נשואים ב"ה כבר כמה שנים, גרים בקהילה של אברכים ומשתייכים למגזר אחר (נחשו איזה;)
אצלנו נהוג לצאת לשליחות אחרי כמה שנים בישיבה. לקרב בערי הפריפריה, ביישובים רחוקים או במרכז הסואן.. להיות חלק מהמשימה של יישוב א"י בכל מיני חורים נידחים.. או להמשיך ללמוד רק תורה, לרוב יחד עם משרה רבנית כלשהי.
בכל אופן, כמו שהרב שלנו אומר, ‘מים עומדים מסריחים’- כלומר, יהודי שלא יוצא מעצמו למען עמ"י לא מתקדם לשום מקום.
זכינו ללמוד בישיבה שנים ארוכות, עכשיו בעלי יצא ללמוד מקצוע (עדיין לומד בערבים) ואנחנו מחפשים את השליחות שלנו בעולם. במה אפשר להוסיף טוב?
פתאום הפערים באישיות שלנו כ"כ בולטים ולא מגיעים להחלטה שמתאימה לשנינו.
בעלי איש של פנים, רגוע, לא בולט, טוב לב, מארגן בחסד, כוחו בידיים ובראש ולא בפה..
אני להפך. יותר כריזמטית, נהנית לדבר מול קהל, תני לי אינטראקציה אנושית ואני אפרח.
הוא בורגני, מעדיף את המרכז הסואן. סובל בפקקים ולא רוצה לגור בחורים.
אני אוהבת טבע, מרחבים, ובעיקר- חייבת קהילתיות!! אנשים חמים, מחוברים, קרובים..
אני רוצה לעזוב פה. הקהילה שלנו בנויה על משפחות צעירות, אברכים בשנים ראשונות. אנחנו עכשיו המשפחה כמעט הכי מבוגרת פה. לבן שלי אין עם מי לשחק חוץ מחבר אחד בגילו (שגם הם עוזבים שנה הבאה כנראה..). זו קהילה בפורמט תחנת רכבת. כל שנה עוזבים פה חמישית מהאנשים ומצטרפים חדשים.. אני הסבתא של כל האברכיות. אין כמעט משפחות עם כמות הילדים שלנו.
אני מרגישה שאין לנו פה עתיד בכלל, לא חברים, לא שליחות, ממש מים עומדים רק בגלל הנוחות של עיר ותחב"צ. מבחינת בעלי להישאר פה לנצח. מה הוא צריך?
סופר קרוב, ליד ההורים שלנו יחסית, מרכזי עבודה נגישים, ישיבה ללמוד בה בערבים ושלום.
אני לא רוצה לחיות בבידוד חברתי! מרגישה שכבר יש לי איזו חרדה של נטישה חלילה. דמייני שכל שנה שליש מהחברות הכי טובות שלי שהשקעתי המון בקשר איתן- מתמוססות לכל רחבי הארץ!! ולהתחיל הכל מאפס! זה שובר!
המוסדות פה ממש לא מציאה גדולה גם כן. החברה של הילדים גם לא.
מצד שני איך נקרב עם בעלי באופי כ"כ מופנם? נעבור למקום שיש בו הרבה עבודה רוחנית ונחייה בצללים? בשביל מה לסבול בלי להביא תועלת? הרי את האופי שלו אני לא אשנה, ולא שייך שאישה תזמין ברחוב אנשים לסעודות שבת וכו.. יש הרבה גברים דומיננטיים ונשים שקטות שיוצאים לשליחות. אבל אני לא מכירה אף אישה דומיננטית שיצאה לשליחות עם בעל ביישן שלא אוהב לדבר מול אחרים.
ולגור ביישוב בעלי לא רוצה. ובנינו – מה יהיה שונה שם? תהיה קהילתיות יותר יציבה. נכון. אבל שליחות לא ממש. אתה אחד מ1000. כולם צדיקים וירש.. לא מדברת על לגדל ילדים במקום עם כזה לחץ חברתי וסחף. גם ההורים שלי מבוגרים וכל הילדים גרים בחורים נידחים. אנחנו לא רוצים להשאיר אותם לבד (גרים בעיר סמוכה יחסית).
לא יודעת מה לעשות!!! תקועים כבר כמה שנים בלופ הזה ולא רואה מוצא. אשמח לכל עצה טובה, נקודה מבט מאירה. קצת מרגיש לי שהאופי של בעלי סוג ב', כזה שלא מעריכים בחברה. זה גם מבאס אותי. הוא באמת מיוחד, רק לא בדברים חיצוניים ומרשימים.
איזו סוג של שליחות מדברת אלייך?
בגדול אנשים אמורים לחיות את חייהם במקום שטוב להם מבחינה משפחתית, אישית, זוגית, נפשית וכו', להתרכז פנימה לבניה של החיים והמשפחה,
וברגע שמרגישים שהכל זורם ועובד טוב-
אפשר להתחיל לצאת החוצה לפי מה שטוב ומתאים באופן אישי.
הרי לא כל אחד אמור להקהיל קהילות ולדרוש מול מאות.
גם לרכז 3 בחורים לשיעור בוטיק פעם בשבוע זו שליחות והשפעה עצומה!!
והאמת שגם אם לא,
נניח שבעלך ממש לא בעניין לצאת עם עצמו החוצה-
השליחות שלנו בעולם זה לא דבר שאנחנו מייצרים לפי הזמנה:)
אנחנו אוספים רמזים למה התכוון היוצר-
אני בנאדם שטוב יותר פנים מול פנים?
מאבד את הלשון עם יותר מ5 מאזינים?
פורחת על במות?
אלו סימני דרך למצוא את מה שאנחנו באמת צריכים לעשות,
וכמובן- רק אחרי שהגענו למצב של רוגע ויישוב הדעת בסיסיים.
אפשר לדמות את זה להשקעות כלכליות-
קודם כל חוסכים ומשקיעים באפיקים רווחיים, וכשההשקעה מניבה- מתחילים לחיות ברווחה ובשפע.
גם הרגש והנפש שלנו ככה-
קודם צריך להתמלא מבפנים, ומאמינה שכשבעלך יהיה מלא רגוע ובשל- הוא יחפש בעצמו לעשות דברים של שליחות שיביאו לו סיפוק,
ויעשה את זה מתוך מלאות פנימית ורצון,
ולא מתוך כורח.
במאמר מוסגר-
גם לגדל משפחה זו שליחות לא קטנה בכלל!
לתת חיים, לגייס משאבים כלכליים, נפשיים, להשקיע בחינוך וברוחניות..
זו השליחות הכי גדולה בעולם:)
המון ס"ד בכל אשר תפנו!
יקרה! המצב שלך כ"כ מורכב ועדין!
האופי שלכם ממש מזכיר לי אותנו, וזה מתנגש בצמתים חשובים כמובן, אך חייבת להודות שלעתים עוזר לנו לעמוד על הרגליים 😉
לענייננו,
אני קצת חוששת להביע דעתי, אבל חושבת שאם שיתפת אז את פתוחה ומעוניינת לשמוע ולקבל.
קודם כל, אודה שלא עליתי על חידת המגזר 🙂
שנית, אני חושבת שדעת תורה בנושא מאוד קריטית לנושא. "עשה לך רב" גם מאוד קריטי, רב שמבין את המצב ולוקח בחשבון את 2 הצדדים.
אני אישית ויתרתי ומוותרת עדיין על מקובלויות במגזר ומה יגידו, ולו למען בריאות נפשי ומשפחתי 🙂
תצליחי!
הלוואי שהיה לנו רב חד משמעי.
לי מהבית יש רב והורי בעלי רב אחר. ובעלי הוא ביישן אז לא יוצר קשר קרוב עם אף דמות רבנית כי מתבייש.. מתסכל.
ראש הישיבה שלנו הוא לא אבהי וחם. האינטרקציה שלנו איתו די מינימלית.. מעריכים מאוד, אבל זו ישיבה גדולה ואופי מסויים שלא מזמין הרבה קשר אישי עם מי שלא ממש בולט.
אז לצערי אין לנו רב ברור שמנחה אותנו בהחלטות לא הלכתיות.. אני לא יודעת האם ראש הישיבה יבין את האופי של בעלי ושלי מתוך הכרות מינימלית ככ.
ואם לא תעשו שליחות כרגע אז מה יקרה? זה משהו שבשום
אופן לא יתקבל?
או אולי יש שליחות שהיא לא בהכרח להקהיל קהילות
אלא יותר התעסקות בתחומים של כשרות והלכה מבחינה טכנית?
מאחלת שהקב"ה יכוון אתכם למקום המדוייק והנכון.
לא לא יתקבל בחוץ. זה לא מעניין אותי ככ. לא יתקבל אצלי. אני רוצה להיות משמעותית..
אמן! תודה
ומה בעלך חושב?
אולי הוא מעוניין להמשיך בחיים כמו שהם …
יכול להיות שהוא מרגיש משמעותי בדרכים אחרות ולא חסר לו כמו שחסר לך
שליחות אפשר למצוא בכל מקום בכל זמן ובכל שעה
רק לפתוח את העיניים להתבונן ולתת ..
יכול להיות שחלמת , דמיינת , רצית … ואת פשוט מאוכזבת ?
אם הבנתי נכון את המגזר אליו את משתייכת ובהיכרות אם חלקים ממנו
לא כולם יוצאים לשליחות בצורה שאת מעוניינת ..
תתני לרגש הזה מקום .
כך זה בכל זוגיות בכל מגזר שהוא
תביני האם זה חלום שאפשר להגשים או פשוט דמיון -פנטזיה…
ברגע שתביני את זה תוכלי לדעת האם אפשר להתקדם לרעיון מסויים שמתאים לשניכם או פשוט להשלים אם מה שיש ולחפש להיות משמעותית במקום שלך
במקום בו הועיד אותך ד ומבטיחה לך שתמצאי כל כך הרבה אופצויות
תהיי חכמה תתבונני בתוך תוכך במה שמניע אותך , תביני את התמונה בשלימותה ואז תדעי להבחין בין טוב לפחות …בין מה שד מבקש ממך ובין מה שלא….
המפתח בידיים שלך ושלך בלבד
ועם הרבה אמונה , תפילה ושמחה תמצאי את הדרך הנכונה
בהצלחה
אז אולי תמצאו שליחות בה הוא יותר בקטע טכני
שזה לדעתי משמעותי לא פחות גם אם זה בשקט,
ואילו את תהיי בתפקיד יותר עם אנשים וכו?
יקרה,
אני מאד מבינה את המקום שלך
אבל יכול להיות ששליחות לא אומרת בהכרח לקום ולעזוב לפתח קהילות וכד'
אולי את יכולה לפעול בשליחות מהבית, אולי זה שאת מהמבוגרות שמקום המגורים שלך יכול להיות מקום גדול של שליחות, ייעוץ לצעירות וכד'
אולי לתמדי מקצוע מסוים שיכול לעזור לך בשליחות
אולי תתנדבי בארגוני קירוב?
בקיצור על זו הדרך
אני גם חושבת\
להתמקד יותר בשליחות האישית שלך
פחות של בעלך
מבלי להכנס לנידון עצמו, יש כאן התנגשות של חלומות ושאיפות עם מציאות אחרת. את חולמת ושואפת להיות משפיעה ומקרבת, להיות משמעותית בקהילה וליצור קשרים קרובים עם אנשים, ובעלך לא מתאים לו כל העניין, אין פה טוב או רע כמובן אבל אני חושבת שאם נעצור שניה להתבונן על זה ממקום חיצוני, ד' מנווט כל אחד לשליחות שלו בעולם, ואם נתוני החיים שלנו מתאימים לשליחות אחרת ממה שחשבנו אז אולי כדאי לחפש איך להשתמש בכוחות שלנו במקום שבו אנחנו נמצאים כרגע, כי כשמתמקדים בחלומות קשה לשנות ולפעול כאן ועכשיו אבל עם עושים רגע סטופ ומתרכזים במקום הנוכחי קל יותר למצא איפה אפשר לעשות ולהשפיע במציאות הנוכחית.
אל תוותרי על החלומות הגדולים שלך, תחשבי איך את יכולה להתאים אותם למציאות, אולי להדריך בנות במדרשיה, אולי למסור שיעורים לקבוצות של נשים בבית, אולי לעבוד בארגון קירוב במקום של לשכנע נשים לשלוח ילדים למוסדות תורניים…
החיים דינאמיים ומשתנים, תתחילי במה שאת יכולה לעשות כאן ועכשיו ומתאים לצרכים של שניכם, לאט לאט (או מהר) תמצאי את המקום שמתאים לך וד' יוביל אתכם למקום הכי טוב עבורכם!
המון ס"ד והצלחה בכל!
מגזר דתי?
בהצלחה רבה והחלטות טובות!!
חושבת וכותבת בזהירות…לא כל אחד מתאים לשליחות של
רעש וצלצולים, השפעה כזאת של ארגון ובמות (מי שכן אשריו! שיפיץ את האור, אבל לא תפקיד של כל אחד ולא לכל אופי).
אנחנו בדור כזה שיש כל כך הרבה צרות ובדידות שלפעמים דווקא האנשים השקטים והטובים מאירים את הלב ומשפיעים.
מבחינתי שכנה שמאירה לי פנים או שכן שמהווה דוגמא של יראת שמים ומידות טובות לילדי הוא לא פחות משפיע מבן אדם שמארגן פעילויות של שליחות כמו שאת רוצה.
היה לי קושי עם אחת הבנות שלי ששכנה טובה ופשוטה ממש הצילה לי אותה, דברה איתה ועודדה אותה, בעיני זה לא פחות (אלא הרבה יותר) שליחות משכנה שמארגנת פעילות תורנית לילדים בצהרים.
נקודה נוספת שמאוד חשוב ליציבות של הבית שלבעלך יהיה טוב במקום שבו הוא נמצא אפילו אם הוא חי יותר לעצמו,לעצמכם.
הרבה פעמים שדר של אשה שמאוכזבת מבעלה או בעל שעוקר ממקום שטוב לו בגלל אשתו מביא סכנה לשלום בית שלהם.
אני רואה כמה בוער לך השליחות, מצטרפת לתגובה שנכתבה לפני שאולי תתמקדי בשליחות שלך ולא תצפי מבעלך להיות מי שה' לא בטוח רוצה שהוא יהיה, למרות שמבינה שזה מעיין ניפוץ חלום עבורך.
בהצלחה רבה!!
שליחות! שליחות היא קודם כל לקיים את רצון הבורא. תרי"ג מצוותיו ולעבוד על המידות. שלום בית קודם לכל!
למה את קוראת שליחות? בעיניים שלי, איפה שאדם נמצא השליחות שלו זה לעשות טוב סביבו, זה בכלל בלי קשר לאף אחד אחר.
אני עובדת במקצוע טיפולי (וגם בתחום שלי יש אנשים רעים ואגואיסטים), וחברה שלי מאוד טובה ראש צוות פיתוח תוכנה, רוצה לעזוב כי זה עבודה בלי שליחות. אמרתי לה: שליחות זה שיש לך משכורת טובה ובעלך יכול ללמוד תורה, והילדים מקבלים אמא שמחה שאוהבת מה שהיא עושה, ויש לך אפשרות לקנות להם מה שהם צריכים. שליחות זה שהצוות שאת אחראית עליו יהיה שמח וטוב לו בעבודה. כמה נשים/אנשים עוזבים מקומות עבודה מעולים בגלל יחסי אנוש! אם תעשי שיהיה להם כייף לקום בבוקר לעבודה זה השליחות הכי גדולה.
לא לכל האנשים בעולם מתאים התנועה הזו, יש אנשים שזקוקים ליציבות. לפעמים להפך כשאתה מכה שורשים במקום לאורך שנים אתה יכול לראות דברים לדקויות, ולגדול לעומק כמו אדם גדול. לא מוכרחים לזוז חיצונית בשביל תזוזה פנימית!
מה אכפת לך מה חושבים על בעלך?? אנשים פנימיים יש להם קשר מיוחד עם בורא עולם, כדאי להתבונן מה אני יכולה ללמוד ממנו… תעריכי אותו! אנחנו עובדים את בורא עולם בלבד וזהו.
מי אמר שמה שיפה כלפי חוץ זה מה שהשם רוצה??
יכול להיות שאתם תשארו לגור באותו מקום ואת תסעי הרבה בכל הארץ למסור שיעורים. זה גם רעיון. פשוט לחשוב ולפתוח את הראש. לא נכון לשנות אנשים ולא לקבל אותם, כי ככה הם נכבים! אני מבינה שהבעיה היא שאת לא מוצאת את עצמך, וכאן זה העבודה וחשיבה, יכול להיות שמאמנת אישית תעזור לך.בהצלחה שתזכי לעשות את רצון הבורא.
שלום יקרה.
קראתי את מה שכתבת והזדהיתי מאד. אני הגעתי ממשפחה כזו – מארחת המון, אבא שמוסר שיעורים, דומיננטי ומשפיע, אמא שתורמת ומשתתפת בכל הפעילויות שלו. הבית שלנו היה כ"כ מעניין, הכרנו המון יהודים, מגוון סגנונות ואני אישית אהבתי את זה מאד. כיום אני נשואה לבעל מדהים, מלא תוכן, בעל נתינה ונדיבות ואיש משפחה נאמן ומסור. אבל ביישן ומופנם ואוהב את השגרה. האמת, היו תקופות שהיה לי פשוט משעמם. חיפשתי התפתחות, עניין ואתגרים וגם מימוש וסיפוק. מבינה אותך מאד!
בכל אופן – יכולה אולי להציע לך כיוון שעזר גם לי. עבדתי הרבה לקבל את בעלי המקסים כפי שהוא והתחלתי לנסות לחשוב בעצמי מה אני יכולה לתת לסביבה. ופתאום, בסיעתא דשמיא, הגיעו לי הרבה רעיונות ואפשרויות לנתינה והתנדבות בסביבה הקרובה ממש. פתאום שמתי לב לשכנה שלא נראית טוב והתחלתי להזמין אותה מידי פעם, הייתי יותר ערנית להציע עזרה כשחברות עורכות שמחה, להקשיב יותר בתשומת לב לאנשים הכי קרובים – אבא, אמא, ילדי היקרים ועוד כמה דברים בסגנון.
יכולה לומר שזה נותן המון משמעות וסיפוק.
הרצון להתנדב ולתת לעמ"י הוא מקסים. אל תוותרי עליו. אשרייך שזה בוער בך. אבל יש הרבה אפיקים. והעיקר – להתפלל שנגיע לשליחות שלנו בעולם. שאין לנו מושג באמת מהי, אבל ה' מכוון. המון בהצלחה!