יש לי ילד מתוק בן 4.5
מדבר בלי (!) הפסקה בבית
שופך ומספר…
בגן הוא לא מדבר עם הגננות (עם החברים כן)
אם זה לא היה מפריע ניחא,
אבל בגלל זה הוא מחזיר את הבקבוק כל יום כי :"אני לא רוצה לבקש מהגננת למלא מים" אז הוא ממלא בבית
ואם אין שרפרף בשירותים, אז הוא פשוט לא הולך לשירותים (או לא פשוט…)
ואם לא קיבל משהו אז יספר את זה בבכיות בבית אבל לא יגיד לגננת…
מה עושים?
יש למישהי עיצה?
כשעבדתי בגן היה אצלנו ילד כזה,
לא שמענו את קולו עד סוף השנה,
המליצו לאמא להזמין חברים הביתה ואז הוא ידבר איתם בגן גם,
בסוף כלום לא עזר,
הבנתי מהאמא שבשנת הלימודים הבאה הוא דיבר רגיל
אבל היא כותבת שעם החברים הוא כן מדבר?!
לי היתה ילדה שלא דיברה מילה לא עם הגננת ולא עם הסייעת. בעצת אשת מקצוע, הגננת והסייעת עקבו אחריה בסיטואציות שונות בגן וגילו שהיא מדברת עם חברות בלחישה. אז הן הונחו להתערב באופן ספונטני בשיחת החברות, הכי טבעי שאפשר, בלי לפנות ישירות אל הילדה, הדרכה מאוד ממוקדת. זה עזר והילדה נפתחה לאט לאט ודיברה. תחילה יותר בקול עם החברות, אח"כ נענתה לפניית הגננת (באמת, שימי לב: האם כשהגננת פונה לילד, הוא מגיב? משתף פעולה באיזה אופן? אפילו תנועת ראש של כן או לא? לי אמרו ששימת לב לפרטים הללו מאוד חשובה כדי לדעת איך לסייע לילד). בהמשך, הילדה שלי כבר יזמה מעצמה שיחות עם הגננת, בשנה שאח"כ כבר לא היתה שום בעיה. מתחילה הגננת היתה מעודכנת ופשוט שמה לב לפנות לילדה ולהתערב בשיחות וכן הלאה. כך לא הגענו למצב שהיא לא מדברת בכלל. כי לפעמים קשה לילדה להתחיל אבל בהכוונה נכונה היא נפתחת ומצליחה להמשיך בהדרגה. לדעתי, פנו לאשת מקצוע שעובדת עם ילדים לשיחת ייעוץ מה ניתן בדיוק לעשות. לנו הספיקה שיחה אחת להכוונת הגננת איך לעקוב אחרי הילדה ושיחה נוספת עם הנתונים שהגננת אספה כדי לדעת מה לעשות ומכאן ואילך הכול התנהל כשורה והילדה השתחררה.
שתראו ישועות במהרה!
מומלץ לפנות לקלינאית תקשורת עם נסיון בתחום של אלמות סלקטיבית
עצוב לי לקרוא את מה שכתבת, אבל תהיי חזקה בעז"ה. עם טיפול נכון ומקצועי אפשר לראות שינוי יפה, ובעז"ה גם בגן הוא ירגיש יותר בטוח לדבר.
יש מטפלת ממש מקצועית בשם רות פדרניק, שיש לה הרבה ניסיון עם אילמות סלקטיבית והיא גם מלמדת אנשי מקצוע בתחום. נראה לי שכדאי לך לבדוק מולה. חשוב באמת להגיע למישהי שמתמחה בזה, כי זה משהו שצריך טיפול מאוד מדויק.
חשוב להבין שזה בדרך כלל יושב על חרדה, ולכן כרגע לא כדאי ללחוץ עליו לדבר, לשדל אותו או כל הזמן לבקש ממנו להגיד משהו. ככל שהוא ירגיש יותר בטוח ורגוע, יהיה לו יותר קל לדבר לבד.
וכן הרבה פעמים ילדים עם אילמות סלקטיבית גם מתקשים בתהליך הגמילה אן שהם לא גמולים בכלל, כי הם מתביישים לבקש או להגיד שצריך.
מצד אחד לא כדאי עכשיו להציף אותו סביב הנושא, אבל מצד שני גם לא כדאי למשוך את זה הרבה זמן בלי טיפול. ככל שמתחילים מוקדם יותר, בדרך כלל יותר קל לעזור.
וגם תבדקי אם מגיע לו סל טיפולים דרך הקופה או המסגרת.
אם תרצי לשמוע ממני עוד פרטים, את יכולה לבקש משבי את המייל שלי.
תודה לך!
האם הטיפול באילמות סלקטיבית אמור לטפל גם בחרדה שהיא השורש?
בדר"כ ממליצים גם לשלוח את הילד לתרפיות שונות בעיקר לספורט טיפולי כדי לעבוד גם על החרדה ,הרעיון בתהליך שעושים עם הילד בטיפול באילמות זה לדבר בצורה מדורגת ואז החרדה פוחתת מאליה
מקווה שהייתי מובנת
יש לי גם ילדה כזאת. אותו גיל. רות פרדניק היא אכן הכתובת בעניין אבל היא יקרה מאוד (600 ש"ח למפגש) ולא התחלנו איתה. את יכולה גם לפנות לשירות הפסיכולוגי של הגן כדי שהגננת תקבל הדרכה. לא כל הגננות יודעות איך לנהוג נכון בעניין.