פרק 33: עזרה טכנית

"ברור שזה מתאים." אמרה דיני בחמימות. הלב של אמא בטח יוצא אל שיר. הריחוק ביניהן נורא בשבילה. "יעזור לי שתבואי, יש איזו עו"סית מבני ברק, שאמורה לבוא עוד מעט."

"עו"סית אחרת? לא עירית?"

בעודה מסבירה לאמא את המצב שנוצר, נהייתה דיני ערנית לילדה הקטנה – הקשובה כנראה – שבזרועותיה.

מה שיר הבינה אתמול על המקום של עירית בחיים שלה? מה היא מבינה עכשיו?

עירית הסבירה לה אתמול בצורה המותאמת לגילה, ובכל זאת. צריך להסביר לה עכשיו עוד. השאלה אפשר להגיד לשיר שמישהי באה לראות את הבית שלהם, כדי לבדוק את המקום שבו היא נמצאת, בלי לערער את חלקיק תחושת היציבות שהם – אולי – הצליחו לתת לה בבית.

היא סיימה את השיחה בתחושה כבדה.

"סבתא מגיעה?" תבעה אלישבע לדעת כשהשיחה הסתיימה.

"כן."

"יש!"

"למה היא באה?" שאלה שושי.

"לבקר אותנו, וגם כדי להיות עם שיר."

"סבתא מכירה את שיר?" חקרה אלישבע.

"סבתא מכירה את שיר, מאתמול." דיני העבירה יד בשערותיה של הילדה שעליה, מהססת איך להמשיך. "סבתא אוהבת אותך, שיר. היא גם אהבה מאד את אמא שלך."

עיניה של אלישבע התרחבו, פיה נפתח.

ים של שאלות עומד להישפך עליהם.

"תאספי מהר את הלורדים, אלישבע. אחר כך נדבר עוד. אנחנו צריכים לסדר מיד, כי אישה אחת שגם היא דואגת לשיר, מגיעה עוד מעט לראות את הבית שלנו."

את המילים האחרונות ייעדה לאוזניה של שיר.

ריקי הגיחה מהמטבח. "אפשר להגיד לעו"סית שיש בלגן בגלל שאתמול לא הייתם בבית כל היום." היא אמרה בדאגה.

"נכון, את צודקת." ענתה דיני כדי להרגיע.

היא אכן יכולה להסביר לעו"סית, אבל שום מילים לא ממש ישנו את התחושה שהבית ייתן.

שושי הטילה עוד כמה חלקי דופלו לתוך הקופסה הגדולה.

דיני קלעה לתוך הקופסה חלקי משחק שהתגלגלו בסמוך אליה. אמא מגיעה די הרבה לבקר, לפעמים גם עוזרת עם הכלים במטבח. גילה, השכנה שלה, שאלה אותה פעם אם זה לא מפריע לה, יש בנות שנלחצות כאשר האמהות שלהן נכנסות למטבח, או שמכביד עליהן קשר צפוף מדי.

היא הופתעה אז מהשאלה. הנוכחות של אמא שלה עושה לה תמיד רק טוב, כנראה גם בגלל שאמא יודעת להיות נוכחת בלי להתערב במקומות שבהם זה עלול להפריע.

ובכל אופן, עכשיו היא מרגישה אחרת. בעצמה לא יודעת מדוע. הייתה מעדיפה שאמא לא תגיע הבוקר, למרות שהיא זקוקה עכשיו באופן קריטי לעזרה טכנית.

היא הרימה מהרצפה את כוס השוקו עם הקשית. "שיר, בואי תשתי."

שיר לקחה את הכוס, וקרבה את הקשית לפיה.

דיני שחררה אוויר בהקלה. "כשתסיימי לשתות, תראי לי במטבח איזה אוכל את אוהבת." אמרה לשיר, מחשבותיה נודדות שוב להוריה.  

היה משהו מוזר אתמול אחרי הלוויה, משהו שונה באופן שבו שניהם ירדו מהרכב ונכנסו לבניין, משהו שיצר לה במעורפל תחושת מצוקה. היא הייתה אז מוצפת ומוסחת מדי מכדי לתת את תשומת ליבה ולהתמקד לגמרי במה שקורה.

מה זה היה?

זרם המים נחלש באמצע שהוא מילא את הדלי, כנראה בגלל שחמותו פתחה ברז במטבח. כמה שהצנרת בבניין שלהם משוכללת, זה לא יאמן.

יחיאל שיקע את הסמרטוט בתוך המים שבדלי. כשדיני ספרה לו שאמא שלה עומדת לבוא, היה לו ברור שחמותו מגיעה כי היא זקוקה לתמיכתה של דיני וגם לחלקיק הנחמה שבנוכחותה של הנכדה שלא ידעה עליה. הוא שיער שחמותו תתיישב בסלון לכל היום, וכבר הספיק לשקול בדעתו האם אפשרי שהיא תשב על שרפרף זמן מה, או שהכרחי שהוא ימהר להביא כסאות מגמ"ח עוד לפני בואה של העו"סית.

אבל חמותו רק דיברה קצת אל שיר, שגם היום לא הראתה שום סימן לכך שהיא שומעת, בררה כמה זמן נותר עד לבואה של העו"סית, ופנתה במעשיות למטבח, להדיח כלים.

יחיאל שפך מים בפינות האמבטיה, תוהה שוב האם מן הראוי שיסב את תשומת ליבה של חמותו לשאלה ההלכתית שבדבר. לדיני מותר לעשות כל מה שנצרך לבית, כי היא מחויבת הלכתית לו ולילדים. ביחס לחמותו זה ענין אחר.

מצד שני, במצוקה האיומה ששיר נמצאת בה עכשיו, מותר לעשות בשבילה כל מה שהיא נזקקת לו. להדיח כלים לפני שהעו"סית מגיעה, גם כן נכלל בכך?

הוא, מבחינתו, היה שואל רב. אבל חמותו לא בקשה את חוות דעתו, והיא כבר ישבה שבעה בחייה כמה פעמים. יש לה מן הסתם מספיק ידע בעצמה כדי להבין שזה ענין שיש לברר אותו. הוא גם לא יכול עכשיו להתקשר לשאול, כשהעו"סית כבר עומדת להגיע, ויש להם עוד כל כך המון לעשות.

"אלישבע, מהר יותר." שמע את דיני אומרת בסלון. "שימי את כל המדבקות שלא השתמשו בהם על השולחן, ואת הדפים תזרקי לפח."

דיני עצמה עדיין ישבה על הרצפה עם אחייניתה בזרועותיה, באותה תנוחה שבה הייתה כאשר הגיע הביתה.

לא עדיף לה להניח את שיר על הספה לכמה דקות, ולעשות מהר כל מה שקריטי לעשות לפני בואה של העו"סית?

אולי זה מרוב עייפות. דיני כמעט לא ישנה בלילה.

עשרים לאחת עשרה. יש להם עוד עשרים דקות.