בתור מישהי שמצצה אצבע עד גיל 20+😏,
לדעתי זה יושב על מקום רגשי.
כל עוד לא הגעתי לרוגע אמיתי של הנפש, כל מה שעשיתי לא עזר.
יהודית
10 חודשים לפני
אני מצצתי עד גיל 14
ואז אבחנו לי קשב וריכוז
האצבע עזרה לי להרגע…
לא מצאתי תחליף.
אחת
10 חודשים לפני
אני הפסקתי בגיל 13 וזה היה נורא קשה!
והפסקתי רק כי אני רציתי להפסיק- כל עוד זה היה אמא שלי שרצתה זה פשוט לא הלך!
היה פעם שלא מצצתי אצבע חודש כי הבטיחו לי על זה מצלמה ויום אחרי שקבלתי אותה האצבע חזרה!!!
היום תצחקו אם אתם רוצים אני ישנה עם דובי פרווה שעוזר לי- ההורים שלי אף פעם לא הסכימו לי, בעלי כן:)
אני חושבת שתמיד הייתי ילדה רגישה והאצבע הייתה הדרך שלי להירגע וחשוב שיהיה דרך להירגע לפני שמפסיקים עם האצבע…
בוודאי!
כל דבר שמשלים חסר רגשי, חשוב ללמד את הילד להתמודד לפני שלוקחים לו את מה שממלא לו כרגע את החסר.
אימהות יקרות שמנה לב שלפעמים נערה קצת מלאה, שקשה לה להתמודד מול השוקולד, לא יעזור שתקחו לה אותו (בין בכעס ובין בטובה) תלמדו אותה להתמודד ולא להשליך את הרגשות על אכילת מתוקים.
ויש דוגמאות רבות ונוספות, הרבה יותר חשוב התהליך מהתוצאה. ומי שזכתה לעבור תהליך כדוגמת זה, חזקה הרבה יותר ותוכל בעז"ה להתמודד טוב יותר עם החיים.
מזדהה איתך לגמרי!!
גם אני כאמא לילדים,לא לוקחת אצבע כיום,אבל נשאר לי ההרגל לחבק כרית נוצות(כן,דווקא נוצות! כי על זה גדלתי)במצב שאני בלחץ/רגשי….
רחל
10 חודשים לפני
אני מצצתי אצבע עד תחילת הסמינר,
כמו התגובות הקודמות נתן לי רוגע ושקט,
חושבת שבגיל הזה זה כבר לגמרי שהילד יחליט שלא יהיה לו נעים עם זה.
בגיל הקטן יותר 7-8 יכול לעזור להציע פרס רציני – עזר לאחיותי,
אחרי הגיל הזה לשחרר – הורי לא אמרו לי על כך מילה מגיל 9-10, הפסקתי עם זה לאט לאט מרצוני,
מה שעוזר זה ציפית רכה ונעימה או כל בד/דובי קטן נעים למולל בידים.
שושי
10 חודשים לפני
אחותי מצצה עד גיל 13, כשהיתה אצל אורטודנט הוא אמר לה שהוא לא מתחיל לטפל עד שלא תפסיק למצוץ אצבע.
היא מאד רצתה להפסיק והצליחה ביום, אבל בלילה לא הצליחה והיא התרגלה לטעם של המרה זה לא עזר לה.
האורטודנט אמר לה להדביק בלילה מקל לאורך היד וככה לא יכלה לקפל את היד ולמצוץ.
ב"ה תוך תקופה קצרה סימה עם זה.
אבל הרצון להפסיק בה ממנה לא חושבת שיש אפשרות להכריח את הילד
ילדה שהיום אמא בעצמה
10 חודשים לפני
ההורים שלי עשו לי מבצע בתור ילדה.
אבל זה היה בשליטתי
הם לא מרחו לי מרה ורבו איתי
אלא אני הייתי במקום שרצה להפסיק
בגן חובה כל בוקר הייתי מורחת לעצמי! מרה על כל האצבעות (כי אם מורחים רק על האצבע שמוצצים אז הילדים עוברים לאצבע הבאה..)
אז הייתי מנסה להגיע להבנה עם הילד. וברגע שהוא! רוצה להפסיק – אז כל מבצע וכל דבר יעזור הרבה יותר
אם רבים איתם זה בדר"כ לא עוזר ורק יוצר משקעים.
ד.א
10 חודשים לפני
לגבס את האצבעות לשבוע/ שבועיים ) ניתן לקנות גבס בבית מרקחת
כמובן חשוב שיתוף פעולה עם הילד ועם הצוות במוסד החינוכי…
בהצלחה
מצצתי
9 חודשים לפני
בתור אחת שמצצה עד גיל 11
לא יעזור שום דבר!!!
רק אחרי שרציתי בעצמי להפסיק זה הצליח
והסביבה שלי ניסתה המוןןןן
חשוב חשוב אבל קודם הבריאות הנפשית...
8 חודשים לפני
יש לי אחות שמעל גיל 30 ועדין מוצצת כמובן לא ליד זרים אך ליד האחיות כשיוצא שנפגשים האצבע יכולה מעט להיות בפה….
(זה לא שהיא משוחחת והאצבע בפה אלא בהרגעות -מקווה שהובנתי) היא מודעת שזה מוזר אבל זה מה שעוזר לה במרוץ התובעני שבו היא חיה…
ולעומתה יש עוד אחת שהחליטה שלא מוצצת והפסיקה
כל אחד עם החלטותיו
לכן אני מאוד בעד מוצץ שעוזר להרגע ובד"כ לא מתחתנים איתו….
בהצלחה
לשים מרה בלילה, קונים בבית מרקחת.
בתור מישהי שמצצה אצבע עד גיל 20+😏,
לדעתי זה יושב על מקום רגשי.
כל עוד לא הגעתי לרוגע אמיתי של הנפש, כל מה שעשיתי לא עזר.
אני מצצתי עד גיל 14
ואז אבחנו לי קשב וריכוז
האצבע עזרה לי להרגע…
לא מצאתי תחליף.
אני הפסקתי בגיל 13 וזה היה נורא קשה!
והפסקתי רק כי אני רציתי להפסיק- כל עוד זה היה אמא שלי שרצתה זה פשוט לא הלך!
היה פעם שלא מצצתי אצבע חודש כי הבטיחו לי על זה מצלמה ויום אחרי שקבלתי אותה האצבע חזרה!!!
היום תצחקו אם אתם רוצים אני ישנה עם דובי פרווה שעוזר לי- ההורים שלי אף פעם לא הסכימו לי, בעלי כן:)
אני חושבת שתמיד הייתי ילדה רגישה והאצבע הייתה הדרך שלי להירגע וחשוב שיהיה דרך להירגע לפני שמפסיקים עם האצבע…
בוודאי!
כל דבר שמשלים חסר רגשי, חשוב ללמד את הילד להתמודד לפני שלוקחים לו את מה שממלא לו כרגע את החסר.
אימהות יקרות שמנה לב שלפעמים נערה קצת מלאה, שקשה לה להתמודד מול השוקולד, לא יעזור שתקחו לה אותו (בין בכעס ובין בטובה) תלמדו אותה להתמודד ולא להשליך את הרגשות על אכילת מתוקים.
ויש דוגמאות רבות ונוספות, הרבה יותר חשוב התהליך מהתוצאה. ומי שזכתה לעבור תהליך כדוגמת זה, חזקה הרבה יותר ותוכל בעז"ה להתמודד טוב יותר עם החיים.
מזדהה איתך לגמרי!!
גם אני כאמא לילדים,לא לוקחת אצבע כיום,אבל נשאר לי ההרגל לחבק כרית נוצות(כן,דווקא נוצות! כי על זה גדלתי)במצב שאני בלחץ/רגשי….
אחותי מצצה עד גיל 13, כשהיתה אצל אורטודנט הוא אמר לה שהוא לא מתחיל לטפל עד שלא תפסיק למצוץ אצבע.
היא מאד רצתה להפסיק והצליחה ביום, אבל בלילה לא הצליחה והיא התרגלה לטעם של המרה זה לא עזר לה.
האורטודנט אמר לה להדביק בלילה מקל לאורך היד וככה לא יכלה לקפל את היד ולמצוץ.
ב"ה תוך תקופה קצרה סימה עם זה.
אבל הרצון להפסיק בה ממנה לא חושבת שיש אפשרות להכריח את הילד
ההורים שלי עשו לי מבצע בתור ילדה.
אבל זה היה בשליטתי
הם לא מרחו לי מרה ורבו איתי
אלא אני הייתי במקום שרצה להפסיק
בגן חובה כל בוקר הייתי מורחת לעצמי! מרה על כל האצבעות (כי אם מורחים רק על האצבע שמוצצים אז הילדים עוברים לאצבע הבאה..)
אז הייתי מנסה להגיע להבנה עם הילד. וברגע שהוא! רוצה להפסיק – אז כל מבצע וכל דבר יעזור הרבה יותר
אם רבים איתם זה בדר"כ לא עוזר ורק יוצר משקעים.
לגבס את האצבעות לשבוע/ שבועיים ) ניתן לקנות גבס בבית מרקחת
כמובן חשוב שיתוף פעולה עם הילד ועם הצוות במוסד החינוכי…
בהצלחה
בתור אחת שמצצה עד גיל 11
לא יעזור שום דבר!!!
רק אחרי שרציתי בעצמי להפסיק זה הצליח
והסביבה שלי ניסתה המוןןןן
יש לי אחות שמעל גיל 30 ועדין מוצצת כמובן לא ליד זרים אך ליד האחיות כשיוצא שנפגשים האצבע יכולה מעט להיות בפה….
(זה לא שהיא משוחחת והאצבע בפה אלא בהרגעות -מקווה שהובנתי) היא מודעת שזה מוזר אבל זה מה שעוזר לה במרוץ התובעני שבו היא חיה…
ולעומתה יש עוד אחת שהחליטה שלא מוצצת והפסיקה
כל אחד עם החלטותיו
לכן אני מאוד בעד מוצץ שעוזר להרגע ובד"כ לא מתחתנים איתו….
בהצלחה