קשה לי לחזור לשגרה

קודם כל, מחזיקה לך אצבעות, זה לא קל בכלל!!! עברתי את זה לפני 3 חודשים 🙁
לי אמרו בבית חולים לקחת אפילו שבוע מחלה כדי להתאושש גם נפשית,
ויש לי חברה שאמרה לי שהיא חזרה במצב כזה רק אחרי שבועיים,
כך שלדעתי אם את מרגישה צורך זה לא מופרך בכלל, ואפילו נצרך לקחת את העוד כמה ימים האלה ולהתאושש סופית, ולא לחזור מידי מהר ושזה יתנקם אח"כ,

תזכרי שמותר לך לבכות על זה, זה אבל לכל דבר שצריך להתרפא, גם אם לא היה בשלב מתקדם,

אם היה זמן רגיל הייתי ממליצה לך לצאת לאיזה שבת אם בעלך לבד אם מתאפשר, לעשות סוג של סגירת פרק ואז לחזור, לי לצערי זה לא הסתדר, וזה היה חסר, אבל שמרנו את הזכות לזמן אחר וזה היה מושלם…, אבל תנסו לחשוב במצב הנתון במשהו שיאפשר לכם להתאוורר ולסגור את הפרק הזה, (גם הבעל צריך התאוששות…)

וכמובן, לזכור שהרבה מהמצב הנפשי מושפע מהמחשבות, על איך הייתי יכולה אולי למנוע את זה, ואולי זה תלוי בי,
אז קודם כל, לזכור שד' למעלה מנהל את הכל מלמעלה, וזה כמובן לא באשמתינו בשום צורה,
ואנחנו לא יודעים מה ניצלנו במקום זה או מה יכולנו לקבל חס וחלילה…

המון כוחות!

חיבוק גדול
שלשה ימים זה ממש כלום גם מבחינה פיזית,ק"ו מבחינה נפשית
הגיוני לחלוטין שקשה לך עדיין לחזור לשגרה
את עוד לא שם בכלל
תבקשי מרופא משפחה שיאריך לך לכמה זמן שאת מרגישה שאת צריכה

כמובן שאם את מרגישה צורך להתאושש
רופא משפחה מוציא על זה ימי מחלה,
( רופא נשים לא יתן לך, מנסיון, הם אנטיפטים ממש, "אפשר לחשוב, על כל 3 ילדים זה קורה…" הכל אצלם לפי סטטיסטיקות.. כאילו תינוק זה חפץ דומם שאפשר לקנות במכולת..)

חיבוק גדול! גם אני עברתי את זה. קחי לעצמך את כל הזמן שדרוש לך להתאושש פיזית ונפשית, לנוח ולהתאבל. זה צער ככ גדול שמתרפא לאט לאט..
אל תהיי עם מצפון כלפי העבודה כלל.

תפנקו את עצמכם, תדברו על הכאב, על הניפוץ של החלום. לי עזר מאוד לשתף 2 חברות קרובות שבאו ותמכו בי ושמעו את הכאב. אם יש לך חברה שעברה את זה היא בטח תבין אותך מאוד.

יש מכתב מהרב זילברשטיין שעודד אותי מאוד מאוד בתקופה הזו. כדאי לך לחפש אותו (איגרת לאישה המפלת נראה לי).

אם יש לך בוסית אישה מבינת עניין ודסקרטית כדאי לשתף אותה, להביר לה שכרגע דרושה לך מנוחה להתאושש מכך. אני עשיתי את זה וברכתי על כך. זה נתן לי שלוות הנפש, לא הייתי צריכה להעמיד פנים והיא ידעה לחבק את הכאב.

אני לא יודעת באיזה שלב משפחתי את, אבל תדעי שזה נפוץ מאוד – כרבע מההריונות כמדומני. ולא אומר כלום על היכולת שלך להיות לאם.
את תזכי בעז"ה לילדים בריאים ושלמים בבריאות ושמחה במהרה!

שתתבשרו טוב בעז"ה!

אני לקחתי כמה שבועות,
3 ימים זה כלום!
לא מספיקים להתאושש לא מבחינה פיזית ולא מבחינה נפשית,
אני לקחתי כמה שבועות,
וגם ככה היה לי קשה לחזור ורציתי עוד
תבדקי באתר כל זכות כמה שבועות חופש מגיע לך
כמדומני זה לפחות איזה 4-5 שבועות
ואז את אומרת לרופאה בפשטות-עדיין לא התאוששתי, לפי החוק מגיע לי כך וכך ימים והיא אמורה להביא לך אישור