בעקבות הראיון פה עם אפרת יפה, התעוררתי לחשוב על איך אני מלמדת את הילדים על ההגדה בצורה חוויתית.
נושא משמעותי שדיברנו עליו היה למידת חקר, למידה משמעותית יותר.
בעקבות כך חשבתי על דרך מקורית וקרובה לעולם הילדים להמחיש את ההגדה.
ניסיתי ללכת לעולם הכי קרוב ללב הילדים שלי והוא… עולם הפליימוביל!
ובכן. מה הקשר בין פליימוביל לפסח… יש קשר!
אנחנו נמחיש את ההגדה בפליימוביל.
וכך, עם המון שמחה, חוש הומור, יצירתיות, ומצב רוח טוב – החלטנו לביים את הגדת הפליימוביל שלנו.
הגדה מהאגדות!
התחלנו לתור אחרי כל אביזר פליימובילי שיכול להתקשר למהלך על ההגדה ולסיפור השעבוד ויציאת מצרים, נעזרנו גם בערכת הפליימוביל היהודי שלנו שכוללת דמויות יהודיות, גביע, ספל ועוד אביזרי יהדות (אפילו שטריימל מהודר היה שם ולמצער.. עגלת יוקרה לתינוק…), העמדנו את כולם על המזנון בסלון, על רקע הקיר האפור היפה שלנו, והתחלנו לביים את כל שלבי ההגדה.
תוך כדי למדנו המון דברים:
קדש. קדש זה בהסבה או לא? מה זה הסבה? (את הכרית הכינה הבת שלי מחומר מילוי עטוף ב… מפית סגולה).
ורחץ….
כרפס. ממה אנחנו אוכלים כרפס?
יחץ. שוברים את המצה.
מגיד. כאן הגיע הכיף הגדול. על השולחן בסלון פרשנו אל-בד חום, מעליו פיזרנו חול קינטי בשפע, וביחד רקמנו סיפור שעבוד עקוב מדם…
יהודים אומללים סוחבים לבני ענק על גביהם, מצרים אכזריים נוגשים בהם עם מגלבים מברזל או חבלים, לרקע הנחנו קופסת קרטון גדולה, ופיזרנו עוד קצת ענפים שבורים שהיו לנו בבית מעציץ ישן.
מוסיפים עוד קצת חול
כלבים אימתניים הזכירו (לי לפחות) את מראות הנאצים הנוגשים ביהודים במחנות עבודה.
תוך כדי הצצנו בהגדות לראות מהו הלבוש המתאים (שוב נעזרנו במפית "לתפור" בגד ליהודים האומללים, אותם קשרנו בחבל דק).
ויש גם מדרשים:
היצירתי שלי בן ה – 7 רץ לצייר יאור ואת התינוקות שנזרקים לתוכו – ביום הסצנה הזאת – כולה, לגמרי שלו.
ממש כאבנו עם המראה הנורא של התינוקות המפרפרים במים למוות…
אחר כך הגיע הכיף הגדול:
מכת דם!
בעזרת קטשופ מילאנו את האמבטיה של המצרי המדושן ומחקנו לו את החיוך מהפרצוף…
למצרי אחר מזגנו קטשופ לכד החרס הקטן ממנו הוא רצה לשתות.
הבן שלי הוסיף שבכל המאכלים שהיה בהם מים, אפילו כמות מזערית – יצא דם, לכן גם שפכנו בנדיבות על העוף…
את שאר התמונות נמשיך בעזרת ה' בימים הקרובים – מוזמנות גם אתן לנסות! לשעה של לימוד חוויתי!
