שלום!!
אני אישה עסוקה (כמו כולם) אימא לילדים קטנים, עובדת משרה מלאה ואישה פרפקציוניסטית
השכנות שלי לא אוהבות לדפוק אצלי כי משתגעות מהבית המושקע והנוצץ (גם בשעת צהריים), בחיים אין אצלי כלים בכיור (אני שוטפת מיד בתום הבישול או הארוחה) וכביסה נכנסת לארון ברגע שהתייבשה…
המקפיא עמוס בעוגות ומאפים…
אין יום שאין ארוחת צהריים חמה ומבושלת של עיקרית ושתי תוספות (אני מבשלת בלילה קודם)
אני משקיעה מאוווד בבגדים של הילדים שיראו ספץ' (תמיד אומרים לי שכל אחד נראה יחיד)
ומשקיעה גם במראה שלי מאוד.
וגם בעבודה אני עושה הכל מושלם והעובדת הכי מושלמת…
בקיצור, כלפי חוץ אני נראית וואו, הכל דופק אבל בפנים אני מרגישה שחסר לי, שאני מידי חיצונית, לא מספיק חיה נכון…
אולי אני לא משקיעה מספיק בילדים מבחינה רגשית, אולי אם הייתי מרפה הייתי אימא יותר טובה
ניסיתי כמה פעמים להרפות ולא הולך, לא יודעת מה לעשות כדי להרגיש יותר רגוע עם עצמי ועם האימהות שלי…
אשמח לעצה!!
וואו אני כל כך מזדהה אני לא עד כדי כך, אבל גם המצפון שלי מנגן, והאמת שזוהי אחת הסיבות שפניתי לטיפול רגשי, מרגישה שאני רוצה לחיות את החיים ולא רק להיות בעשייה בלתי פוסקת.
אין לי עזרה מקצועית להציע לך
אבל אולי תנסי קצת לשבת עם הילדים בצהריים על הספה
לא לחשוב כלום על ההספקים והעבודה שמחכה
אם זה ממש קשה תתחילי עם 5 דקות
רק לשבת ולהסתכל, (לא להרדם!) לא לקרוא להם עכשיו לשעת איכות או משהו כזה
אם תתמידי בזה ולאט לאט תעלי את הזמן, הם כבר יבואו מעצמם לשבת ולדבר קצת
אני יכולה לשתף אותך שאני לא פרפקציוניסטית בכלל. הבית מתפקד בצורה סבירה.
ועדיין יש לי המון נקיפות מצפון שאני לא מספיק פנויה לילדים… כי אחר הצהריים כשהם בבית יש לי המון עבודות בית לעשות.
בידיוק כמוך אבל רואה את הסיפוק מההספקים וההצלחה ומנסה פחות להתרגש ממחמאות של אחרים שגורמות לרצות יותר להשקיע ויותר לטפח ותמיד מוסיפה בלי עין הרע על הבית,על הטעם,על העיצוב ועל הריח בכביסה של הבעל והבנות..
אבל יש משהו מאד נכון במה שאת אומרת וגם נקודה של ילדים שקצצת חוששים לפעמים לצאת מהמסגרת של הכללים בבית כי הכל צי'ק צאק חייב לחזור למקום
באמת להתאמץ לזמן קצוב על כמה שניתן ביום לדעתך לשבת איתם ורק איתם זה יעניק להם ולך המון וגם ירגיע את היצר הרע הזה שמנסה להיכנס לכל אחת בפינות שלה..
כי להיות חרוצה זו מעלה ולהיות נקיה ומטופחת ומשקיעה והרגשת הסיפוק שאני במיטה ב 8 בערב והכל מתוקתק ואני גם רגועה נפשית יותר למחרת כי הבית מסודר ויש אוכל ב"ה , אז יש בכך המון המון מעלות.
אבל חשוב שלא נפספס את העיקר גם אני מזכירה לעצמי כל הזמן.. נתחיל במשהו קטן ונזכור שכל אחת במקומה ובהתמודדות שלה
בהצלחה 🙂
אולי תנסי לתרגל עם עצמך שאת שולטת בפרפקציוניזם שלך,
נניח שהילד ילבש משהו נחמד שלא היית מלבישה לו מלכתחילה,שאת משאירה כלי אחד בכיור,שאת מנקה משהו -עוד 5 דקות ולא מייד,וכד' מה שמתאים לך, זה ממש אתגר אבל צריך בחכמה,בפסיעות קטנות, לשלוט בו ,ואם לא- הוא ישלוט בנו
אני אומרת משהו אחר –
תבדקי עם עצמך, מה מפריע לך
לא מה שמפריע לשכנות שלך (הן לא אוהבות לראות את הבית שלך? בעיה שלהן!)
תנסי לראות מה טוב ונכון לך
לא מה אולי "נקרא" פרפקציוניסטיות מוגזמת.
אולי נכון לך מה שאת כבר עושה עכשיו
אולי נכון לך להפחית כמה דברים
אבל משהו שמגיע ממך
אנחנו תמיד חושבות "אולי אני לא מספיק חיה נכון" ומנסות לבדוק את הנכון הזה בכלמיני פרמטרים
אבל מהנסיון שלי הדרך ל"נכון" הזה היא קודם כל קצת להפסיק לבדוק
בטח להפסיק להשוות
ולהקשיב תקופה למה שאני כמו שאני עכשיו, עם אישור פנימי לפרפקציוניזם.
אחר כך כבר יגיע הרצון לשנות לפי מה שמתאים לך
כ"כ חכם ונכון!
שירה היקרה!!
אני רוצה להודות לך על התשובה שכתבת
זה כיוון מחשבה חדש ומפתיע בשבילי ואני מבינה עכשיו את עצמי הרבה יותר מדויק.
אני באמת חושבת שהקושי שלי נובע ממה שאומרים ואיך מסתכלים עלי כי בעצם טוב לי ולמשפחה שלי ואני אוהבת את החיים ככה
(יש כמובן גם איפה להתקדם ולשנות)
אבל לא בהשוואה לסטנדרטים של השכנות והגיסות…
תודה רבה!!
הארת את עיני…
אין לי איך לייעץ לך, ומי אני שאתן טיפים, מניחה בצד את כל מה כדאי לעשות.
רק רוצה לחדד משהו שאותי מאוד מרגיע.
נכון, את רוצה לתת לילדים שלך הכי טוב בעולם. ועצם הרצון להיות האמא הכי טובה שיש הוא מבורך, הפער בין מה שאני רוצה להיות לבין מה שבפועל קורה בסוף, ומה אני מצליחה לעשות בתכלס הוא פער מתסכל ביותר.
אני רוצה רק להגיד שלא משנה איזה אמא תהיי בסוף, ומה תפיקי באימהות שלך-
פשוט תדעי, שזה לא קשור אליך, ובסוף את האמא הכי טובה שיכולה להיות לילדים שלך, מסיבה אחת:
מעצם העובדה שהשם שם אותם דווקא אצלך, עם כל הבאגים, עם כל החסרונות, הפרפקציוניזם ומה שלדעתך הוא שלילי. זה מקומם וזה מה שהכי טוב להם! ומה שהם צריכים לעבור. את האמא האידיאלית ביותר עבורם.
כי אם הוא שם אותם שיוולדו אצלך מכל ההורים בעולם זה הדבר המדויק ביותר להם במסע שלהם בעולם. בלי קשר לאיזו ילדות הם יחוו ואיזה טעויות תעשי. חייב לדעת את זה!!
ואם אני אומרת לך את זה, בתור בת להורים מורכבים, אבא מתמודד נפשית, אמא עם בעיות בריאותיות והמון חוסר תפקוד. שמה שהכי טוב לי היה זה דווקא ההורים האלו, עם כל המיכלול. אז קל וחומר את שבאמת נשמעת מעל ומעבר. יכולה להיות בטוחה באימהות שלך.
אז בין אם תצליחי לשנות את הפרפקציוניזם ובין אם תישארי בדיוק כמו שאת היום ואף יותר "גרוע" (לטעמך, כן?) בכל מקרה יקרה בדיוק מה שצריך להיות. ואת האמא שהילדים שלך צריכים, לא פחות ולא יותר, כפי שאת כרגע.
אגב זה נכון לא רק לעניין האימהות,
אלא להכל בחיים. תיפקוד, רוחניות, דילמות, זוגיות..
ברור שהקב"ה רוצה שנמצה מעצמנו את הגירסא הכי טוב שלנו ונשתפר, אבל בסוף הוא עשה אותנו בני אדם. לא מלאכים, השם צריך אותך בדיוק את, לא סתם את עם הנתונים האלו, האישיות הזו, הדילמות שלך הספציפיות.
את ייחודית ונצרכת לו דווקא ככה כי אין עוד מישהו בעולם שדומה לך בחוויה שלך, בנתונים שלך ויכול לעבוד אותו כמוך.
אז בין אם את מצליחה לשנות משהו ובין אם לא, ככה בדיוק זה טוב. ומה שיקרה זה רצונו וככה השם רוצה אותך. זה חלק מהעבודת השם שהוא רוצה ממך.
וואו אני הכי הפוכה ממך בעולם
אבל מה שכן יש לי לומר לך – שנקיפות מצפון זה דבר שכל האימהות מתמודדות איתו
השכנות שלך חוששות שאולי הילדים מתבישים בבלאגן, אולי קשה להם להזמין חברים, אולי הן מתקשות בארוחות צהרים סדירות, אולי הן מתקשות בגיהוץ חולצות ויש להן על זה תחושת אשמה
ואת – בדיוק ההפך, טובה בכל אלו, אבל עדין עם אשמה על מה שאולי – אולי חסר…
כמה אירוני!
אז לפני שאת מנסה להשתנות (לכולן יש לאן), תבדקי במה הילדים שלך מורווחים, עד כמה הם מרגישים בנוח עם הבית היפה והמזמין, עם הסדר יום שעוזר ללמידה, עם הנקיות והבגדים שנותנים גם ביטחון עצמי…
לכל ילד יש את האמא המדוייקת לו והטובה בשבילו.
אני מציעה לך לשבת עם עצמך, דף ועט. לרשום מה מפריע לך כרגע. באיזה מקום את מרגישה אי נוחות. אולי אצלך? החוסר מנוחה? החוסר גמישות? הלחץ התמידי? או שאולי את מזהה אצל בעלך אי שביעות רצון מהמצב, אולי הוא מעדיף סדר עדיפויות אחר? אולי חסר לו משהו שנלקח ממנו בגלל המצב הזה? ואולי זה הילדים שאת מזהה אצלם משהו לא בריא ולא תקין עם השלמות שלך בסדר וניקיון?
אם תצליחי לשים אצבע על מה שאת מרגישה יהיה לך קל יותר לדעת מה לשנות.
אבל הכי חשוב שתעריכי את כל הטוב שבך ואת ההשקעה שלך בכולם ואל תתרגשי מהסביבה.
תעשי עבודה פנימית עם עצמך כדי שלך עצמך יהיה טוב יותר.
אני לא חושבת שטכניקה חיצונית כלשהי תעזור
וגם לא שמישהו חכם יגיד לך מה נכון או לא נכון
לך יש את הסולם ערכים שלך, ולפיו את פועלת
אם טוב לך ככה, ומרגיש לך נכון בשבילך-אז מה רע?
ואם משהו מרגיש לך לא מדויק, ואת רוצה אחרת,
שבי ותחשבי מה הערכים שהכי חשובים לך היום
ואם את מרגישה שמשהו בסולם ערכים שלך לא מדויק-תעבדי לדייק אותו
רק אחר כך באה הפרקטיקה
אולי עד היום היה הכי חשוב לך להרגיש שאת עושה הכל הכי טוב ועומדת בכל התפקידים שלך
אולי היה חשוב לך התדמית שלך בעיני אנשים
ואולי השתנית והיום יותר חשוב לך לפעול מתוך חיבור פנימי
או להיות אימא יותר נוכחת וחמה
או לחיות את החיים ולהנות מהם
סתם נותנת דוגמאות
אחרי שאת מגדירה לעצמך מה הערכים שהכי חשובים לך, את כבר תמצאי את הדרך הפרקטית לתת להם ביטוי
הרבה פעמים אנחנו מתחילות באיזו החלטה שנוגעת למעשים, בלי לשנות בפנים את ההגדרות שלנו לחיים
ואז מרגישות במאבק, נלחמות בעצמנו ומותשות
אם פועלים אחרת, קודם מגדירים מה הכי חשוב לנו בחיים, מתוך חיבור אמיתי למה שהלב שלנו אומר, לא מתוך סיסמה-אז הדרך לשנות את ההרגל ולהתאים מחדש את החיים למה שחשוב לנו היום, הרבה יותר טבעית וקלה
המון המון הצלחה! מאחלת לך שתחיי את החיים הכי טובים בשבילך!