קשה לי עם אמי

חנוכה שמח לכולן!

רציתי להתייעץ בנוגע לאמא שלי,

היא לא מבוגרת אבל הילדים כבר גדולים (ואני בת יחידה בין בנים, אבא שלי עובד רוב היום)

היא נמצאת הרבה בבית בלי הרבה תעסוקה ואני עמוסה מאוד עם ילדים קטנים ב"ה

ואני מרגישה שהיא תלויה בי ונזקקת לי,

וזה הרגשה חונקתתת

כל הזמן אני צריכה לחשוב עליה, מה יעשה לה טוב, איך אני עוזרת לה וכו'

אבל היא לא דואגת לעצמה, אם אני לא אזום שהיא תבוא אלי או שנצא ביחד, היא לא תעשה כלום, תשב בבית ותשתעמם.

ומרגיש לי שזה קשה לי ועל חשבוני, נגיד יש הופעה נחמדה, בא לי לצאת עם חברות, זה כ"כ נדיר שזה מסתדר לי לצאת בתוך העומס, אבל אני לא יכולה כי אני לא אשאיר אותה בבית ואני יודעת שהיא לא תבוא אם אני לא אבוא אליה ואקח אותה. ובתכלס היא מאוד תהנה ותשמח שאני אעשה את זה. אז אין לי לב ללכת עם החברות ולהשאיר אותה לבד, והיא בחיים לא תצא מעצמה, תחפש חברה ללכת איתה.

זה רק אני. הכל תלוי בי, בכמה אני קוראת לה אלי, יוצאת איתה, מדברת איתה. 

והבעיה היותר גדולה שאנחנו ממש לא באותו סגנון וקשה לי להיות איתה

ואני מרגישה עבודת המידות כל פעם שאני צריכה לקרוא לה, להעסיק אותה וכו'

אפילו כשילדתי, רציתי רק את בעלי לידי, ממש לא אותה, אבל קראתי לה (ושילמנו את הנסיעות שלה) רק בשבילה, כי היא רצתה לבוא ולהרגיש מועילה ושאני רוצה אותה. וזה לא היה לי נחמד. בכלל. היא מאוד שכלית, ואני כ"כ לא, וב"ה בעלי כמוני ומהחתונה אני מרגישה שהתחלתי לחיות כמו שאני רוצה ואוהבת, וכל מפגש/שיחה איתה לא נעים לי.

אני רוצה להנות במשפחה שלי הקטנה, בלי להרגיש מצפון שהייתי צריכה לקרוא לה גם נגיד אחרי ההדלקה בחנוכה, רוצה לצאת עם חברות שלי בלי לחשוב על זה שאני משאירה אותה בבית, רוצה להיות בבית בשבת, בלי לחשבן שזה על חשבון ההורים שלי שנמצאים לבדם (לא תמיד הבנים באים לשבת).

בקיצור, שהיא תהיה ילדה גדולה שיודעת לדאוג לעצמה להנאות, ליציאות לתעסוקה בלי להיות תלויה בי.

רק אציין שכלפי חוץ, היא לא אישה נזקקת או שחושבים עליה ככה, היא כאילו מכובדת וכו'…

אשמח לשמוע ממכן, מה אפשר לעשות!

תודה רבההה!