אנקופרזיס, יש לך ניסיון?

חסר הרבה מאוד פרטים.
בן כמה הוא? איך התנהל תהליך הגמילה שלו?
מתי ובאיזה תדירות זה קורה?
איך הוא מגיב?
איך אתם מגיבים? הסביבה?
מה הוא חושב על זה?
איך התזונה שלו? התחושה באופן כללי?
המצב הרגשי בבית, המצב החברתי, הלימודי.
זה יכול להיות מכל כך הרבה דברים….
אני מאמינה שתשובות מפורטות לשאלות הללו יוכלו לתת יותר כיוונים
בהצלחה רבה!

אולי הסרטון הזה יכול לעזור
https://www.schneider.org.il/?CategoryID=832&ArticleID=4565
ביוטיוב https://www.youtube.com/watch?v=BgPzGi5HYuA
בהצלחה!!

לדעתי בירור רפואי הוא הכתובת הראשונה, ולא טיפול רגשי. טיפול רגשי הוא תהליך, ויתכן שיתברר לכם שיש משהו טכני פיזיולוגי הגורם לכך. ושינוי מדויק יתן מענה.
(לא נחמד להצטרך טיפול רגשי לעצמינו בתור הורים על רגשי אשם שלא עשינו בירור פיזיולוגי מקיף)
מומלץ להתייעץ עם מנהלת הסניף בקופה / עזר מציון ולברר על רופא טוב שיש לו הכשרה לטיפול בתחום (כלומר, כל גסטרו למד את התחום. אך יש מגוון גישות והבטים ולכן מומלץ רופא המומחה בתחום) ובנוסף, נעים ואדיב עם יחס מכבד. זה יכול להיות רופא גסטרו, אורולוג, או רופא התפתחותי (עם הכשרה בתחום).
לרוב בביקור הראשון יהיה תשאול מקיף לצד רשימת בדיקות. מומלץ לבדוק עם הרופא ילדים אם יש בדיקות שהוא כבר יכול להפנות אתכם אליהם וכך תגיעו יותר מוכנים לביקור.
במקרה של אנקופרזיס 'עמיד'. יש מרפאות מומחיות בנושא בבתי חולים.

אוי, אני רואה את המילה הזאת ונהיה לי שחור בעיניים.
אנחנו כבר יותר מחמש שנים בסרט הזה!!!
אז קודם כל, לכל המגיבות, הדבר הראשון וההכי חשוב שצריכה אמא לילד כזה לשמוע, זאת קבלה עם אפס שיפוטיות.
כל השאלות על הסביבה והבית והאם הכל בסדר, מעלות לי את הדופק. נשבר לי משיפוטיות איומה של הסביבה.
הבן שלי נגמל יפה בגיל שלוש, ותקופה קצרה אחר כך זה התחיל, מאז אנחנו יודעים עליות ומורדות, בעיקר מורדות.
כמובן שקודם כל בדקנו מבחינה רפואית. היינו אצל רופא טוב (חיפה) ביקרנו אצל גסטרו, נעזרנו בפגלקס (אח של נורמלקס), בסוף הגענו למטפלת רגשית שהבטיחה גדולות ונצורות. שנתיים אצלה ושום דבר לא זז.
שנה הפסקה כדי להרים את עצמנו מחדש, ושוב אנחנו בטיפול רגשי, הפעם עם הדרכת הורים אינטנסיבית.
הדבר העיקרי שלמדנו זה לא להכנס למעגל של שליטה, לצאת מהמקום שרוצה לנהל את הילד, לתת לו את האחריות המלאה על ההתנהלות שלו. עשינו תהליך ארוך ולא קל עם עצמנו, קודם כל.
העניין הוא שהילד כבר גדול, והחרדה התקבעה אצלו, ובדיוק לאחרונה התחלנו לתהות אם הוא לא צריך מעבר לטיפול הרגשי שעוזר לו בהרבה מאוד תחומים פרט לתחום הספיציפי לשמו הגענו, גם טיפול בחרדה, כמו סי בי טי.
לא יודעת, ייתכן. כרגע, אנחנו כן עוד נותנים צ'אנס למטפלת, בפרט שראינו התקדמות חברתית ופתיחות רגשית.

בינתיים, למרות שאנחנו עוד לא ראינו את האור, אני מאחלת לך הרבה כל בהתמודדות, ולא להקשיב למילים מחלישות של הסביבה, לפנות רק למילים הטובות שמחזקות אותך.
ממליצה מאוד על הדרכת הורים, אבל לא כזו שמעמידה אותך בפינה ומסבירה לך למה כל העניין הזה קרה בגללך.
כי גם אם את צריכה לשנות משהו בהתנהלות שלך, אסור לאף אחד להאשים את ההורים בדבר כזה שקורה לילד שלהם.

סליחה על התגובה הארוכה. נסערתי קצת.