בתוך כל החגיגיות, אנחנו מניחות את המרור

במסגרת פגישה רב דורית, גילאית וקהילתית של נשים ביום עיון דווקא שבוע לפני פסח, סביר שאנחנו לא יכולות שלא להזכיר את החג וניקיונותיו ותקוותיו וליל הסדר שעוד רגע מגיע, אז הזכרנו, ובכוונה גדולה אף אחת לא סיפרה מה היא כבר עשתה, כמה גמרה ומה יש לה לעשות. אף אחת לא הזכירה כמה הקריבה כדי לעזוב את הכל ולהגיע אל יום העיון הזה, ומה זה אומר על חשיבותו עבורנו. פשוט דיברנו על פסח ומה הוא אומר לנו, וכל אחת הביאה קצת מהפנימיות שלה ותחושותיה ופרושיה, בין אם היא הבינה אותם מתוך חיי המעשה ובין אם שמעה פעם פירוש יפה או וורט שירים אותנו טפח או שניים, בין אם זה בשם אומרו ובין אם היא כבר לא זכרה מאיפה שמעה.

וכך, למרות שהנושא לא היה פסח, בכל זאת החג היה במקום, עמד בין כולנו ונכח כל רגע. וכך בערך אמרה אישה יקרה אחת: אם נגאלנו ממצרים וכבר שמנו את הפרק הכאוב הזה מאחורינו ונהיינו לעם, וכל שנה אנחנו חוגגים בהידור רב ומתוך הכי מפואר שידינו משגת, ברחבות לא רגילה, ושותים יין יותר מבכל השנה ואוכלים בשר, ולכבוד זה מלבישים את הילדים כל כך יפה והופכים את הבית שלנו לארמון זוטא ככל יכולתנו, ומפליאים בהמצאת עוגות מיוחדות לחג, וכל טוב מלבד חמץ ממלא את מטבחנו, והכל יפה ונעים ומשפחתי והדור ושמח… אז למה אנחנו שמים על הקערה גם מרור? מה כל כך דחוף לנו בתוך כל השמחה על החירות להיזכר במר ובשעבוד?

שאלה, עצרה רגע לנשום וגם השיבה: המרור הוא לא לשכוח את הכאב, המרור הוא סיפור חייו של עם ישראל, בכל שנותיו היו הצלות וניסים וישועות והיו זמנים טובים של שקט ושלווה, אבל תמיד היה גם מרור, כי אי אפשר לגדל עם שיהיה בו חוזק פנימי ואיכות וטוהר ויכולת, רק על דברים טובים ונעימים. המרור שהיה נוכח בכל הדורות בכל פעם בצורה אחרת ועל ידי שליח אחר, הכריח להתמודד, הכריח להתפלל, הכריח להתאמץ, וכל זה פיתח חוזק פנימי ויכולת התמודדות וחישול, וגם הכרה בטוב ושמחה עליו והכרת טובה והודיה. כי כן, מתוך המרירות צומח העם והעוצמה והמשמעות.

עד כאן דבריה של חברתי באותו יום עיון נשי. ואני נסעתי הביתה וחשבתי על משמעות העוצמה הזו שנבנית דווקא מתוך המרור, מתוך הקושי, כי בינינו, למי מאיתנו יש חיים שהם כולם דבש? כל אחת מאיתנו מתמודדת עם דבר אחד או שניים או עשרה בכל זמן שהוא, כל פעם עם ילד או בן משפחה אחר או עם בעיות כלכליות רפואיות ואחרות, עם בלגנים כאלו ואחרים, עם מס הכנסה או העיריה או הרישום לסמינר… אין מישהי שמתעוררת בבוקר, כל בוקר כל החיים ואומרת לעצמה: היום אין לי עם מה להתמודד, הכל מסודר, הכל חלק, כי אין דבר כזה! גם מי שיש לו המון כסף סובל לפעמים מכאבי שיניים, ומי ששיניו נפלאות מוזמן לא פעם לתלמוד תורה כדי לשמוע על תעלוליו של הבן יקיר או אולי שני בנים, ויש מי שעבדה חודשים על פרויקט מסוים והוא התנפץ לה בפרצוף במקרה הרע או במקרה הטוב הבוסית עיקמה את הפרצוף וכל המצב רוח נאבד לה בשנייה… כי כן, יש לנו מרור גם בתוך שגרה ברוכה ואפילו מוצלחת במיוחד. כי אין חיים בלי שום מרור.

וזה לא נגדנו, זה בעדנו, כי חיים שהכל בהם חלק ותקין ואין בהם לחץ או בלת"מים או כישלון כזה או אחר או התמודדות מול מצב או אנשים… חיים כאלו הם חיים מרדימים, לא מאתגרים, לא מאפשרים לחדד את היכולות שיש בנו, את המידות שלנו, את האישיות האישית. למרבה האבסורד חיים שכולם רק טובה והצלחה ושמחה לא מאפשרים לנו באמת לגדול.

לא. אנחנו לא מאחלות חלילה לעצמנו לסבול ולהתמודד ולכאוב. חס וחלילה! אנחנו מאחלות לעצמנו שמחה ונחת ובריאות ופרנסה. אבל כשלכל הטוב והשגרה הברוכה שיש לנו כל יום נכנס לפעמים קצת מרור, אז גם אם אנחנו לא יכולות לשמח בו לפחות נקבל אותו בהבנה, ונדע שבזכותו אנחנו צומחות. לכן, אם בשולחן הסדר ממדהים שלנו נשפכה כוס יין על ההתחלה או אפילו בקבוק, אם הסט היקר שקנינו לכבוד החג, אחרי שחסכנו ועמלנו כדי לרכוש אותו, וכבר על תחילת הסעודה הקטן משך את המפה ושתיים שלוש צלחות ירדו יחד איתה אל הרצפה והתנפצו בקולות וברקים… אם הילד המתוק שלנו שפיתינו בערימת פרסים כדי שיואיל לשאול את הקושיות ויראה לכל המשפחה המורחבת כמה הוא, מיוחד החליט למרות כל התחנונים לשתוק במקרה הטוב או לבכות תמרורים במקרה הפחות טוב… ואם המרק שעמלנו עליו יצא קצת מולח ולא ממש טעים – באנה נזכור שזה רק טיפת מרור בתוך כל הסדר הגדול והיפה המיוחד והמרומם והמשפחתי. ואם נצליח להתגבר עליו ולא לכעוס או להצטער ולקלקל לעצמנו את הערב המיוחד הזה – נצמח!

חג כשר ושמח ומלא בנחת יהודית!

הניה שוורץ היא סופרת, פסיכותרפיסטית, מנחת הורים ויועצת זוגית

ליצירת קשר: 050-4102007, henya10@012.net.il