הרבה פעמים כשאני מגיעה לרדת מהאוטובוס וישבתי במושב הפנימי אני נתקלת בבעיה-
זו שיושבת במושב החיצוני מסובבת את הרגליים הצידה באלגנטיות כדי לפנות מעבר אך מה לעשות שהרווח אינו רחב כ"כ ואני נאלצת להתקע בה ובמושב שלפני לסירוגין וזה לא נעים לא לי ולא לה
מה כ"כ קשה לקום לשניה?
לא מדובר באישה שמחזיקה ילד ישן שיכול להתעורר או במצב שהאוטובוס עמוס ואין לה לאן לקום
הבוקר ילדה בגילאי בי"ס (10?) האוטובוס ריק סובבה לי את הרגליים ואני כמעט נפלתי בדרך…
בקשה קטנה-אם לא קשה לך לקום קומי תחסכי הרבה אי נעימויות….
מעצבן
אבל יש אנשים שצריכים קורס איך להתנהל באוטובוס
מישהי לידך רוצה לרדת – קומי
אין מקום ומישהי רוצה לשבת תורידי את השקית שלידך
ועוד
מוסיפה: אם יש מקום בפנים אל תעמדי ליד הדלת האחורית. מעכב את העליה והירידה בכל תחנה ובמיוחד מקשה כשיש גם עגלה וילדים, וגם הנהג לא צריך לנחש אם את סתם עומדת או כן רוצה לרדת
אני עומדת ליד הדלת האחורית כי אם אני נכנסת פנימה אין לי איך לצאת אח"כ…
הביצה והתרנגולת
מזדהה לחלוטין,
למדתי לבקש מפורש – את יכולה לקום אני רוצה לרדת,
גם אם אני מצליחה לעבור זה לא נעים ולא לעניין,
אותו דבר כשצריכים לעלות / לרדת מהאוטובוס, ובפרט עם עגלה,
למה אנשים עומדים על הדלת ולא נכנסים פנימה, אז מה אם הם הצליחו לעלות, יש עוד אנשים שרוצים
כדאי גם לדון לכף זכות.
לדוגמה-
אישה בתחילת ה., לא רואים עליה כלום אבל היא חלשה מאאד ובשבילה קימה היא פרויקט מסובך…
או סתם אישה עייפה אחרי עבודה פיזית ארוכה…
זו תופעה, והיא ראויה לגינוי!
אני מסכימה איתך,אני משתדלת לקום אבל בתחילת ה. וכן יש זמנים שאני מרגישה שזה ממש קשה לי(ולכן אני משתדלת להכנס פנימה כשהמושב פנוי כדי לחסוך אי נעימות).
מכירה משהי שיש לה דורבן ברגל,היא ממש מתקשה בהליכה ועמידה-אז להעלות מודעות זה נצרך וחובה אך גם לדון לכף זכות לא פחות חשוב מכך!
ואז מה??? אני כבר לא קטנה ורזה! לא נעים לי בכלל לטפס על מישהי בשביל לרדת! אם מי שליידי רק מסובבת רגליים אני מבקשת שוב סליחה וחצי בחיוך מסבירה לה שאני לא רזה ולא קטנה ולא יכולה לעבור כך.
מה שכן- מי שיושבת בפנים צריכה להגיד מראש, ולא לחכות לתחנה ורק כשהנהג עוצר להגיד "רגע אני יורדת". אלא לתת את הזמן.
ממליצה ללמוד לבקש
רוצה שהיא תקום? תפתחי את הפה, שתי מילים בנעימות יחסכו את השרשור הזה.
אופציה א': ללמוד לדבר. סליחה, אפשר בבקשה לרדת/ לשבת/ להזיז את התיק? תודה רבה.
אופציה ב': לשתוק ולסבול.
אני בוחרת א'.
אופציה ג': לדעת שככה זה ולא לעקם את האף על כ—-ל התופעות הקיימות בעולם.
וואו, כמה ביקורת!!!!!!!! אמאלה. מה כל כך נורא באי נעימות הזאתי שבתחבורה ציבורית אין את הפינוק המירבי, כמו שבבנין רב קומות יש קצת רעש מהשכנים. כן, אז לא כולם חושבים כמוך, אנשים נשים וטף, גם לא לפני לידה, אצים רצים טרודים, מתיישבים סופסוף באוטובוס ממוזג, נכנסו לאיזה מנוחה מסוימת והרפיה לכמה דקות או יותר, אולי העפעפיים אפילו מתחילות להראות את הכיוון של למטה (תלוי מתי הקטן נתן לך לישון), ואז השכנה רוצה לרדת.
נו, אז ךא קמת מלוא הדרך, ונתת לה בלי כוונה להרגיש קצת את הרגליים שלך.
נו.
אופציה ד': להשתמש ברכב פרטי. ולקנות וילה. הכי נח לחיות לבד בלי להתחכך עם עוד אנשים.
אני לא כל כך מסכימה איתך.
בעיקרון את צודקת שאנחנו חיים פה בעולם ואין מה לעשות ויש כל מיני תופעות אבל זה עדיין לא עושה את מי שמתלוננת עליהם לביקורתית.
הענין הזה באוטבוס באמת מעצבן
את יודעת כמה פעמים הייתי עם שקיות והוד מעלתה לא קמה והתיק שלי הרבה פעמים נתקע במושב שלפני והנהג כבר סגר את הדלת. ואגב המון פעמים גם דרכתי לאותן נשים על הרגליים בטעות ואם תגידי אז למה את לא מבקשת שהאשה תקום? כי באוטובוסים המשוגעים של ירושלים אין מצב לקום קודם. וכשהנהג עוצר לחצי שניה בתחנה ואני אומרת לאישה שיושבת לידי "סליחה אני צריכה לרדת" והיא לא קמה ורק מזיזה את הרגליים פשוט אין לי זמן ליותר מזה צריך להספיק לעוף החוצה ולדלג על כל העגלות והילדים וכל הצפיפות הרגילה שיש באוטובוס.
למה אין מצב לקום קודם? אני לא מירושלים וכשהאוטובוס עוצר בתחנה, אני כבר עומדת ליד הדלת האחורית. לא רואה שום סיבה שאנשים יצטרכו להמתין להוד מעלתי שאקום.
בפעם ב שאני נוסעת בירושלים אני עושה את אותו הדבר. לא שמתי לב שיש הבדל בין ירושלים לבני ברק בקטע הזה .
אני פתחתי את השרשור הזה וזה לא משנה אם האוטובוס נוסע או עומד-דיברתי על מצב שאין לי אפשרות לעבור נורמלי כדי לרדת
ובירושלים אם האוטובוס נוסע אני יכולה גם לחטוף תוך כדי מכות מהעמוד להסתובב עליו ולנחות על הרצפה לגלות שדרכתי על מישהו…