לא ברור איך, אבל בתוך כל הימים הטרופים האלו, עם הילדים בבית, והעבודה- אנחנו מצליחות לעשות פסח!
כל אחת כפי יכולתה – לפי כמות הקטנים והגדולים בבית והרבה פרמטרים אחרים.
אבל בע"ה כולנו נכניס פסח בשבוע הבא.
אז חשבתי שנעשה אשכול של פרגונים לעצמנו על מה שעשינו, לא כדי להלחיץ את האחרות, אלא פשוט כדי לעצור רגע ולראות מה עשינו.
מתחילה עם מה שהספקתי היום (הסיפוק על זה גרמו לי לחשוב על האשכול הזה…)
עשיתי היום גם מקרר וגם שיש וכיורים! לקח לי שעות, אבל עשיתי את זה!
(שוב, בלי להלחיץ אחרות! יש לי גם גדולים בבית שמשתדלים לעזור… ואני גם בבית כל הפסח + אורחים + לוקח לי זמן הבישולים – אז חייבת להיות מוכנה מראש)
בכל מקרה – מוזמנות לשתף כל אחת במה שהיא עשתה היום- קטן וגדול!
בהצלחה לכולן!
עבדתי 7 שעות + לקחת את הקטנה לריפוי בעיסוק + לשמור על מצברוח סביר !!!!
(+ כמובן ריצות למקלט)
בישלתי, תיקתקתי כביסות, צבעתי את המדפים מחדש (פינוק=), לקחתי את הילדה לטיפול, ניקינו ארונות במטבח!!
איזה רעיון מוצלח!!
אני מדי פעם בסוף היום כשההרגשה המוכרת של "לא הספקתי את כל מה שרציתי לעשות…" כותבת לעצמי רשימה של כל מה שכן עשיתי היום וזה ממלא לי את הלב בשמחה ובסיפוק!! וכח להמשיך 🙂
היום לקחתי את אחותי המתבגרת לקניות, קניתי גם לילדים בגדים לחג, בישלתי ארוח"צ, בבוקר ארגנתי את הילדים שבקייטנות ונשארתי לטפל בקטנים שבבית כולל ירידה למקלט… סיימתי משימה בעסק שלי, קילחתי, השכבתי, פיג'מתי, חיתלתי, סידרתי, התחלתי לארוז. עכשיו מתחילה משמרת ב' 🙂
אני דווקא מתוסכלת מהיום שלי…
מקווה שזה גם יכול להיכנס פה…
הלכתי עם הילדים לקניות, הוצאתי הרבה יותר כסף לקניית פיצה, אייס קפה, פרס, שייק בשבילי, וכו וכו מאשר הכמה פריטים שבשבילם יצאתי….:(
חזרתי בהרגשה דפוקה הביתה
איזה מתסכל, מזדהה
קורה לכולנו בפרט בתקופה כזאת
אני לא חושבת שזה בעיה שקנית פינוקים יותר מאשר הקניות
דבר ראשון – שימחת את הילדים שלך,
דבר שני – הצלחת לקנות כמה דברים לחג – שזה מאאאאד קשה עם ילדים ובערב חג שהחנויות מלאות
אין מה לעשות ככה זה שיוצאים עם ילדים
לפחות פינקת אותם ואותך
עשית יום כיף??
תיהני
התפקיד שלך הוא ל א לדאוג לכסף!!!
משהו יפה שקראתי שיכול לתת כוח, לכולנו,
אם יש משהו שאני יודע בוודאות ברגע הזה —
זה שאף אחד מאיתנו לא הגיע לכאן היום עם מיכל דלק מלא.
אנחנו כבר לא בתחילתה של תקופה קשה.
אנחנו עמוק בתוך מציאות מתמשכת —
וכולנו מרגישים את המחיר.
יש כאן עייפות אמיתית.
פיזית. נפשית. משפחתית.
ואם מישהו מכם מרגיש שהוא כבר לא מגיב כמו פעם —
זה לא סימן שמשהו לא בסדר איתכם.
זה סימן שאנחנו בני אדם שעובדים קשה מאוד כבר הרבה מאוד זמן.
דווקא בתקופות כאלה חשוב לזכור:
חוסן לא נראה כמו כוח בלתי נגמר.
חוסן נראה כמו אנשים עייפים — שממשיכים להופיע,
שממשיכים לדאוג,
ושעדיין מוצאים דרך להיות שם אחד בשביל השני.
אנחנו לא נדרשים עכשיו להיות מושלמים.
לא בבית, לא בעבודה, ולא בתוך עצמנו.
מספיק שנהיה טובים מספיק, קשובים מספיק,
ושנזכור לקחת נשימה ורגע או שניים כל כמה זמן גם בתוך העומס.
כל אחד מכם מחזיק הרבה יותר ממה שרואים מבחוץ —
משפחה שמודאגת, חוסר ודאות, עומס משימות,
ולצד זה גם מחויבות עמוקה לעזור לאחרים.
זה שילוב לא פשוט — והוא ראוי להכרה.
הכוח שלנו לא נמדד בזה שאף אחד לא מתעייף.
הוא נמדד בזה שאנחנו יודעים לזהות עייפות —
ולתמוך אחד בשני בתוכה.
אם יש משהו שאני מבקש שניקח מכאן היום, זה פשוט:
להוריד חצי מדרגה של ביקורת עצמית,
להוסיף חצי מדרגה של חמלה — לעצמנו ולאחרים,
ולהמשיך לצעוד יחד, בקצב שאפשר להחזיק לאורך זמן.
ה' איתנו, מחזיק אותנו
אנחנו כאן אחד עם השני.
וזה — גם עכשיו — מקור כוח אמיתי."
תודה!
בא לי במקום
אני לא מצליחה לעשות פסח:((
גם אני לא
כלוםםם
מה עושים שרק משעות הערב המאוחרות יש שקט להתחיל עם הניקיונות ואז הולכים לישון כל יום ב 3 לפנות בוקר???
איך מאפסים את העייפות הזאת?
אני לא קונה לעצמי שום דבר חדש לפסח
מחוסר יכולת כלכלית כרגע (אין לי מושג איך עושים פסח שהמשכורת שלי החודש רק רבע בגלל המלחמה, שילמנו בשבוע הראשון הון על קייטנות לילדים, משלמים למעון כרגיל, וכל ההוצאות של פסח)
ואפילו שקשה לי אני משתדלת להתגבר:)
וואו, קשה!
אני גם הייתי כמה פעמים במצבים כאלה
ומאוד עזר לי חיבור לטבע!
יציאה קטנה לחורשה, מעיין או שביל טבעי עם נוף- עזרה לי פלאים.
זה בקושי עולה כסף (בטח לא כמו מסע קניות)
וזה משהו שמצאתי שעושה לי טוב.