אני מחפשת עצות מעשיות איך למנוע זריקת אוכל ושאריות אוכל של הילדים
לוקחים פרוסה לבית ספר ובסוף לא היה תאבון ונשאר שלם… (לאחרונה הפך ליומיומי)
עושים 2 ביסים בפרוסה/ ביסקוויט וכו' וכבר שבעים…
יורדים לגינה עם ארוחת ערב, אוכלים רק חלק מהאוכל, השאר כבר לא נקי ואסטטי וכבר לא נעים לאכול את זה…
מוצאת את עצמי זורקת המון וכואב לי הלב.
מזדהה,
עוקבת
קודם כל – תרגיעי את כאבי הלב כי זה טבעי ונורמלי, וגם מבחינת בל תשחית – כתוב בגמרה שדרכו של תינוק לפורר את האוכל.
אבל בכל זאת בשביל למזער… אז תבדקי אם אולי את נותנת כמות גדולה מדי לילדים, יש ילדים שצריכים כמות קטנה יותר, אפילו פרוסה אחת מקופלת. ואם יש להם הרבה זה מבהיל אותם
שימי לב אם הם מנשנשים בשעה שלפני הארוחה, ואז מגיעים אליה לא מספיק רעבים
אם הם בגילאי בית ספר הם מספיק גדולים בשביל לדבר איתם גם. שאמנם רוצים לשחק בהפסקה אבל בשביל שהגוף יגדל צריך לאכול לפחות חצי מהארוחה שאמא נתנה…
הייתי בול בסיטואציה הזו. לגבי לחמים היום אני פורסת לרבעים כל סדוויץ, קטן אבל מי שלא גומר לפחות זורק רבע ולא שלם..
כמובן שיש הרבה ואפשר לקחת עוד ומקסימום נשאר לבוקר.
לגבי ארוחות, שוב, מגישה מעט מכל דבר. ומדגישה שיש עוד בשפע ומי שיגמור יקבל בשמחה.
לכתחילה הייתי שמחה למלא צלחות ולגלות שהתרוקנו. אבל ככה לפחות לא זורק דגים ובשר כל יום סתם
אצלנו אומרים לילדים שמי שלא אוכל את הלחם, לא מקבל את המזונות ששולחים לבוקר… בדרך כלל זה עוזר.
להפחית כמויות,או להכין חצאי פרוסות ולהוסיף לפי הביקוש עוד חצי,
הכי חשוב שהם יאכלו בשמחה לא שצריך או שחייבים לגמור,שילמדו להקשיב לעצמם,למנגנוני רעב ושובע,זה חשוב להמשך החיים,
באמת שילדים מבזבזים הרבה וקשה להם [ולנו] לשער כמה נאכל,זה לא שמזלזלים באוכל או מבזים אותו , אדרבה-אנחנו מלמדים אותם להעריך כמה חסד ד' עושה איתנו שיש לנו אוכל בשפע -תדברי איתם על זה, איך הכל בחכמה:טעים ומזין ויפה,בשפע ולא חסר לנו ,מה שאנחנו צריכים -ד' נותן,הם יברכו בשמחה ברכת המזון,יתרגשו לחשוב כמה הוא אוהב אותנו..בהצלחה!
ומה עם ה"קשה" של הלחם? אתן זורקות או שיש מה לעשות איתו?
מאיזה גיל הילדים אמורים לאכול אותו?
הבן שלי בן שנה אוכל. אני אכלתי תמיד.
יש לחמים שה"קשה" פחות קשה ואין בעיה ללעוס אותו.
אפשר לאכול בעצמך 🙂
ואפשר להכין מקלות של לחם מטוגן, או קרוטונים.
הבעיה שזה חינוך מהגן…
באמת ניתן להכין קרוטונים, ליבש בתנור ולטחון לפרורי לחם, להכין קציצות
לגמרי
אצלי ילדים בגיל שנה אכלו בכיף את הקשה
כשנכנסו לגן התחילו להוריד
אפשר לדבר עם הגננת , לבן שלי הגננת עשתה מזה ואו! וימי שאוכל את הקשה יש לו שיניים חזקות וזה עובד מצוין
אני תמיד אהבתי ועדין אוהבת את הקשה…
לגבי הקשה של הלחם, קצוות או סתם לחם שהתייבש כבר, שמים על נייר אפיה מרססים שמן אופים בתנור חם כ8 דקות וטוחנים במגימיקס לפירורי לחם. משמש לשניצלים, קציצות וכל מה שצריך.
הרבה יותר טעים מפירורי לחם קנויים! אם יש זמן אפשר לשים קצת תבלינים לפני האפיה (אבל זהירות כי שיוצא מהתנור זה יכול להתחסל כשזה מתובל 🙂 )
כמובן שאין צורך לעשות את זה כל יום, שומרים שקית אטומה או קופסא גדולה בפריזר וכשמתמלא אופים וטוחנים. יש צורך לשמור את הפירורי לחם במקפיא כדי שישמר טעים.
לא יודעת איך אף אחת לא התייחסה לזה, אבל דבר ראשון הייתי עושה בדיקות דם לבדיקת ברזל, ונותנת מולטי ויטמין. ילד לא אמור להחזיר לחם כמעט שלם באופן יומיומי!, ולא בעים מכמה ביסים,
ואם התאבון שלו לדברים אחרים תקין (לעוגיות, ממתקים..) אז ברר מה הפתרון..)
הרבה ילדים מחזירים אוכל,
הרבה יותר כיף להם לשחק עם חברים מאשר לאכול,
הם משלימים את האוכל בצהריים והערב
מה אתן עושות עם הקצוות של הלחם? החלקים העגולים ולא הפרוסות?
אצלי זה הולך לפח, יש לכן עצה מה לעשות עם זה?
אפשר לפרוס את זה ולהכין מזה טוסטים או לחם מטוגן,
אפשר להשרות במים ולסחוט ולהכין קציצות.
תנסי להכניס לטוסטר וכשיוצא חם, טעים עם חמאה ודבש/ריבה
אני ממש אוהבת וגם חלק מהילדים שלי ממש מתלהבים מזה