חבר טוב? חבר רע? איפה באמת עובר הגבול?

– איפה עובר הגבול בין חברות קרובה לחברות רעילה?-

השאלה הזו מלווה אותי כבר זמן רב, ויוצרת בתוכי סערה של ספקות.

היו לי המון ספקות בראש בנוגע לחבֵרוּת.
מצד אחד – התורה רוצה שנכבד כל אדם.
מצד שני – היא מצווה עלינו להתרחק מחבר רע.
מצד שלישי – השאיפה היא לחיות בהרמוניה.
מצד רביעי – עלינו לדעת להגן על עצמנו.

ומה הבעיה אצלי?
שאני לא יודעת מה בדיוק הדבר הנכון!
אני לא יודעת מתי הזמן להתרחק.
וכשאני כבר מתרחקת, אני נאכלת מספקות:
אולי לא עשיתי את הדבר הנכון? אולי לא עשיתי את זה בצורה הנכונה?

אני לא יודעת מתי הגיע הזמן לנתק.
גם כשאני מנתקת קשרים, לוקח לי נצח להרגיש שלמה עם המהלך.
ועדיין, עמוק בפנים, אני לא תמיד בטוחה בעצמי.

קשה לי עם ההגדרה "חבר רע".
זה נשמע כל כך אכזר, נכון?
הרי הוא יכול להיות ממש, ממש נחמד…
ואז פתאום את עוצרת ושואלת את עצמך: רגע, מה קורה איתי?
איך אני מושפעת מהמבט שלו על העולם?
איך זה משפיע על המרחק שלי מבורא עולם?
איך זה צובע את המבט שלי כלפי עצמי?

אני לא מצליחה למצוא את הגבול הדק הזה.
הוא מזכיר לי את קו האופק שבין השמיים לים –
גבול קיים, אבל מתעתע.
כבר לא יודעים מה נכון ומה לא נכון.

ועד שאת מבינה שזה לא "החבר הטוב" שהתורה מדברת עליו,
לפעמים זה כבר מרגיש מאוחר מדי.
את צריכה לאסוף את עצמך בידיים ולתקן הכל, זה מוזר נכון? זה הרי רק חבר!

זה מוזר, נכון?
זה הרי "רק" חבר. מה כבר יכול לקרות?
אבל חבר – זה משפיע.
וזה מבלבל, כי זה גם טוב וגם רע בו-זמנית.
כמו צבע שחור שמעורבב בלבן,
כמו שמחה שמהולה בעצב,
כמו שמש וירח שמופיעים יחד בשמיים

אז אני שואלת אתכן (ואת עצמי):
איך מבחינים בדקויות האלו שכל כך קשה לשים לב אליהן?
מתי מבינים שחברות שנראית "ממש טובה" היא בעצם תמרור אזהרה?
מתי שמים גבול, מתי מתרחקים ומתי פשוט מנתקים?
האם כל חברות אפשר לשקם, או שזה תלוי במחיר הנפשי?
ואולי הכי חשוב – איך יודעים להבדיל בין בעיה שהיא בי, לבין בעיה שהיא פשוט… החברה?

אשמח לשמוע ממכם 🙂

חני💗