אני חושבת שזה מאוד תלוי.
לומר שאמהות לקטנים צריכות/אסורות בהגעה לבי"כ נשמע לי מכליל ולא נכון.
מה שנכון -לדעתי!- שחשוב שתהיי שלימה עם עצמך ועם המחירים 🙂
על מה את מוותרת כדי ללכת/ כדי להישאר בבית? ומה את מרוויחה בתמורה?
מה הילדים שלך נותנים בשביל הבחירה שלך? ומה הם מקבלים בתמורה?
כולכם צריכים להישאר עם חוויה טובה.
נשמע שאת שואלת כי את כן רוצה לבוא לבית כנסת. אז כן, בהחלט זה אפשרי וזה יכול להיות חוויה טובה.
אבל באמת צריך פה מחשבה מראש.
נתנו פה בפורום כמה רעיונות מקסימים איך תוכלי ללכת לבדך להתפלל, אולי אחד מהם יהיה טוב לך ולילדים שלך.
ללכת יחד איתם זה גם אפשרי, רק צריך להיערך נכון כדי שתהיה לכם חוויה שמחה 🙂
אני אישית הולכת. כמעט כל שנה. מעריכה מאוד את מי שמסוגלת להיטען רוחנית רק בבית עם הילדים והסעודות, לי אישית זה לא מספיק, ואני רוצה לילדים שלי אמא מחוברת רוחנית. התפילות של החגים בבית הכנסת ממש מתדלקות לי את החלק הרוחני.
וחשוב לי גם שהילדים שלי בעצמם מחוברים לתפילה… מרגש אותי לראות את בן ה6 שלי קופץ (חחח קופץ ממש, לגובה) ב'קדוש קדוש', את בת ה4 עוקבת במחזור הילדותי שלה אחרי התקיעות לפי סוג הקווים (אלופה הגננת שלה), את הקטנים מתפללים בבית הכנסת את תפילת הגן/המעון שלהם, שרים, ממלמלים אמן ומסתכלים/ מנשקים את התורה.
אז נכון שיש לי ילדים אנרגטיים ודרך ארוכה מאודדדדד, אבל-
א- בית הכנסת הזה טוב לנו! הם מכירים את בית הכנסת ובית הכנסת האהוב מכיל אותם מלכתחילה ולא בדיעבד, יש בו עוד ילדים אבל לא יותר מידי (סכנת התפרעות…), ויש בו מרחבי התאווררות.
ב- אני מכינה אותם *מראש* מה יקרה ומה אני מצפה מהם, כמה זמן נהיה שם, איזו תעסוקה (שקטה) הבאתי עבורם, וכמובן מה מקובל עלי ומה מקבלים על זה (לפני שמשחקים להתפלל את התפילה שלהם, מותר להסתובב אבל רק בפנים, מותר לשחק עם חברים אבל רק בלחש, עומדים לידי בקטעים חשובים מהתפילה) וחוץ ממחמאות והעצמה, מקבלים בחגים גם ממתקים מיוחדים.
אפילו סוכריה על מקל.
וקצפית זעירה שמקבלים *מיידית* על כל התנהגות טובה (נשיקה לתורה/לענות לקדיש/ שמירה על שקט/ ויתור וכו').
מלא סוכר. מודה באשמה.
מלא נחת יהודית. וקצת זמן גם לעצמי כדי להתפלל חלקי תפילה. וגם כשעסוקה בילדים, שומעת את התפילה והמנגינות ברקע ומתרגשת. שווה לנו.
לא הבנתי
ילדה בת 4? ילדי גן ומעון? מתפללים את התפילה שלהם? באיזה ווליום הם מתפללים? רק אצלי תפילה זה בצרחות?
ואיזה תעסוקה גורמת לפעוט של מעון להיות בשקט במשך תפילה שלמה???
ואת מרשה להם להסתובב בפנים? בין הכיסאות והספסלים? את בטוחה-בטוחה שלא צברת בראש השנה עוד כמה עברות של בן-אדם לחברו?
ומחילה, גם בת ה4 שלי הקשיבה יפה ובשקט לתקיעות, אבל היא הקשיבה כ"כ יפה רק בגלל שהיא היתה אך ורק אז, ולא מעבר.
אימא יקרה, נראה לי שלא הבנת
אף אימא מהכותבות כאן לא כתבה שהיא מצליחה להיטען בבית כמו בבית כנסת, ממש ממש לא. אבל כולן הבינו שאין זה תפקידינו עכשיו להיטען רוחנית, תפקידינו הוא לשמור ולגדל את הילדים.
את לא יכולה לבחור איזה מחירים את משלמת בשביל ללכת להתפלל, ולא לחשוב על המחירים ששכנותיך לספסל משלמות, ולחוויה טובה גם הן זכאיות!
הילדים שלי מחוברים לתפילה כשהם רואים אותי מתפללת בבית בינות לביסלי ולקליקסים, כשאני מתפללת איתם, שרה איתם פיוטים, מוסיפה איתם תפילות אישיות.
נשיקה לספר תורה נותנים בשמחת תורה – שאז בית הכנסת פעיל ורועש ומותאם לילדים קטנים. בימים הנוראים שומרים על כבוד בית הכנסת ונשארים בבית.
אני מבינה שאת רוצה את החוויה הרוחנית של תפילות בבית כנסת, אבל כשבזה את מפריעה לתפילה של אחרים – זה פשוט יצר הרע באיצטלה רוחנית, חד משמעית.
אם את מוצאת מישהי שתשמור על ילדיך כשאת בבית כנסת – ברכותי, להביא אותם אין לך שום סיבה רוחנית!
אמא לילדים שגדלו
1 שנה לפני
התגובה הזו נכתבת יום לאחר ראש השנה, בעקבות החוויה שעברתי אתמול כאמא שכבר אין לה קטנטנים:
במשך שנים בעלי ואני התחלקנו בראש השנה- הוא בשחרית של הנץ, אני במוסף של הנץ, ואז הוא במוסף הרגיל של הישיבה, (מה שאמר מבחינתו להתחיל את היום בחמש לפנות בוקר ולסיים בשלוש… כל שנה בדקנו מחדש אם זה עדיין מתאים לו).
כן, השקענו הרבה זמן, מאמץ, ופחות שעות שינה כי זה היה חשוב לשנינו.
ביום כיפור לא דרכתי בבית כנסת עשרים שנה. מאז שנולד הבכור ועד שהקטן נהיה בן שש. לקראת נעילה הייתי עומדת איתם מחוץ לחלונות וסופגת את הרגעים המרוממים של הסוף.
ועכשיו- כשאני חוזרת לבית כנסת בגעגועים אחרי כל כך הרבה שנים, ובן הזקונים בן השבע שלי מתפלל בדבקות ליד אבא שלו- הילדים של האחרות מפריעים לי להתפלל!
אתמול היה שם ילד חמוד בן ארבע שלא הפסיק ללחוש כל התקיעות ואמא שלו עשתה לו ש…. עם מבט כועס. למה בגיל ארבע הוא אמור לשתוק?
ועוד מתוקה אחת בת שנתיים שישבה בעגלה ודיברה בקול גדול כל תפילת הלחש של מוסף, אני אפילו לא בטוחה שהאמא שמעה כי היא התפללה בכזו דבקות. אבל לי זה ממש הפריע.
עגלות בתוך בית כנסת???? אכילת ממתקים מול ארון הקודש??? "מותר לשחק עם חברים אבל בלחש"- כך מישהי כתבה כאן?
אתן מכירות תעסוקה שקטה שלא דורשת פתיחה וסגירה של שקיות, כניסה ויציאה בין הספסלים, לחישה פה ושם לאמא או לאחות?
כל כך הרבה הלכות יש לא לפסוע לפני המתפלל, ולא מאחוריו, והכל כדי לאפשר למתפללים להתכוון.
לאיזה קדושת מקדש מעט אנחנו מחנכות אותם? ומה עם האחריות על התקיעות והתפילות של עזרת נשים שלמה?
יש בתי כנסת או ישיבות, כמו אצלנו, שיש בהם חללים או שטחים בחוץ, ואימהות עם עגלות מתקבצות שם כדי לשמוע את התפילות. אם זה לא מפריע למתפללים- זה בהחלט מבורך.
אבל ילדים קטנים בתוך בית הכנסת עצמו?
נראה לי שיש פה בלבול מוחלט של מה התפקיד, מה המטרה, ומה התכלית.
כל מילה!
רציתי להגיב על התגובה הקודמת של "עוד אחת" ואני רואה שכתבת בדיוק מה שרציתי לכתוב!
ואני, אגב, אמא ל-5 קטנים, שלא הולכת לבית הכנסת כבר 7 שנים ב"ה
לא חושבת שזה הוגן להפריע למתפללות אחרות…
אמא ל...
1 שנה לפני
עוד אחת חמודה
ידעת שיש כזה דבר הלכות בית כנסת?
שהרמב"ם כותב שאסור לאכול ולשתות בבית הכנסת? שאסור לטייל בבית כנסת? שאסור לנהוג בשחוק וקלות ראש בבית כנסת? חשבת על זה?
יש נידון מאוד גדול האם קדושת עזרת הנשים פחותה מבית הכנסת או לא, אבל בכל מקרה – בית הכנסת הוא לא מגרש משחקים לפעוטות, ממש לא!
אם את רוצה לחנך את ילדיך לתפילה ולקדושה, כחלק מזה את צריכה לחנך אותם להעריך ולכבד כל בית-מקדש-מעט!
ותפילות לא נועדו לספק לך חוויה רוחנית, גם לא לילדים שלך. תפילות הן חובה וזכות לכולנו וקשר עם הקב"ה, ואת זה את יכולה לעשות גם בבית – ולו בגלל שכאישה את לא מחויבת במניין (וגם לא בתפילות כאמא לקטנטנים אבל נעזוב את זה).
לא תקבלי תוספת שכר על כך שהגעת לבית הכנסת! כן תיתבעי אם פגעת בכבוד בית הכנסת או פגעת בתפילה של המתפללים…
רחל
1 שנה לפני
רות-ממש הוצאת לי את המילים מהפה! זוכרת את השנה הזאת שהיתי אחרי החתונה וכבר מחכה לילד ידעתי שבעז"ה זו תהיה השנה האחרונה עד לא יודעת מתי שאזכה להתפלל בימים נוראים בביה"כ וכ"כ הפריע לי שהגיעו נשים עם ילדים קטנים שכל הזמן הפריעו! שאף אחת לא תשקר על עצמה אף ילד בגילאי 0-5 מסוגל להיות בשקט כל זמן התפילה! כיום אני ב"ה אמא לקטנטנים וכן התפילות בבית הכנסת חסרות לי מאוד אך משתדלת למצוא דרך אחרת להיטען רוחנית דרך שהקב"ה רוצה ושמח בה לא על חשבון אחרים..
אסתי
1 שנה לפני
אחיות שלי
כולכן כל כך צודקות מצד אחד המקום הזה של אמא שרוצה כל כך להיטען וגם באמת לתפילות של אמא יש כח מיוחד.
אבל באמת בואו ולא נתבלבל איפה המקום שלנו באמת אמור להיות בימים הקדושים הללו…
בהצלחה לכולנו בידיעת מה ד' אלוקיך דורש מאיתך…
ושנה טובה ומתוקה ושיתקבלו התפילות גם מעמקי הקליקס
דבי
1 שנה לפני
לא ראיתי את הדיון הזה,
מתי הוא התפרסם??
אני חושבת שאישה שמביאה ילדים לבית הכנסת בכלל לא מבינה איזה נזק היא עושה,
הבנות שלי בנות 12 ו 7 התאמצו מאוד ללכת בראש השנה לבית הכנסת (לקום ותיקין, התפילה ארוכה וקר עם המזגן..) הן חזרו מתוסכלות הביתה, סיפרו שהגיעה אישה עם ילדים מתחת גיל 5 הכניסה את כולם לעזרת נשים, הם עשו בלאגן (בשקט יחסי..) הפריעו לריכוז, אח"כ התינוק התחיל לבכות אז האמה הוציאה אותו מחוץ לבית הכנסת, אך השאירה את הדלת פתוחה שהיא תוכל לראות ולשמוע אותו, אז כל הרעש מבחוץ נכנס…
לא היה אפשר להתפלל כך, ומי מדבר על לשמוע את החזן.
פעם הבאה כבר לא בטוח שהן תתאמצנה כ"כ ללכת לבית הכנסת, אם כל המאמץ הולך לריק!!
ובקשר לשאלה,
כדאי לדאוג למשחק מעניין שיהיה לילדים, אוכל קל וטעים להביא להם בבוקר (מעדן, דגני בוקר, ביצה קשה, לחם עם שוקולד)
כשהילדים שבעים ויש להם תעסוקה – הם בד"כ יותר רגועים..
להוציא אותם לגינה כשאפשר – זה שובר את הרצף של השיעמום, ואפילו לעשות טיול גינות אם יש באזור.
פעם הייתי מכינה פקעלך לזמן התפילה (השמונה עשרה) כדי שיעסיק את הקטנים, הייתי ממנה את הגדול/ה התורני לשמור ואם היו בכיות בזמן התפילה – הייתי מקצרת ומסיימת,
היום (למדתי משכנה) אני קונה לפני ר"ה מלאי פרסים מהכל בשקל (דברים שלא נשברים ברגע והם לא מוקצה) כל אחד שמתנהג יפה ולא מפריע לי להתפלל מקבל פרס – אחרי כל תפילה, זה עוזר מאוד וגם אח"כ הם עסוקים בבחירת הפרס ובמשחק בו – וזה נותן עוד זמן רגוע
אני אוהבת לקום ותיקין ולהתפלל, אח"כ כשהילדים קמים זה לא זה…
לבית הכנסת הלכתי רק ביום הראשון כי באותו יום בעלי התפלל במנין רגיל וחזרתי עוד לפני חזרת השץ כדי להספיק לחזור לפני שבעלי יוצא לשמור על הקטנה.
ממש לא חושבת שנכון לשנות לבעל את מקום התפילה – רק כי האישה רוצה להתפלל במניין, או לעכב את הסעודה בגלל זה.
אם הבעל מצידו רוצה להתאמץ לשנות / לחכות בשביל שאשתו תתפלל בבית הכנסת זה משהו אחר
אמא שעוד מעט תוכל אי"ה לחזור ולהתפלל בציבור
1 שנה לפני
אין לי מה להוסיף על מה שנאמר כאן כי מקומה של אישה הוא בבית עם הילדים. אני רק תוהה היכן הן כל אותן אימהות שכן באות לביהכ"נ. הן ב-א-מ-ת חושבות שזה לא מפריע?
אני התפללתי כבחורה בביהכ"נ ואמי ראתה את תפקידה בבית עם הקטנים וסירבה לכל תורנות כיון שטענה כי עוד מעט אני אהיה זו שאשב בבית עם קטנטניי. לבסוף כשזה אכן קרה, אני שומעת ממנה אכזבה ואפילו כעס על אותן אימהות שלא מבינות את זה ופשוט מפריעות לה להתפלל.
ויותר מכך: כשילדיי היו קטנים ממש ובעלי יצא לביהכ"נ ראיתי אישה בת גילי שיש לה ילדים בני גילי יוצאת בנחת לתפילת כל נדרי. אני זוכרת איך קינאתי בה. השכבתי את הקטנים, התפללתי וקינאתי. פשוט קינאתי. לא הבנתי איך הצליחה להסתדר כ"כ יפה. כשבעלי חזר וסיפרתי לו בדמעות איך היא יצאה לה לתפילה בנחת ורק אני לא יודעת להסתדר אחרת ונשארתי עם הילדים ולא היתה לי כל דרך להצטרף לתפילה, הוא קטע אותי פתאום ואמר: אהה…. עכשיו אני מבין מי זה התינוק בן שנתיים שהסתובב בביהכ"נ כל זמן 'מעריב' והפריע לתפילה. אל תקנאי בה. בכלל. הזכויות שלך גדולות יותר והתפילה שלך נשמעת יותר. שישבת בבית. ורצית להגיע ולא הגעת. תחשבו על זה. איך התביישתי אז בשבילה…. בעלי היה נסער. כל הזמן ניסה לדון לכף זכות שמדובר בתינוק שאין מי שישגיח עליו ולכן מתרוצץ בביהכ"נ ופתאום התברר לו בעצם יוה"כ שאמא שלו פשוט הלכה להתפלל בנחת. אפילו תינוק לא היה איתה. תחשבו על זה….
הקטנים שלי גדלו מאז. אני עדיין בבית. כבר 20 שנה. נשארתי השנה עם ילדון בן 4 וילדה בת 6 מתוך ידיעה שאין מצב שהם שקטים בביהכ"נ וכל 10 דק' בערך הם יבואו לדרוש בשלומי. לא רציתי שבגללי דלת עזרת נשים תהיה כמו דלת אוטובוס שנפתחת ונסגרת כל הזמן ומפריעה למתפללות. למרות שבגילאים אלו כבר ממש היה לי חשק לחזור לתפילות בציבור. אמרתי לעצמי: חיכית 20 שנה? תחכי עוד שנה, אולי עוד שנתיים. נראה לפי היכולת של הקטנים. יום אחד אני הרי אחזור לזה. אין לי חשק שהתפילה שלי בביהכ"נ תופרע מאימהות שלא מבינות את זה.
מאחלת לכולן שתתקבלנה התפילות כולן ברצון ולא משנה מהיכן יצאו—-
אסנת
1 שנה לפני
אני השנה נשארתי בבית לראשונה עם תינוק כמעט בן שנה.
והייתי רגועה עם עצמי שזה התפקיד שלי וכמה שקשה לא להיטען בבית הכנסת- אני במקום גבוה יותר משאר המתפללים וכו' כל מה שכולן כתבו פה כל כך יפה.
היה לי ברור שאין מה לבוא עם תינוק קטן כל כך בתקווה שאולי ישן בחלק מהזמן…
ואז, אחרי החג דיברתי עם חברה שאמרה לי-
בואי תהיי כנה, אם היית מאוד רוצה ללכת לבית הכנסת היית יכולה. כמו שיכלת לצאת עם בעלך לא מזמן ולהשאיר את התינוק אצל אחותך… היא ממילא נשארת עם כמה קטנים ולא היה מפריע לה עוד תינוק.
תודי באמת- הרבה אימהות שלא הולכות היום זה ילדות של פעם שלא היה להם כח להתפלל כל כך הרבה זמן…
אאוצ'. זה כאב, מאוד. זה נגע בנקודה רגישה שמאז ומתמיד היה לי קצת קשה לראות את כולם מסביבי מתפללות בדבקות ואני יבשה בלי שום דמעה לרפואה… מסיימת ראשונה…
לא היה לי מה לענות לה, ואין לי גם מה לענות לעצמי 🙁
איך החברה אמרה- ממילא לא רצית ללכת להתפלל ועכשיו היה לך את התירוץ הכי מוצלח שיכול להיות עם הרבה חיזוקים מהסביבה על תפקיד האם…
יכול להיות שזה לא ממש ככה, ולא הוגן להשאיר תינוק אצל אחותי שכבר ככה עמוסה ולא קל לה עם כל הקטנים, אבל התוכחה בעינה עומדת…
תוכחה שלא במקום!!!
שום אישה לא מחויבת לרצות ללכת להתפלל בבית הכנסת, אם יש לה ילדים קטנים,
לא כתוב בשום ספר הלכה!!!!
ונגיד אישה שתמיד קשה לה לצום ושנה אחת היא ילדה יום לפני יוה"כ וע"פ ההלכה היא צריכה לאכול רגיל – לא שיעורים, לאכול לשתות כמו שצריך… היא אמורה להרגיש עם זה רע שקל לה השנה לא לצום??? מה הקשר???
יש מצווה לרצות לעשות את מה שאנחנו פטורות ממנו?
ההיפך – מי אמר שאם היית שמה את התינוקת שלך אצל אחותך והולכת להתפלל בבית הכנסת היה לך יותר זכויות? מה פתאום? וכי הקב"ה ימנע מאיתנו שכר בגלל שעשינו את התפקיד שלנו בלי התחשבנויות???
ואז מה אם מתי שזה היה המצווה שלך להתפלל בבית הכנסת אז היה קשה לך להתחבר – לכן מה?!
אני לא הייתי נשארת חברה שלה 🙂
בכל מקרה, דבר ראשון וחשוב לי לומר – אין שום דבר נורא בילדה/נערה שמתקשה בתפילות בבית כנסת, זה באמת ובתמים ארוך, ואם קמים בנץ אז גם מעייף מאוד מאוד, וזה בסדר! אף אחת לא חייבת לדמוע, התפילות מגיעות מעולה גם ככה, דמעות זה בונוס…
וכן, יש הרבה מאוד נערות/נשים שמתפללות יותר טוב בבית בשקט!
דבר שני – מגוחך לומר שמי שלא הולכת היא מי שלא התחברה לתפילה, הכי מגוחך בעולם. הרי כל הרגש שלנו בתפילה מגיע עם הגיל, את עוד אמא צעירה – חכי ותגלי איך נפתח לך מעינות חדשים עם כל ילד, רוב הנערות לא מתחברות לתפילות כמו אימהות עם ים של רגשות ובשלות של החיים עצמם…
יקח לך עוד שנים בעז"ה עד שתחזרי לספסל בבית הכנסת, ואז תהיי אישה בוגרת ובשלה, לא הילדה המותשת ועמוסת שיעורי היהדות…
ואם תדפדפי שוב בשרשור הזה תגלי שלחלוטין עשית בשכל כשנשארת בבית עם התינוק שלך, ותרגעי לקראת התפילות של יום כיפור…
כנראה זה נגע בך, כי זה היה נכון לך. אבל יש צדדים אחרים. במקרה שלי למשל, זה ממש לא תירוץ. מאוד אהבתי לקום בנץ וללכת להתפלל בבי"כ. וכבר כמעט 6 שנים שאני מגיעה לגיחות קצרות לשמוע פיוטים מחלון בי"כ אם מתאפשר לי..
לא יכולה לדבר בשם אימהות אחרות רק בשם עצמי אבל אצלי זה ממש אבל ממש לא נכון!!
בתור בחורה הייתי מאלה שהולכות להתפלל כל שבת גם בלילה וגם ביום.
על אחת כמה וכמה בחגים….. לא פספסתי אפילו מעריב אחד!! (לא רק בר"ה ויו"כ אלא גם בשבועות…)
עד היום אני מתגעגעת לביה"כ! מתפללת לעצמי בנוסח שמתפללים בביה"כ שלנו….
אבל יודעת מצוין שזה לא המקום שלי!!
מאז שילדתי את הראשון לא הייתי בביה"כ.
נכון שביומיום אני יכולה למצוא אצל מי להשאיר אבל החגים עמוסים כ"כ שמרגיש לי לא נכון להעמיס על מישהי עוד ילדים.
אמא שלי (ששנים לא התפללה בביה"כ ונתנה לבחורות שלה ללכת להתפלל בלי לעשות איתן תורנויות כי "עכשיו זה הזמן שלכן") אמרה לי בשנה הראשונה שאנסה לשים לב אם אהיה עסוקה כל החג במחשבה ובנסיונות: איך אני יכולה "לחטוף" תפילה בביה"כ האם זה לא יגרום לי לתחושה המוטיעית שאני "מפסידה" תפילות בביה"כ בגלל הילדים, וגרוע מכך, אני "תקועה" בבית בגללם….. והרגשתי שזה נכון.
היום אני אפילו לא מנסה להגיע כי אני יודעת שהמקום הנכון שלי הוא להיות בבית ובגלל שאני לא עסוקה כל היום במחשבות איל אני יכולה להגיע לביה"כ אני הרבה יותר "נוכחת" עם הילדים, מתפללת כמה שאני יכולה איתם (לפעמים כמעט לא) ומחזקת את עצמי שזה המקום שלי!
מתגעגעת – כן! מרגישה החמצה להיות בבית – ממש לא!!
שני
1 שנה לפני
אחיות יקרות
דבר ראשון הדיון הזה מרגש. אפילו מאד
כמה נשים רוצות להתפלל ולהיות קרובות.
באופן אישי בקהילה שאליה אנחנו משתייכים(חסידי)התפילות ארוכות אד-מ7 בבוקר ועד 6 בערב..
אני אמא לילדון אחד מהמם וחמוד בן שנתיים
ועם כל הכמיהה לתפילה, לפחות להיות בחלק, הבנתי מראש, ולא השנה ב"ה שזה לא מתאים.
אני רוצה לתאר לכן, בשנה הראשונה שהצטרפתי לתפילות (לפני הלידה כמובן) איך זה היה נראה:
עזרת נשים גדולה ובכל קרן זווית יושבים ילדים ומשחקים ב-לגו/קליקס/מגנטים/תשלימי לבד מהארון שלך:):(
מצד אחד מובן שלנשים קשה להשאר כל כך הרבה שעות עם כל הילדים לבד
אבל כמה רעש היה בבית כנסת—
בערך כמו בגינה הקרובה…
הריכוז של המפללות מופרע בניסיונות הרגעה של אמהות נואשות שרק רוצות להתפלל וברעש המשחקים…
לא נכנסת בכלל להלכה בבית כנסת, אבל עם כל הרצון להתפלל, היה קשה להתרכז..
חזרתי מרוממת, תפילות ממש יפות, אבל ממש נסיתי בפנים להבין, מה באמת המקום של תפילות של אמא.
ב"ה לאחר הלידה העלתי את ההרגשה של התפילות בחגים, ואיך ארגיש בלי תפילות מרוממות בבית כנסת -בפני חברה טובה,
והיא אמרה לי משהו שמחזיק אותי מחג לחג:
בזמן שאת נשארת בבית עם הילד למרות הקושי את מודה להקב"ה שהתפילות שלך התקבלו!
את נשואה, אמא לילד, מה צריך יותר מזה???
וכמובן הוסיפה את מה שר' אלה לופיאן היה אומר שיש לו בקבלה שלנשים יש צינור מיוחד..
לא יודעת מה לכן, אבל מאז אני רק בגישה שלעשות לילד הכי כיף בזמן שאנחנו בבית, מוציאה לו משחקים, ארוחות, דואגת שיהיה לו נעים וטוב…
ובטח-תוך כדי מלמלת תפילות בע"פ, מהמחזור אם מתאפשר (ורק אם, לא בכח),
מזמזמת ושרה את השירים של הימים,השנה הילדון הצטרף למה שהכיר מהמעון:).
ובזמן שנח מעט השלמתי את התפילות האפשריות מהבית..
יודעת שהתפילות עולות ככה בצינור ישיר ללמעלה, שאני עושה את התפקיד המדויק לי ובשמחה עצומה. לא חולמת על בית כנסת
לי היה הרבה סיפוק לשמוע מהילד בסוף החג שהיה לו כיף, ובאמת-גם לי היה כיף, לעשות את התפקיד שלי נאמנה.
גמר חתימה טובה לכולן!
גננת ואישה של רבה
1 שנה לפני
כיף להיות חלק מנשים שיודעות את תפקידן
ואי איך התגעגעתי לתפילות בישיבה (השתדלתי לא ללכת בכיוון שהיצר לא יפתה אותי)
אני חושבת שזה מאוד תלוי.
לומר שאמהות לקטנים צריכות/אסורות בהגעה לבי"כ נשמע לי מכליל ולא נכון.
מה שנכון -לדעתי!- שחשוב שתהיי שלימה עם עצמך ועם המחירים 🙂
על מה את מוותרת כדי ללכת/ כדי להישאר בבית? ומה את מרוויחה בתמורה?
מה הילדים שלך נותנים בשביל הבחירה שלך? ומה הם מקבלים בתמורה?
כולכם צריכים להישאר עם חוויה טובה.
נשמע שאת שואלת כי את כן רוצה לבוא לבית כנסת. אז כן, בהחלט זה אפשרי וזה יכול להיות חוויה טובה.
אבל באמת צריך פה מחשבה מראש.
נתנו פה בפורום כמה רעיונות מקסימים איך תוכלי ללכת לבדך להתפלל, אולי אחד מהם יהיה טוב לך ולילדים שלך.
ללכת יחד איתם זה גם אפשרי, רק צריך להיערך נכון כדי שתהיה לכם חוויה שמחה 🙂
אני אישית הולכת. כמעט כל שנה. מעריכה מאוד את מי שמסוגלת להיטען רוחנית רק בבית עם הילדים והסעודות, לי אישית זה לא מספיק, ואני רוצה לילדים שלי אמא מחוברת רוחנית. התפילות של החגים בבית הכנסת ממש מתדלקות לי את החלק הרוחני.
וחשוב לי גם שהילדים שלי בעצמם מחוברים לתפילה… מרגש אותי לראות את בן ה6 שלי קופץ (חחח קופץ ממש, לגובה) ב'קדוש קדוש', את בת ה4 עוקבת במחזור הילדותי שלה אחרי התקיעות לפי סוג הקווים (אלופה הגננת שלה), את הקטנים מתפללים בבית הכנסת את תפילת הגן/המעון שלהם, שרים, ממלמלים אמן ומסתכלים/ מנשקים את התורה.
אז נכון שיש לי ילדים אנרגטיים ודרך ארוכה מאודדדדד, אבל-
א- בית הכנסת הזה טוב לנו! הם מכירים את בית הכנסת ובית הכנסת האהוב מכיל אותם מלכתחילה ולא בדיעבד, יש בו עוד ילדים אבל לא יותר מידי (סכנת התפרעות…), ויש בו מרחבי התאווררות.
ב- אני מכינה אותם *מראש* מה יקרה ומה אני מצפה מהם, כמה זמן נהיה שם, איזו תעסוקה (שקטה) הבאתי עבורם, וכמובן מה מקובל עלי ומה מקבלים על זה (לפני שמשחקים להתפלל את התפילה שלהם, מותר להסתובב אבל רק בפנים, מותר לשחק עם חברים אבל רק בלחש, עומדים לידי בקטעים חשובים מהתפילה) וחוץ ממחמאות והעצמה, מקבלים בחגים גם ממתקים מיוחדים.
אפילו סוכריה על מקל.
וקצפית זעירה שמקבלים *מיידית* על כל התנהגות טובה (נשיקה לתורה/לענות לקדיש/ שמירה על שקט/ ויתור וכו').
מלא סוכר. מודה באשמה.
מלא נחת יהודית. וקצת זמן גם לעצמי כדי להתפלל חלקי תפילה. וגם כשעסוקה בילדים, שומעת את התפילה והמנגינות ברקע ומתרגשת. שווה לנו.
לא הבנתי
ילדה בת 4? ילדי גן ומעון? מתפללים את התפילה שלהם? באיזה ווליום הם מתפללים? רק אצלי תפילה זה בצרחות?
ואיזה תעסוקה גורמת לפעוט של מעון להיות בשקט במשך תפילה שלמה???
ואת מרשה להם להסתובב בפנים? בין הכיסאות והספסלים? את בטוחה-בטוחה שלא צברת בראש השנה עוד כמה עברות של בן-אדם לחברו?
ומחילה, גם בת ה4 שלי הקשיבה יפה ובשקט לתקיעות, אבל היא הקשיבה כ"כ יפה רק בגלל שהיא היתה אך ורק אז, ולא מעבר.
אימא יקרה, נראה לי שלא הבנת
אף אימא מהכותבות כאן לא כתבה שהיא מצליחה להיטען בבית כמו בבית כנסת, ממש ממש לא. אבל כולן הבינו שאין זה תפקידינו עכשיו להיטען רוחנית, תפקידינו הוא לשמור ולגדל את הילדים.
את לא יכולה לבחור איזה מחירים את משלמת בשביל ללכת להתפלל, ולא לחשוב על המחירים ששכנותיך לספסל משלמות, ולחוויה טובה גם הן זכאיות!
הילדים שלי מחוברים לתפילה כשהם רואים אותי מתפללת בבית בינות לביסלי ולקליקסים, כשאני מתפללת איתם, שרה איתם פיוטים, מוסיפה איתם תפילות אישיות.
נשיקה לספר תורה נותנים בשמחת תורה – שאז בית הכנסת פעיל ורועש ומותאם לילדים קטנים. בימים הנוראים שומרים על כבוד בית הכנסת ונשארים בבית.
אני מבינה שאת רוצה את החוויה הרוחנית של תפילות בבית כנסת, אבל כשבזה את מפריעה לתפילה של אחרים – זה פשוט יצר הרע באיצטלה רוחנית, חד משמעית.
אם את מוצאת מישהי שתשמור על ילדיך כשאת בבית כנסת – ברכותי, להביא אותם אין לך שום סיבה רוחנית!
התגובה הזו נכתבת יום לאחר ראש השנה, בעקבות החוויה שעברתי אתמול כאמא שכבר אין לה קטנטנים:
במשך שנים בעלי ואני התחלקנו בראש השנה- הוא בשחרית של הנץ, אני במוסף של הנץ, ואז הוא במוסף הרגיל של הישיבה, (מה שאמר מבחינתו להתחיל את היום בחמש לפנות בוקר ולסיים בשלוש… כל שנה בדקנו מחדש אם זה עדיין מתאים לו).
כן, השקענו הרבה זמן, מאמץ, ופחות שעות שינה כי זה היה חשוב לשנינו.
ביום כיפור לא דרכתי בבית כנסת עשרים שנה. מאז שנולד הבכור ועד שהקטן נהיה בן שש. לקראת נעילה הייתי עומדת איתם מחוץ לחלונות וסופגת את הרגעים המרוממים של הסוף.
ועכשיו- כשאני חוזרת לבית כנסת בגעגועים אחרי כל כך הרבה שנים, ובן הזקונים בן השבע שלי מתפלל בדבקות ליד אבא שלו- הילדים של האחרות מפריעים לי להתפלל!
אתמול היה שם ילד חמוד בן ארבע שלא הפסיק ללחוש כל התקיעות ואמא שלו עשתה לו ש…. עם מבט כועס. למה בגיל ארבע הוא אמור לשתוק?
ועוד מתוקה אחת בת שנתיים שישבה בעגלה ודיברה בקול גדול כל תפילת הלחש של מוסף, אני אפילו לא בטוחה שהאמא שמעה כי היא התפללה בכזו דבקות. אבל לי זה ממש הפריע.
עגלות בתוך בית כנסת???? אכילת ממתקים מול ארון הקודש??? "מותר לשחק עם חברים אבל בלחש"- כך מישהי כתבה כאן?
אתן מכירות תעסוקה שקטה שלא דורשת פתיחה וסגירה של שקיות, כניסה ויציאה בין הספסלים, לחישה פה ושם לאמא או לאחות?
כל כך הרבה הלכות יש לא לפסוע לפני המתפלל, ולא מאחוריו, והכל כדי לאפשר למתפללים להתכוון.
לאיזה קדושת מקדש מעט אנחנו מחנכות אותם? ומה עם האחריות על התקיעות והתפילות של עזרת נשים שלמה?
יש בתי כנסת או ישיבות, כמו אצלנו, שיש בהם חללים או שטחים בחוץ, ואימהות עם עגלות מתקבצות שם כדי לשמוע את התפילות. אם זה לא מפריע למתפללים- זה בהחלט מבורך.
אבל ילדים קטנים בתוך בית הכנסת עצמו?
נראה לי שיש פה בלבול מוחלט של מה התפקיד, מה המטרה, ומה התכלית.
כל מילה!
רציתי להגיב על התגובה הקודמת של "עוד אחת" ואני רואה שכתבת בדיוק מה שרציתי לכתוב!
ואני, אגב, אמא ל-5 קטנים, שלא הולכת לבית הכנסת כבר 7 שנים ב"ה
לא חושבת שזה הוגן להפריע למתפללות אחרות…
עוד אחת חמודה
ידעת שיש כזה דבר הלכות בית כנסת?
שהרמב"ם כותב שאסור לאכול ולשתות בבית הכנסת? שאסור לטייל בבית כנסת? שאסור לנהוג בשחוק וקלות ראש בבית כנסת? חשבת על זה?
יש נידון מאוד גדול האם קדושת עזרת הנשים פחותה מבית הכנסת או לא, אבל בכל מקרה – בית הכנסת הוא לא מגרש משחקים לפעוטות, ממש לא!
אם את רוצה לחנך את ילדיך לתפילה ולקדושה, כחלק מזה את צריכה לחנך אותם להעריך ולכבד כל בית-מקדש-מעט!
ותפילות לא נועדו לספק לך חוויה רוחנית, גם לא לילדים שלך. תפילות הן חובה וזכות לכולנו וקשר עם הקב"ה, ואת זה את יכולה לעשות גם בבית – ולו בגלל שכאישה את לא מחויבת במניין (וגם לא בתפילות כאמא לקטנטנים אבל נעזוב את זה).
לא תקבלי תוספת שכר על כך שהגעת לבית הכנסת! כן תיתבעי אם פגעת בכבוד בית הכנסת או פגעת בתפילה של המתפללים…
רות-ממש הוצאת לי את המילים מהפה! זוכרת את השנה הזאת שהיתי אחרי החתונה וכבר מחכה לילד ידעתי שבעז"ה זו תהיה השנה האחרונה עד לא יודעת מתי שאזכה להתפלל בימים נוראים בביה"כ וכ"כ הפריע לי שהגיעו נשים עם ילדים קטנים שכל הזמן הפריעו! שאף אחת לא תשקר על עצמה אף ילד בגילאי 0-5 מסוגל להיות בשקט כל זמן התפילה! כיום אני ב"ה אמא לקטנטנים וכן התפילות בבית הכנסת חסרות לי מאוד אך משתדלת למצוא דרך אחרת להיטען רוחנית דרך שהקב"ה רוצה ושמח בה לא על חשבון אחרים..
אחיות שלי
כולכן כל כך צודקות מצד אחד המקום הזה של אמא שרוצה כל כך להיטען וגם באמת לתפילות של אמא יש כח מיוחד.
אבל באמת בואו ולא נתבלבל איפה המקום שלנו באמת אמור להיות בימים הקדושים הללו…
בהצלחה לכולנו בידיעת מה ד' אלוקיך דורש מאיתך…
ושנה טובה ומתוקה ושיתקבלו התפילות גם מעמקי הקליקס
לא ראיתי את הדיון הזה,
מתי הוא התפרסם??
אני חושבת שאישה שמביאה ילדים לבית הכנסת בכלל לא מבינה איזה נזק היא עושה,
הבנות שלי בנות 12 ו 7 התאמצו מאוד ללכת בראש השנה לבית הכנסת (לקום ותיקין, התפילה ארוכה וקר עם המזגן..) הן חזרו מתוסכלות הביתה, סיפרו שהגיעה אישה עם ילדים מתחת גיל 5 הכניסה את כולם לעזרת נשים, הם עשו בלאגן (בשקט יחסי..) הפריעו לריכוז, אח"כ התינוק התחיל לבכות אז האמה הוציאה אותו מחוץ לבית הכנסת, אך השאירה את הדלת פתוחה שהיא תוכל לראות ולשמוע אותו, אז כל הרעש מבחוץ נכנס…
לא היה אפשר להתפלל כך, ומי מדבר על לשמוע את החזן.
פעם הבאה כבר לא בטוח שהן תתאמצנה כ"כ ללכת לבית הכנסת, אם כל המאמץ הולך לריק!!
ובקשר לשאלה,
כדאי לדאוג למשחק מעניין שיהיה לילדים, אוכל קל וטעים להביא להם בבוקר (מעדן, דגני בוקר, ביצה קשה, לחם עם שוקולד)
כשהילדים שבעים ויש להם תעסוקה – הם בד"כ יותר רגועים..
להוציא אותם לגינה כשאפשר – זה שובר את הרצף של השיעמום, ואפילו לעשות טיול גינות אם יש באזור.
פעם הייתי מכינה פקעלך לזמן התפילה (השמונה עשרה) כדי שיעסיק את הקטנים, הייתי ממנה את הגדול/ה התורני לשמור ואם היו בכיות בזמן התפילה – הייתי מקצרת ומסיימת,
היום (למדתי משכנה) אני קונה לפני ר"ה מלאי פרסים מהכל בשקל (דברים שלא נשברים ברגע והם לא מוקצה) כל אחד שמתנהג יפה ולא מפריע לי להתפלל מקבל פרס – אחרי כל תפילה, זה עוזר מאוד וגם אח"כ הם עסוקים בבחירת הפרס ובמשחק בו – וזה נותן עוד זמן רגוע
אני אוהבת לקום ותיקין ולהתפלל, אח"כ כשהילדים קמים זה לא זה…
לבית הכנסת הלכתי רק ביום הראשון כי באותו יום בעלי התפלל במנין רגיל וחזרתי עוד לפני חזרת השץ כדי להספיק לחזור לפני שבעלי יוצא לשמור על הקטנה.
ממש לא חושבת שנכון לשנות לבעל את מקום התפילה – רק כי האישה רוצה להתפלל במניין, או לעכב את הסעודה בגלל זה.
אם הבעל מצידו רוצה להתאמץ לשנות / לחכות בשביל שאשתו תתפלל בבית הכנסת זה משהו אחר
אין לי מה להוסיף על מה שנאמר כאן כי מקומה של אישה הוא בבית עם הילדים. אני רק תוהה היכן הן כל אותן אימהות שכן באות לביהכ"נ. הן ב-א-מ-ת חושבות שזה לא מפריע?
אני התפללתי כבחורה בביהכ"נ ואמי ראתה את תפקידה בבית עם הקטנים וסירבה לכל תורנות כיון שטענה כי עוד מעט אני אהיה זו שאשב בבית עם קטנטניי. לבסוף כשזה אכן קרה, אני שומעת ממנה אכזבה ואפילו כעס על אותן אימהות שלא מבינות את זה ופשוט מפריעות לה להתפלל.
ויותר מכך: כשילדיי היו קטנים ממש ובעלי יצא לביהכ"נ ראיתי אישה בת גילי שיש לה ילדים בני גילי יוצאת בנחת לתפילת כל נדרי. אני זוכרת איך קינאתי בה. השכבתי את הקטנים, התפללתי וקינאתי. פשוט קינאתי. לא הבנתי איך הצליחה להסתדר כ"כ יפה. כשבעלי חזר וסיפרתי לו בדמעות איך היא יצאה לה לתפילה בנחת ורק אני לא יודעת להסתדר אחרת ונשארתי עם הילדים ולא היתה לי כל דרך להצטרף לתפילה, הוא קטע אותי פתאום ואמר: אהה…. עכשיו אני מבין מי זה התינוק בן שנתיים שהסתובב בביהכ"נ כל זמן 'מעריב' והפריע לתפילה. אל תקנאי בה. בכלל. הזכויות שלך גדולות יותר והתפילה שלך נשמעת יותר. שישבת בבית. ורצית להגיע ולא הגעת. תחשבו על זה. איך התביישתי אז בשבילה…. בעלי היה נסער. כל הזמן ניסה לדון לכף זכות שמדובר בתינוק שאין מי שישגיח עליו ולכן מתרוצץ בביהכ"נ ופתאום התברר לו בעצם יוה"כ שאמא שלו פשוט הלכה להתפלל בנחת. אפילו תינוק לא היה איתה. תחשבו על זה….
הקטנים שלי גדלו מאז. אני עדיין בבית. כבר 20 שנה. נשארתי השנה עם ילדון בן 4 וילדה בת 6 מתוך ידיעה שאין מצב שהם שקטים בביהכ"נ וכל 10 דק' בערך הם יבואו לדרוש בשלומי. לא רציתי שבגללי דלת עזרת נשים תהיה כמו דלת אוטובוס שנפתחת ונסגרת כל הזמן ומפריעה למתפללות. למרות שבגילאים אלו כבר ממש היה לי חשק לחזור לתפילות בציבור. אמרתי לעצמי: חיכית 20 שנה? תחכי עוד שנה, אולי עוד שנתיים. נראה לפי היכולת של הקטנים. יום אחד אני הרי אחזור לזה. אין לי חשק שהתפילה שלי בביהכ"נ תופרע מאימהות שלא מבינות את זה.
מאחלת לכולן שתתקבלנה התפילות כולן ברצון ולא משנה מהיכן יצאו—-
אני השנה נשארתי בבית לראשונה עם תינוק כמעט בן שנה.
והייתי רגועה עם עצמי שזה התפקיד שלי וכמה שקשה לא להיטען בבית הכנסת- אני במקום גבוה יותר משאר המתפללים וכו' כל מה שכולן כתבו פה כל כך יפה.
היה לי ברור שאין מה לבוא עם תינוק קטן כל כך בתקווה שאולי ישן בחלק מהזמן…
ואז, אחרי החג דיברתי עם חברה שאמרה לי-
בואי תהיי כנה, אם היית מאוד רוצה ללכת לבית הכנסת היית יכולה. כמו שיכלת לצאת עם בעלך לא מזמן ולהשאיר את התינוק אצל אחותך… היא ממילא נשארת עם כמה קטנים ולא היה מפריע לה עוד תינוק.
תודי באמת- הרבה אימהות שלא הולכות היום זה ילדות של פעם שלא היה להם כח להתפלל כל כך הרבה זמן…
אאוצ'. זה כאב, מאוד. זה נגע בנקודה רגישה שמאז ומתמיד היה לי קצת קשה לראות את כולם מסביבי מתפללות בדבקות ואני יבשה בלי שום דמעה לרפואה… מסיימת ראשונה…
לא היה לי מה לענות לה, ואין לי גם מה לענות לעצמי 🙁
איך החברה אמרה- ממילא לא רצית ללכת להתפלל ועכשיו היה לך את התירוץ הכי מוצלח שיכול להיות עם הרבה חיזוקים מהסביבה על תפקיד האם…
יכול להיות שזה לא ממש ככה, ולא הוגן להשאיר תינוק אצל אחותי שכבר ככה עמוסה ולא קל לה עם כל הקטנים, אבל התוכחה בעינה עומדת…
תוכחה שלא במקום!!!
שום אישה לא מחויבת לרצות ללכת להתפלל בבית הכנסת, אם יש לה ילדים קטנים,
לא כתוב בשום ספר הלכה!!!!
ונגיד אישה שתמיד קשה לה לצום ושנה אחת היא ילדה יום לפני יוה"כ וע"פ ההלכה היא צריכה לאכול רגיל – לא שיעורים, לאכול לשתות כמו שצריך… היא אמורה להרגיש עם זה רע שקל לה השנה לא לצום??? מה הקשר???
יש מצווה לרצות לעשות את מה שאנחנו פטורות ממנו?
ההיפך – מי אמר שאם היית שמה את התינוקת שלך אצל אחותך והולכת להתפלל בבית הכנסת היה לך יותר זכויות? מה פתאום? וכי הקב"ה ימנע מאיתנו שכר בגלל שעשינו את התפקיד שלנו בלי התחשבנויות???
ואז מה אם מתי שזה היה המצווה שלך להתפלל בבית הכנסת אז היה קשה לך להתחבר – לכן מה?!
אני לא הייתי נשארת חברה שלה 🙂
בכל מקרה, דבר ראשון וחשוב לי לומר – אין שום דבר נורא בילדה/נערה שמתקשה בתפילות בבית כנסת, זה באמת ובתמים ארוך, ואם קמים בנץ אז גם מעייף מאוד מאוד, וזה בסדר! אף אחת לא חייבת לדמוע, התפילות מגיעות מעולה גם ככה, דמעות זה בונוס…
וכן, יש הרבה מאוד נערות/נשים שמתפללות יותר טוב בבית בשקט!
דבר שני – מגוחך לומר שמי שלא הולכת היא מי שלא התחברה לתפילה, הכי מגוחך בעולם. הרי כל הרגש שלנו בתפילה מגיע עם הגיל, את עוד אמא צעירה – חכי ותגלי איך נפתח לך מעינות חדשים עם כל ילד, רוב הנערות לא מתחברות לתפילות כמו אימהות עם ים של רגשות ובשלות של החיים עצמם…
יקח לך עוד שנים בעז"ה עד שתחזרי לספסל בבית הכנסת, ואז תהיי אישה בוגרת ובשלה, לא הילדה המותשת ועמוסת שיעורי היהדות…
ואם תדפדפי שוב בשרשור הזה תגלי שלחלוטין עשית בשכל כשנשארת בבית עם התינוק שלך, ותרגעי לקראת התפילות של יום כיפור…
כנראה זה נגע בך, כי זה היה נכון לך. אבל יש צדדים אחרים. במקרה שלי למשל, זה ממש לא תירוץ. מאוד אהבתי לקום בנץ וללכת להתפלל בבי"כ. וכבר כמעט 6 שנים שאני מגיעה לגיחות קצרות לשמוע פיוטים מחלון בי"כ אם מתאפשר לי..
לא יכולה לדבר בשם אימהות אחרות רק בשם עצמי אבל אצלי זה ממש אבל ממש לא נכון!!
בתור בחורה הייתי מאלה שהולכות להתפלל כל שבת גם בלילה וגם ביום.
על אחת כמה וכמה בחגים….. לא פספסתי אפילו מעריב אחד!! (לא רק בר"ה ויו"כ אלא גם בשבועות…)
עד היום אני מתגעגעת לביה"כ! מתפללת לעצמי בנוסח שמתפללים בביה"כ שלנו….
אבל יודעת מצוין שזה לא המקום שלי!!
מאז שילדתי את הראשון לא הייתי בביה"כ.
נכון שביומיום אני יכולה למצוא אצל מי להשאיר אבל החגים עמוסים כ"כ שמרגיש לי לא נכון להעמיס על מישהי עוד ילדים.
אמא שלי (ששנים לא התפללה בביה"כ ונתנה לבחורות שלה ללכת להתפלל בלי לעשות איתן תורנויות כי "עכשיו זה הזמן שלכן") אמרה לי בשנה הראשונה שאנסה לשים לב אם אהיה עסוקה כל החג במחשבה ובנסיונות: איך אני יכולה "לחטוף" תפילה בביה"כ האם זה לא יגרום לי לתחושה המוטיעית שאני "מפסידה" תפילות בביה"כ בגלל הילדים, וגרוע מכך, אני "תקועה" בבית בגללם….. והרגשתי שזה נכון.
היום אני אפילו לא מנסה להגיע כי אני יודעת שהמקום הנכון שלי הוא להיות בבית ובגלל שאני לא עסוקה כל היום במחשבות איל אני יכולה להגיע לביה"כ אני הרבה יותר "נוכחת" עם הילדים, מתפללת כמה שאני יכולה איתם (לפעמים כמעט לא) ומחזקת את עצמי שזה המקום שלי!
מתגעגעת – כן! מרגישה החמצה להיות בבית – ממש לא!!
אחיות יקרות
דבר ראשון הדיון הזה מרגש. אפילו מאד
כמה נשים רוצות להתפלל ולהיות קרובות.
באופן אישי בקהילה שאליה אנחנו משתייכים(חסידי)התפילות ארוכות אד-מ7 בבוקר ועד 6 בערב..
אני אמא לילדון אחד מהמם וחמוד בן שנתיים
ועם כל הכמיהה לתפילה, לפחות להיות בחלק, הבנתי מראש, ולא השנה ב"ה שזה לא מתאים.
אני רוצה לתאר לכן, בשנה הראשונה שהצטרפתי לתפילות (לפני הלידה כמובן) איך זה היה נראה:
עזרת נשים גדולה ובכל קרן זווית יושבים ילדים ומשחקים ב-לגו/קליקס/מגנטים/תשלימי לבד מהארון שלך:):(
מצד אחד מובן שלנשים קשה להשאר כל כך הרבה שעות עם כל הילדים לבד
אבל כמה רעש היה בבית כנסת—
בערך כמו בגינה הקרובה…
הריכוז של המפללות מופרע בניסיונות הרגעה של אמהות נואשות שרק רוצות להתפלל וברעש המשחקים…
לא נכנסת בכלל להלכה בבית כנסת, אבל עם כל הרצון להתפלל, היה קשה להתרכז..
חזרתי מרוממת, תפילות ממש יפות, אבל ממש נסיתי בפנים להבין, מה באמת המקום של תפילות של אמא.
ב"ה לאחר הלידה העלתי את ההרגשה של התפילות בחגים, ואיך ארגיש בלי תפילות מרוממות בבית כנסת -בפני חברה טובה,
והיא אמרה לי משהו שמחזיק אותי מחג לחג:
בזמן שאת נשארת בבית עם הילד למרות הקושי את מודה להקב"ה שהתפילות שלך התקבלו!
את נשואה, אמא לילד, מה צריך יותר מזה???
וכמובן הוסיפה את מה שר' אלה לופיאן היה אומר שיש לו בקבלה שלנשים יש צינור מיוחד..
לא יודעת מה לכן, אבל מאז אני רק בגישה שלעשות לילד הכי כיף בזמן שאנחנו בבית, מוציאה לו משחקים, ארוחות, דואגת שיהיה לו נעים וטוב…
ובטח-תוך כדי מלמלת תפילות בע"פ, מהמחזור אם מתאפשר (ורק אם, לא בכח),
מזמזמת ושרה את השירים של הימים,השנה הילדון הצטרף למה שהכיר מהמעון:).
ובזמן שנח מעט השלמתי את התפילות האפשריות מהבית..
יודעת שהתפילות עולות ככה בצינור ישיר ללמעלה, שאני עושה את התפקיד המדויק לי ובשמחה עצומה. לא חולמת על בית כנסת
לי היה הרבה סיפוק לשמוע מהילד בסוף החג שהיה לו כיף, ובאמת-גם לי היה כיף, לעשות את התפקיד שלי נאמנה.
גמר חתימה טובה לכולן!
כיף להיות חלק מנשים שיודעות את תפקידן
ואי איך התגעגעתי לתפילות בישיבה (השתדלתי לא ללכת בכיוון שהיצר לא יפתה אותי)