לֹא מָנַעְתָּ קוֹלֵךְ
לֹא מָנַעְתָּ קוֹלֵךְ. הֵם לֹא יֵדְעוּ לְעוֹלָם, עַל לַיְלָה לָבָן וּנְדוּדִים, אֵיךְ אוֹר רִאשׁוֹן אוֹתָךְ פָָּגַשׁ בִּתְפִלָּה, עֲלֵיהֶם מַפִּילָה תַּחֲנוּנִים. אֵיךְ הֵנַחְתְּ בַּצַּד עֲיֵפוּת וְתֵרוּץ, לָלוּשׁ עוֹד כַּמּוּת, שֶׁתִּהְיֶה הַפְרָשָׁה בִּבְרָכָה לְהַתְפִּיחַ עֲבוּרָם זְכוּת. אֵיךְ אָסַפְתָּ וְגָנַזְתָּ בִּגְבוּרָה, פִּרְטֵי לְבוּשׁ נֶחְשָׁקִים, הִשְׁלַכְתְּ מִמְּךָ וָהָלְאָה סִלַּקְתְּ מִנֶּגְדָּם מְקַטְרְגִים. אֵיךְ כִּנַּסְתְּ הַקְּטַנִּים בַּסַּפָּה עוֹד פֶּרֶק וְעוֹד אֶחָד […]
