הקטע הבא לקוח מתוך הספר: "תשובה" של הרב עמנואל ברנשטיין, ראש ישיבת "מכון יעקב" לדוברי אנגלית בירושלים.
הספר הינו הראשון מתוך סדרה בת עשרת ספרי הרב שיצאו באנגלית, וכעת מתורגם לעברית, הוא יוצא לאור בימים אלו, וזמין לרכישה בחנויות יפה נוף-פלדהיים.
זכות גדולה בשבילנו לפרסם פה מדברי הרב, שנותנים בהירות, טעם ושמחה במטרת הימים האלו.
ממליצה להדפיס ולקרוא מהכתוב.
שבי
יום הכיפורים הוא יום השיא של עשרת ימי התשובה. ביום זה אנו מבקשים לזכות לכפרה באמצעות עשיית תשובה שלמה. הרמב"ם מגדיר עשיית תשובה באופן הבא:[1]
ומה היא התשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירנו ממחשבתו, ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד… וכן יתנחם [יתחרט] על שעבר… ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם… וצריך להתוודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו.
בדברים אלו מתאר הרמב"ם את שלושת התנאים לתשובה, הידועים כ'שלושת חלקי התשובה':
- חרטה על החטא.
- וידוי בפה.
- קבלה על העתיד שלא לחזור על החטא.
מעבר לכך, קובע הרמב"ם שמידת החרטה והקבלה לעתיד צריכה להיות במידה שהקב"ה יוכל "להעיד" שהחטא לא ייעשה שוב לעולם. ייתכן שנתבונן במילים אלו ונתהה האם אנו באמת מסוגלים לעשות תשובה כראוי. אמנם אנחנו מקווים בכל ליבנו שלא נחטא שוב לעולם, אבל איננו יודעים את העתיד! אם נדרש מאתנו שהקב"ה בעצמו יוכל להעיד ששוב לא נחטא – איך נדע אם התשובה שלנו מספיקה?
תשובה: התנתק ושוב
אם נקרא את דברי הרמב"ם בעיון, נשים לב לכך שהרמב"ם אינו מכנה את הקב"ה 'יודע עתידות', במובן שהוא יודע אם החטא ייעשה או לא ייעשה שוב בעתיד, אלא 'יודע תעלומות' – היודע את מה שעלום'. מדוע בחר הרמב"ם במילים אלו דווקא?
ביאור הדברים יישב גם את הקושיא שהעלינו בנוגע ל'קבלה לעתיד'.
התשובה ניתנה לנו כדי לסייע בידינו לנתק את עצמנו לחלוטין מהחטא, ניתוק בעל שני שלבים: על ידי חרטה על כך שעשינו את החטא מלכתחילה, ועל ידי קבלה לעתיד שלא לשוב ולחטוא. איננו יודעים מה טומן בחובו העתיד, ואף אין כל דרישה מאיתנו בנוגע לכך. הקבלה לעתיד היא בעצם דרישה מאיתנו בהווה. אנו אחראיים לחלוטין על הרגשותינו בהווה, ובמובן מסוים, עומק ההחלטיות והנחישות שלא לחזור על עבירה בעתיד, הוא תוצאה ישירה של ההתנתקות שלנו מהחטא בהווה, ברגע זה. משום כך הקבלה הנדרשת היא בהווה, ב'רגע הזה' בו טמונה עבודת התשובה.
עלינו להרחיק בליבנו כל הזדהות עם החטא במידה כה מוחלטת עד שלא יעלה על דעתנו לחזור על החטא עוד. עוצמת ההתנתקות שלנו מהחטא יכולה להגיע עד למקומות העמוקים ביותר בנפש שלנו, עומקים שהם בגדר 'תעלומות'. מוטל עלינו לדאוג לכך שהקב"ה, שהוא 'יודע תעלומות', יוכל להעיד על הכנות וההחלטיות של ההתנתקות שאנו חשים מהחטא. אחרי סלידה כה עמוקה מהחטא, לא תיתכן שיבה אליו באופן אוטומטי. אם ירצה היצר לפתות אותנו לחטוא עוד, יהיה עליו לשנות את תחושותינו כלפי החטא. החלטתנו הנחושה, ובקשתנו הכנה לפני הקב"ה, היא שהשינוי הזה לרעה לעולם לא יתרחש. ואכן, זוהי שאיפתנו שאף בעתיד נישאר באותה רמה של התנתקות מהחטא שהשגנו בעת ששבנו בתשובה.
לפני ולפנים
אף שניתן לעשות תשובה במשך כל השנה, ביום הכיפורים הופכת התשובה להרבה יותר נגישה וברת השגה, בזכות תכונה מיוחדת של יום זה. אחד השלבים המרגשים בעבודת יום הכיפורים בבית המקדש, היה כניסתו של הכהן הגדול לקודש הקדשים, מקום אליו נכנס רק הכהן הגדול, ואף הוא – רק פעם אחת בשנה. קודש הקודשים כונה על ידי חז"ל 'לפני ולפנים', הפנים של הפנים. שם זה מבטא את היותו רשות מיוחדת בתוך מבנה ההיכל, אשר היה בנוי במרכז העזרה, חצר המקדש.
למעשה, למקומו של קודש הקדשים יש את רמת הקדושה הגבוהה ביותר מכל יתר המקומות עלי אדמות. הרשות שניתנה לכהן הגדול – נציגו של כל כלל ישראל – להיכנס למקום זה ביום הכיפורים, יוצרת לכל אדם במקביל אפשרות להתחבר עם הנקודה הפנימית ביותר של עצמיותו. נקודה זו, ה'לפני ולפנים' של עצמיותנו, היא המהות הטהורה של כל יהודי המשתוקקת לקיים את רצון ה'. זוהי נקודה שאינה מזדהמת על ידי חטא, והיא גם מעבר להישג ידו של החטא. ההתנתקות המוחלטת מהחטא, הנדרשת לעשיית תשובה כראוי, היא תוצר של התחברות והזדהות עם הנקודה הפנימית ביותר הזו. אנו נכנסים לתוך 'קודש הקדשים' של עצמנו, ומצהירים 'זה האני האמיתי. כל פעולה שייתכן שעשיתי, שאינה עולה בקנה אחד עם זהות זו – הריני מכריז עליה בזאת כדבר זר ולא רצוי'.
משמעות המילה 'כפרה'
עומק זה של ניתוק מהחטא אינו רק שלב בתהליך התשובה מצידנו, הוא גם מהווה את הבסיס לתיקון שלנו, והוא כלול בעצם בתוך המילה 'כפרה' עצמה. בדרך כלל אנו מפרשים את המילה כפרה כ'קבלת סליחה'. אך רש"י מסביר לנו שהמשמעות המילולית של המילה 'לכפר' היא "למחות", לנגב[2]. משמעות הדבר היא שהסרת חטאינו באמצעות כפרה פועלת למעשה את מחייתם. ביאור זה מחזק עד מאוד את התובנה, אליה הגענו לעיל, שהעבירות לעולם אינן הופכות לחלק ממהותנו. אילו כך היה, הניסיון להסיר אותם על ידי 'ניגובם' היה חסר תועלת. זה היה כמו לנסות להסיר צבע מבגד על ידי ניגוב פשוט.
אבל, האמת היא שהחטאים הם הרבה יותר שטחיים; הם כחומר מלכלך היושב מעל פני הווייתנו, מעמעמים את האור שלנו ומפריעים לקשר שלנו עם הקב"ה. הם פוגעים בנו, אבל הם נשארים נבדלים מאיתנו. הצהרתנו הכנה באמצעות תשובה, שאנו בזאת מתנתקים ומתבדלים מהם, מאפשרת לאותה מציאות להתבטא על ידי מחייתם.
זו צורה יפה במיוחד לבטא את ההזדמנות הייחודית הגלומה ביום הכיפורים, והמודעות לכך עשויה לסייע לנו בגיבוש מטרותינו ליום הקדוש. ככל שנתחבר ונזדהה יותר עם המהות האמיתית שלנו ביום זה, כך נוכל להיות בטוחים יותר שמהות זו תגדיר אותנו בשנה הבאה עלינו לטובה.
גבוה מן החטא
בפסוק בתהילים[3] נאמר 'אשרי נשוי פשע', ופירושו הוא 'מאושר הוא מי שהקב"ה סובל [סולח על] פשעיו'. אך שורש המילה 'נשוי' הוא 'נשא', שמשמעותו היא גם 'הגביה', ולאור זאת נותן המדרש לפסוק את הפירוש הבא[4]:
אשרי לאדם שהוא גבוה מפשעו, ולא שפשעו גבוה ממנו.
מה המשמעות של להיות 'גבוה מפשעו'?
רבי יוסף לייב בלוך זצ"ל מטלז[5] מסביר שזהו תיאור של נקודת המבט של אדם על שגיאותיו. אפילו אדם ששגה, כל עוד ברור לו שהוא 'גבוה מהחטא שלו', היינו שהמעשה שנעשה הוא מתחת לרמתו ואינו מתאים לו, דרכו להגיע לתיקון פתוחה לפניו. כשתבוא העת לתקן את מעשיו, הוא יידע שעליו להיפטר מהמעשה השגוי כפי שנפטרים מדבר שאינו מתאים. החסימה בפני התיקון מתחילה מכך שהאדם אינו מרגיש גבוה מחטאו. זה יכול לקרות משום שהוא רומם את החטא בעיניו כמעשה שיש בו ערך מוסרי, לדוגמא, על ידי הצדקת המעשה או אפילו על ידי הפיכתו לאידיאל. לחילופין, ייתכן שהוא הנמיך את הדימוי שלו בעיני עצמו כך שהוא כבר אינו מחשיב את עצמו כגבוה יותר ממעשים אלו, כי מעשים נמוכים כאלו נראים בעיניו כמשקפים את מי שהוא.
להיות 'גבוה מן החטא' היא נקודת מבט קריטית עבור מי שמבקש לנצל את יום הכיפורים בצורה יעילה ומשמעותית. אכן, עבור אלה שנוהגים לפי שיטת הגאון מוילנא, פרק תהילים זה הוא ה'שיר של יום' של יום הכיפורים. זהו המסר של יום הכיפורים עבור האדם: 'ייתכן שהחטא פיתה אותך במלכודת שלו, אבל הוא אינו מגדיר אותך, והוא לא הופך למה שאתה. ייתכן שעשית שגיאות, ואפילו שגיאות גדולות, אך אתה גדול יותר מהם!
[1] הל' תשובה, פרק ב, הל' ב.
[2] בראשית לב, כא.
[3] לב, ב.
[4] בראשית רבה, פרשה כב, ו.
[5] 'שיעורי דעת', לימוד המוסר.
בספרו ’תשובה’, הלקוח מאוצרותיהם של גדולי ישראל לדורותיהם, נותן הרב עמנואל ברנשטיין מענה, בפרקים קצרים וקולעים, לתהיות רבות המתעוררות בהגיע הימים הנוראים, ומעניק בהירות והעמקה במרכיבי תהליך התשובה של חודש אלול, ראש השנה ויום הכיפורים.
במיומנות רבה מרכיב המחבר, פרק אחר פרק, נדבך אחר נדבך, תמונה הממחישה כיצד הימים הנוראים הם גם ימי הזדמנות ואהבה, רוממות והשראה.
לאדם המבקש לצעוד בבטחה ובשמחה לקראת התחדשות, התעלות וקרבת א-לוקים – ספר 'תשובה' יהווה מדריך ומכוון בימים מיוחדים אלה.
הספר הינו הראשון מתוך סדרה בת עשרת ספרי הרב שיצאו באנגלית, וכעת מתורגם לעברית, הוא יצא לאור בימים אלו, וזמין לרכישה בחנויות יפה נוף-פלדהיים.
