האתר בהרצה, אנחנו יושבים על זה עכשיו...

המתנה של יום הכיפורים: רישום ביומנו של הקב"ה

הרב עמנואל ברנשטיין שליט"א

הקטע הבא לקוח מתוך הספר: "תשובה" של הרב עמנואל ברנשטיין, ראש ישיבת "מכון יעקב" לדוברי אנגלית בירושלים.

הספר הינו הראשון מתוך סדרה בת עשרת ספרי הרב שיצאו באנגלית, וכעת מתורגם לעברית, הוא יוצא לאור בימים אלו, וזמין לרכישה בחנויות יפה נוף-פלדהיים.

זכות גדולה בשבילנו לפרסם פה מדברי הרב, שנותנים בהירות, טעם ושמחה במטרת הימים האלו.

ממליצה להדפיס ולקרוא מהכתוב.

שבי

בתוך דבריו בעניין יום הכיפורים, כותב ספר החינוך:[1]

שהיה מחסדי הא-ל על בריותיו לקבוע להם יום אחד בשנה לכפרה על החטאים, עם התשובה שישובו; שאילו יתקבצו עוונות הבריות שנה בשנה, תתמלא סאתם לסוף שנתים או שלש או יותר ויתחייב העולם כליה. ועל כן ראה בחכמתו ברוך הוא לקיום העולם, לקבוע יום אחד בשנה לכפרת חטאים לשבים.

לקראת יום הכיפורים אנו משתדלים להכין את עצמנו להיות ראויים ליום זה, וכל שכן ביום הקדוש עצמו. אך לפני שנתחיל בכך, ראוי שנעצור לרגע, וניקח פסיעה לאחור לנסות לקלוט מהו יום הכיפורים במהותו. אם נתבונן בכך, נבוא לכלל הכרה שיום זה הוא ממש 'מתנה'.

כפרת יום הכיפורים מתאפשרת בעקבות שלשה חידושים, האחד מדהים יותר מחברו.

  • החידוש הראשון הוא, שהתשובה אפשרית בכלל. כבר ראינו כיצד היכולת שניתנה לתשובה לתקן את הנזק שחולל האדם לנשמתו, ולהשיבה למצבה המקורי, לטהרתה, איננה פחות מנס.
  • חידוש נוסף – הקב"ה עשה את התשובה זמינה. משאלות רבות דורשות מאמצים רבים כדי להגשימן. לא כל משאלה הינה קלה להשגה. לדוגמה, אנשים המעוניינים לקבל במדינה כלשהי אשרת כניסה או היתר עבודה נאלצים להשקיע בכך מאמצים בלתי פוסקים, לעבור מסעות מפרכים, ולהמתין שבועות רבים כדי לזכות בויזה הנכספת. לעומת זאת, על התשובה נאמר 'לא בשמים היא… ולא מעבר לים היא… כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו'[2].
  • והחידוש השלישי. הקב"ה סידר זמן מיוחד לתשובה בלוח השנה. הוא מביא בפנינו את האפשרות להתכפר – זמן מיוחד בו אנו יכולים להשיג כפרה זו. קיבלנו 'זימון' לכפרה על ידי הא-לוקים עצמו. אם נתבונן במלוא היקפה של מחווה זו, נגלה שהיא מדהימה באמת.

התבוננות בעניין זה תוביל אותנו – לא רק להעריך את החסד שבו, אלא גם לנצל אותו במלואו. במשך העיסוק בעשיית תשובה אנו עלולים להיבהל ממספר המשגים שלנו או מגודלם, ואולי נתחיל לתהות: האם הקב"ה מוכן בכלל לשמוע מאיתנו? אך כאשר ניזכר בכך שהוא בכבודו ובעצמו היה  זה שקבע עבורנו את ה'פגישה' ביום הכיפורים, יתפוגגו באחת כל הספקות שעלו ביחס לכך. הקב"ה מחכה לשמוע מאתנו, ועלינו לקבל מכך מוטיבציה לנצל את היום באופן מלא ויעיל.

פרק מ"א: כפרה וטהרה

ישנם שני נושאים מרכזיים בעניינו של יום הכיפורים שנראים דומים מאד זה לזה, כפרה וטהרה, שניהם מוזכרים בפסוק אותו אנו מזכירים פעמים רבות במהלך היום:

כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם.

מהו ההבדל בין שני מושגים אלו? לכאורה, אדם שהשיג כפרה עבור חטאיו, ממילא הוא גם נטהר מהם. האם כפרה וטהרה הן פשוט שני מונחים המבטאים רעיון זהה?

הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל מסביר שהמעשים שלנו מונחים על ידי מערכת ערכים ורגישויות המזהה אילו מעשים ראוי לעשות ואילו לא, אך למעשה, יש גם השפעה הפוכה. מעשים מסוימים מסוגלים להשפיע על ערכינו. הדבר בא לידי ביטוי כאשר אדם עושה מעשה העומד בניגוד לאחד מערכיו, מעשה כזה יוביל אותו להערכה מופחתת של אותו הערך. כמו כן, אם יתנהג באופן שסותר אחת מרגישויותיו, מעשה זה עצמו יפחית בקרבו את הרגישות לכך. תופעה זו נובעת מכך שאין מי שאוהב להיות 'לא צודק'. משום כך, אדם העומד לפני עשיית מעשה הפוגע באחד מערכיו, יכול לבחור האם להימנע מלעשות אותו, או לחילופין – להפסיק להחשיב את הערך ההוא[3]. הגמרא[4] מבטאת את התופעה הזו בצורה בוטה מאד, באומרה 'כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה, הותרה לו. הותרה לו סלקא דעתך? אלא אימא, נעשית לו כהיתר'. כלומר, אדם העובר עבירה ולאחר מכן עובר עליה שוב, אותה עבירה נחשבת בעיניו מעתה כדבר מותר.

חשוב ביותר שנהיה מודעים לכך כאשר אנו מתקרבים לזמן בו אנו מבקשים להשיג כפרה על עוונותינו. עלינו לשים לב לכך שהעבירות שעברנו הקהו את רגשותינו הן כלפי חומרת האיסור שבעבירה, והן כלפי הערכים השליליים שאותו איסור משמש תריס נגדם. המסע שלנו להשגת כפרה עלול להיפגע, אולי אפילו בצורה קריטית, אם נגיע למצב בו הרבה פחות איכפת לנו מחומרת האיסור ומההגנה הטמונה בו. מה יעצור אותנו מלחזור על אותן שגיאות, ומה באמת התכלית בהשגת כפרה על חטאי העבר, אם נמשיך לשמר ולהחזיק באותה ראייה חסרת-רגישות שכמעט מבטיחה נסיגה בחזרה לאותם דפוסי התנהגות, במוקדם או במאוחר?

ולא שווה לנו

אחרי הווידוי של 'אשמנו, בגדנו', אנו מסיימים באמירת המשפט הבא:

סרנו ממצוותיך וממשפטיך הטובים, ולא שווה לנו.

שלושת המילים 'ולא שווה לנו' מבטאות בפשטות שאנו מכירים בכך שסטייתנו מהמצוות לא היתה שווה לנו, בסופו של דבר, כפי שחשבנו בשעה שעברנו את העבירה.

אבל הגאון מווילנא[5] מסביר שמילות הסיום האלו הן בעצם עדיין חלק מהווידוי. משמעות המילה 'שווה' היא 'בעל ערך'. אנו מסיימים את הוידוי שלנו בהצהרה שסרנו ממצוות ה', שתכליתן היא טובתנו, וכתוצאה מכך – ולא שווה לנו, ערכן של המצוות ירד בעינינו.

כעת נשוב לבאר שני המושגים כפרה וטהרה. הכפרה מתייחסת למציאות העוונות – שיימחקו וייחשבו כמי שאינם. אבל איננו יכולים להרשות לעצמנו לעצור כאן. מה ימנע מאיתנו לחזור על אותן טעויות אם גם לאחר הכפרה נותרנו עם כל הערכים והרגישויות שנפגעו על ידי השגיאות הללו? בדיוק לשם כך אנו מבקשים גם טהרה. הטהרה פועלת התנקות מכל הפגמים שנגרמו לאישיותנו ולערכי הרגישות וההגנה שלנו, בעקבות שגיאותינו. היא מייצגת את ההיטהרות וההתחדשות של המבט שלנו – מבט המעריך שמירת מצוות והימנעות מעבירות.

טהרה שלאחר כפרה, וטהרה שלפני כפרה

למען האמת, השבת הרגישות על ידי טהרה היא ליווי הכרחי לכפרה, לא רק כאמצעי לשמר אותה, אלא גם כאמצעי להשגתה מלכתחילה. הכפרה מגיעה כתגובה וכתוצאה מכך שאנו עושים תשובה, ואחד המרכיבים הבסיסיים של כל מעשה של תשובה הוא חרטה כנה על שעברנו את העבירה.

אבל מהיכן נתחיל? כיצד נצליח להתחרט? הרי החזרה על מעשה העבירה מקהה את הרגישות לעבירה ההיא, וקהות החושים הזו שנוצרה מקשה מאד על האדם להתייחס אליה ברגש של חרטה! התשובה לכך היא שאכן תשובה כנה יכולה לקרות רק כאשר האדם מקבל בחזרה חלק מהטהרה, כך מתאפשר לו להתייחס לחטאיו כדברים שהוא באמת ובתמים מתחרט על שעשה אותם. אלא, שטהרה ראשונית זו אינה באה מאליה. במהלך השנה כולה, ניתן להשיג אותה רק על ידי מאמץ משמעותי. אבל בימים אלו, קדושת יום הכיפורים הופכת אותה לנגישה לאין שיעור.

גאולה ופדיון

בקשת הטהרה, בנוסף לכפרה, אינה רק בקשה לשנות את ה'מאזן' של האדם, את משקל המעשים הטובים מול המעשים הרעים. הטהרה משנה את האדם עצמו. מלבד הסרת חטאינו אנו מבקשים לזכות מחדש להביט על העולם במבט אמיתי ונכון, שיאפשר לנו לראות במעשינו הרעים דבר שאיננו מעוניינים לחזור ולאמץ.

בפיוט 'וכל מאמינים', אותו אומרים בחזרת הש"ץ של תפילת מוסף, אנו אומרים:

הגואל ממות ופודה משחת.

ההבדל בין המונחים 'גאולה' ו'פדיון' הוא שהגאולה מתייחסת להצלה ממצב מסוים, ופדיון מתייחס לשינוי המצב של הנגאל עצמו.

לדוגמה, 'פדיון' יכול לתאר גם מצב של דבר מה שהוקדש לבית המקדש, ונפדה מרשות הקדש. היותו 'פדוי' לא מבטא רק את השינוי הפיזי של החפץ הפדוי כאשר עזב את שטח המקדש, אלא, בעיקר את מצבו ה'רוחני' שהשתנה מ'הקדש' ל'חולין', ויצא מקודש לחול[6].

גם בפיוט הנזכר, אנו מתארים שני דברים שהקב"ה מסייע לנו בהשגתם כאשר אנו עושים תשובה. ראשית, 'הגואל ממות' – הוא גואל אותנו ממות ומשאר העונשים שייתכן שנגזרו עלינו בגלל חטאינו. שנית, 'ופודה משחת' – הוא גם פודה אותנו מהשחתה, בכך שהוא מאפשר לנו לשנות את צורת החיים שלנו מלחיות בדרך שסופה השחתה, לדרך חיובית ומועילה[7].

האם מחר אהיה מסוגל לחטוא?

בשלב אליו הגענו חשוב שנבדוק האם עומדת מול עינינו תמונה מציאותית כיצד אנו מקווים להיראות אחרי יום הכיפורים. אנו מבקשים להשיג גם כפרה וגם טהרה. אם בקשותינו יתקבלו הרי שביום הכיפורים הבא עלינו לטובה חטאינו יוסרו וגם ערכינו יחודשו כמקדם. אך עם זאת, אל לנו לדמיין שלא נהיה מסוגלים לחטוא מכאן ולהבא, כי זו תהיה טעות חמורה. כל עוד שאדם חי, הוא בעל בחירה, ובידו לבחור בטוב וברע, לעשות את הדבר הנכון או את הדבר הלא נכון. איננו מבקשים מהקב"ה לקחת מאיתנו של כח הבחירה שלנו, אלא להשיב ולחדש אותו.

נראה שהדוגמה הטובה ביותר למצב האידיאלי אליו אנחנו שואפים להגיע, היא  שנת היובל. ובאמת, בין יום הכיפורים והיובל קיים קשר הדוק. גם תקיעת השופר של שנת היובל (שעל ידה חלים רבים מדיניה) מתבצעת ביום הכיפורים.

מה קורה בשנת היובל? עבד עברי שנרצע יוצא בה לחרות. קרקעות שהם נחלת אבות שנמכרו חוזרות לבעליהם המקוריים. שנת היובל היא הזדמנות להתחלה חדשה. במהלך השנים שלפני היובל, אין לאדם אפשרות לקבל בחזרה את שדהו או את חרותו, אלא אם כן ישיג את התשלום שעליו לשלם עליהם. אך משהגיע היובל, הגיע סוף סוף הרגע המיוחל, בו יקבל שוב את עצמו או את נחלתו. האם מרגע זה ואילך לעולם לא יהפוך עוד לעבד, ושדהו לא תימכר עוד לזולתו? ממש לא. הם יכולים לקרות מיד לאחר סיומה של שנת היובל! היובל רק יוצר מצב שהוא אינו מוכרח עוד להפוך לעבד. הוא אינו כבול בעתיד על ידי מה שעשה בעבר. יכולת הבחירה שלו חזרה. 

לעיתים קרובות, המעשים שאנו עושים, לטוב ולרע, הם פשוט תוצר של דפוסי ההתנהגות והמחשבה שפיתחנו באותם תחומים, ודי קשה להשתחרר מהם. יום הכיפורים מחזיר אלינו את 'רכושנו המקורי', יחד עם מתנה מיוחדת במינה – מסר של דרור, הקובע שאיננו חייבים לחזור על אף טעות רק מפני שטעינו בעבר. יום הכיפורים אינו מבטל את בחירתנו החופשית, הוא רק מספק לנו הזדמנות לשחרר את עצמנו מכבלי ההרגל. זוהי מתנה הניתנת לנו ביום הכיפורים[8].


[1]  מצוה קפה.

[2]  דברים ל, יד. ראה פירוש הרמב"ן שם.

[3]  'על התשובה', עמ' 49. ראה גם בית הלוי, טו.

[4]  מועד קטן כז ע"ב.

[5]  פירוש על משלי ז, כט.

[6]  בדומה לכך, בברכה שלאחר קריאת שמע של שחרית אנו אומרים 'ממצרים גאלתנו', היינו שהקב"ה הוציא אותנו מעבדות ושיעבוד, 'ומבית עבדים פדיתנו', היינו שהוא העלה את מעמדנו ממעמד של עבדים למעמד של בני חורין.

[7]  רבי אהרן דוד גולדברג שליט"א, 'שירת דוד', פירוש תפילות ימים נוראים.

[8]  מפי הרב זאב פריינד שליט"א מבית וגן, ירושלים תובב"א.


בספרו ’תשובה’,
 הלקוח מאוצרותיהם של גדולי ישראל לדורותיהם, נותן הרב עמנואל ברנשטיין מענה, בפרקים קצרים וקולעים, לתהיות רבות המתעוררות בהגיע הימים הנוראים, ומעניק בהירות והעמקה במרכיבי תהליך התשובה של חודש אלול, ראש השנה ויום הכיפורים.  

במיומנות רבה מרכיב המחבר, פרק אחר פרק, נדבך אחר נדבך, תמונה הממחישה כיצד הימים הנוראים הם גם ימי הזדמנות ואהבה, רוממות והשראה.

לאדם המבקש לצעוד בבטחה ובשמחה לקראת התחדשות, התעלות וקרבת א-לוקים – ספר 'תשובה' יהווה מדריך ומכוון בימים מיוחדים אלה.

הספר הינו הראשון מתוך סדרה בת עשרת ספרי הרב שיצאו באנגלית, וכעת מתורגם לעברית, הוא יצא לאור בימים אלו, וזמין לרכישה בחנויות יפה נוף-פלדהיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לוח חם

אולי יעניין אותך גם?

רצוף אהבה

כנס פתיחה בסמינר, וחברות שהשאירו אותה לבד

בתיה

מדברות יהדות

זמן אלול בשבי רגע: המלצה יומית לשיר

שבי רגע

בסטודיו שלנו

שיעור שמיני – הכי חשוב לנשים: לאסוף את הבטן

רבקה זילברמן

אמהות טובות

שאלת השאלות: איך מאבחנים הפרעת קשב וריכוז?

אביטל כהן, פסיכולוגית