יש לי ילדה מהממת בת 2.6 היא ילדה יחידה, מפונקת וקצת רגישה, חכמה מאד וכובשת.
בימים האחרונים היא ממש לא רוצה ללכת לגן, היא לא רוצה את החברים וכו'
היא גם חוזרת עצבנית, היום היה השיא- היא נורא בכתה בבוקר כשהלכה.
ובצהרים כשלקחתי אותה (היא הייתה באמצע לאסוף את המשחקים לבד, חשוד?) הייתה עצבנית- הרביצה לי הרבה זמן, לא נרגעה, כל דבר היה מריבה, ויכוח,
השיא- אחרי שהוצאתי אותה מהאמבטיה בכח (כמובן שבתחילה לא הסכימה להכנס) היא התחילה להרביץ לי ואמרה “עכשיו אני ירביץ לאמא” או- “אני ירביץ לך עד שתבכי”
שאלתי אותה למה היא מרביצה לי- “כי את לא חמודה”
נסיתי לדבר עם הגננת, היא אומרת שלא ראתה משהו, גם לא מהחברים..
אני לא יודעת מה עובר עליה וזה מלחיץ אותי, גם המשפטים האלו, וכמובן ההתנהגות,
אשמח לשמוע אותך!
לב של אמא, תקשיבי לעצמך ולמה שאת מרגישה.
אימהות יודעות הכי טוב
אבל זה מה שהיא כותבת שהיא לא יודעת..
היא בטוח שמעה את זה ממשהו,
ואם לא בבית אז כנראה שזה כן מהגן,
על הגננת את סומכת?
תשאלי אותה מי מהילדים מדבר ככה,
יתכן גם שלא עושים לה אבל היא מפחדת ממה שקורה בגן
יכולה להגיד לך מהנקודת מבט שלי,
הבכור שלי גם בגיל הזה , חכם וכובש משהו נדיר…
ואני יכולה לדעת בדיוק איך היה היום במעון לפי איך שנראים הצהריים בבית,
אם הייתה הגננת הקבועה והוא אכל טוב וישן והיה סדר יום
הוא מבסוט ושמח והכל עובר בנעימים.
אבל מספיק שהגננת הלכה בבוקר ובצהריים היו כמה בחורות שלא מידי מכירות אותו ולכן הוא לא אכל/ לא ישן/השתעמם וכו וכו'
הוא יכול להיות עצבני ברמות, להרביץ לי ולתינוק הקטן לבכות על כל שטות ועוד ועוד….
ומה שאני באה להגיד בכל זה,
שעכשיו סוף שנה והגננות במעון עיפותתתת ברמות (רואה עליהם את זה בעיניים)
כך שהסדר יום במעון כבר לא מתקתק כמו שהוא רגיל והוא ילד שסופר צריך סדר יום
אז העצבים האלו פשוט מבקרים אצלינו יומיום…..
אז אולי זה הסיבה??
לא שזה מנחם או משהו כי תכף בין הזמנים והטרלול רק מתגבר…..
רק מוסיפה,
ראיתי שבמעון יש לפעמים ממלאות מקום,
וכשהילדה מגיעה והיא לא רואה את הגננת שלה, היא נאבדת, לא ברור לה מי שומר אליה, למי היא אמורה לפנות כשהיא צריכה משהו, וכל היום היא מסתובבת אזובה ומבולבלת,
לכן מאוד חשוב כשמביאים ילד למטפלת להביא אותו לידיים של המטפלת ולהגיד לו הנה היא שומרת עליך עד שאמא תחזור.
לי היה סיפור דומה עם ילדה ולקח חודש!!!! להוציא ממנה איזה משפט שילדה אמרה לה בגן והפחיד אותה מאוד. היא פשוט חששה ללכת לגן. שיתפתי את הגננת והעניין טופל, גם מול הילדה שלי גם מול הילדה ההיא והסיפור נגמר. אבל זה לא משהו שהייתי יכולה לנחש מראש. תקשיבי לילדה. תקשיבי לעצמך. יכול להיות שקרה משהו והגננת לא יודעת. קורה. זה לא מהזנחה ולא מחוסר שימת לב. סתם יכול לקרות משהו בין ילדות ואף אחד לא ישים לב. תנסי סבלנות, במשחק, בסיפור, בכל דרך שמתאימה לך\לה. היא תיתן בך מספיק אמון בסוף כדי לשתף. רק תשדרי לה שהלב שלך איתה.
כמו שכתבו פה תבדקי אם יש ילד שמרביץ לה או שהיא מאוימת ממשהו מניסיון הבן שלי נושך את אחותו כשנשכו אותו באותו יום…
בהצלחה רבה!!!
מסכימה עם כל מה שכתבו.
אם יש לך בובות קטנות (מפלסטיק- כמו אנשים קטנים),
את יכולה לשחק ביחד איתה, לשלוח אותם לגן ולנסות להבין ממנה דרך הבובות…
למשל: לשאול- איך הילד הזה מרגיש בגן? הוא משחק? עם מי? וכו
ולאט לאט לגשש ולשים לב למה שהיא אומרת.
אני יודעת מה עובר על הבן שלי בן השלוש דרך המשחקים האלו.
נ.ב. שימי לב לא לעשות את זה בצורה מדי בולטת, כי היא תקלוט ולא תשתף,
אלא להתחיל את המשחק בתחומים ניטרליים, ורק אז להגיע לנושאים רגישים.
בהצלחה!
לדעתי יש אלימות מהצוות
בלי להלחיץ
פשוט זה לא נשמע שזה אלימות מילדים
זה נשמע יותר כמו התעללות
אולי סוף שנה ולגננות אין כוח כבר?
אולי ילד אחר מציק לכולם והגננות ממש מתעללות בו והיא מפחדת?
את האמת זה הכיוון שהייתי בודקת
למה החלטת שזה קשור לצוות ?
למה החשדנות הזו ?
הרבה יותר הגיוני לשמוע כאלו משפטים מחבר
נכון שסוף שנה אבל אם את חושבת שבגלל זה יש סכוי שהגננת אלימה לא יודעת איך את סומכת עליה כל השנה.
לאורך כל השנה יש טריגרים – הריון , לילה ללא שינה וכו'
נשמע שעובר עליה משהו בגן וכדאי לבדוק…
אבל קודם כל לפני הכל –
לא מרביצים לאמא!!!
כתבת "הרביצה לי הרבה זמן" את צריכה לעצור את זה בחצי מכה הראשונה
להחזיק לה את הידיים ולהגיד לה בטון נחרץ "לא מרביצים לאמא!"