אשמח לעזרת החכמות כאן…
גדלתי בבית מאד ציני ועוקצני. כולם פלפלים, משופשפים וציניים.
לא היה הרבה רגש, אלא בעיקר ירידות אחד על השני 😐
ב"ה זכיתי בעצמי להקים בית שמח ואוהב, ובעלי בכלל מגיע מבית מאד רגוע וחם, אז מהבחינה הזאת הכל טוב 🙂
אבל יש לי בעיה אחת- אני לא מסוגלת לקבל מחמאות.
יותר מזה- כשמישהו מחמיא לי זה נחווה אצלי כמעט כלעג. אני פשוט לא מכירה את האופציה הזאת של מחמאה פשוטה, כנה ואמיתית 🙁
הייתי בטיפולים בעבר, ועשיתי כברת דרך, אבל עדיין קשה לי מאד מאד לתת אמון ולהאמין שפשוט רוצים לומר לי מילים טובות, שלא רוצים לעקוץ אותי, לרדת עלי, ושלא אומרים את זה בציניות…
אשמח ממש לעצה משנים שיש להן בעיה דומה איך אפשר לעשות שינוי בראש ולתת אמון בכוונות של הזולת…
ועד אז, ממליצה בחום לאמהות: תוציאו את הציניות מהבית שלכן, זה דבר פשוט גרוע (לא מדברת על ליצנות דעבודה זרה וכו') שהורס את האמון בין בני אדם, את החמימות האנושית ואת היכולת ליצור קשרים פשוטים ורגועים עם החברה.
כל כך מזדהה עם החצי השני של הסיפור שלך , גם אני גדלתי בבית דומה, לא כולם היו כך ולא ברמה כמו שאת מתארת, אבל אצלי זה מתבטא בקושי מהותי להחמיא לבעל 🙁 ובעוד תחומים אחרים
אם השכל שלך יודע שהמחמאה כנה ואמיתית- כמו שכתבת- אבל הלב לא מקבל, זה המקום לבדוק מדוע? כל כך הרבה דברים בחיים אנחנו יודעים, אבל קשה לנו לקבל.
את כותבת גם שעברת כברת דרך בתחום הטיפולי, השאלה אילו שיטות? לא כל שיטה מתאימה לכל בעיה… אני אישית לא יכולה לומר לך איזו שיטה הכי מתאימה לך, אבל מאמינה שיהיו כאן כאלה מומחיות 🙂
מעריכה אותך על האומץ להעלות את הקונפליקט לכאן (ולא בציניות!)
האם את בעצמך כן יכולה להחמיא בכנות ובחמימות לאחרים?
לא כתבת על זה, אבל אם בעצמך תנהגי ככה אולי זה ישנה את התגובה שלך לגבי מחמאות מאחרים.
מניסיון גם אוכל לומר שהסיפור שלי דומה, ועכשיו כשקראתי את השאלה חשבתי על התהליך ואיפה שאני היום. בעצם בעלי גרם לי לשים לב לתגובות שלי למחמאות. לזה שאני תמיד דוחה את המחמאות או מגיבה אליהן בציניות. זה כמובן הפריע לו. אז דבר ראשון להפסיק, כלומר פשוט לשתוק. גם אם עומדת התגובה הצינית המושרשת – אפשר להתרגל לשתוק. ומשם לאט לאט לקבל יותר ויותר.
בהתחלה זה לחשוב שלפחות זה שמחמיא חושב ככה. מה אכפת לי. ואחר כך גם לראות באמת את הטוב בנקודה הזאת. נכון שאני לא מושלמת אפילו לא בדבר הספציפי הזה אבל נקודה טובה יש כאן, ואומרים לי, יופי זה משמח אותי.
ולאהוב את עצמך. לקבל את עצמך על כל הנקודות הלא מושלמות, ולשמוח בחלקי גם ברמה הרגשית-נפשית-רוחנית.
וואי ממש ממש ממש מזדהה!!!
גם אני לצערי גדלתי בסביבה כזו – אולי את אחותי??
ב"ה היום אני בשיפור גדול עוד יש דרך אבל יותר טוב בהרבה
המעניין הוא שלהחמיא לאחרים אין לי שום בעיה מחמיאה בלי סוף..