצתה להעביר המדריכה???