לפני תקופה של יותר מחצי שנה התחלתי גמילה (מורכבת) עם הילדה שלי. כיום בת שלוש.
כיום היא גמולה, בגדול. ז"א היא שולטת על היציאות, אין פספוסים של פעילות מעיים, (למעט בזמן שלשולים או מקרה קיצוני אחר), ובגדול אין “שלוליות” על הרצפה.
מה שכן, הילדה כמעט באופן יומיומי מרטיבה את הלבנים, וכמעט שאין לה ימים יבשים ממש. ולפעמים, כשנהיה פספוס פעם אחת זה כמעט בלתי אפשרי להפסיק את זה. זה פשוט קורה שוב ושוב (בד"כ היא אומרת לי “אמא אני שומרת, אני לא נרטבת” ואז אני יודעת כבר לצפות שיהיה לה רטוב…)
יש לציין, שגם אצלי וגם אצל בעלי יש הסטוריה של גמילה מורכבת והרטבת יום עד גיל מאוחר יחסית. וממה שאני רואה בסביבה שלי- לענין הזה יש מרכיב מאד תורשתי.
ונקודה נוספת- היא הגיבה מצוין מאד למבצעים וכדו', אבל זה החזיק רק בזמן המבצע, וקשה לי להחזיק כל כך הרבה פוקוס על הענין במשך כל כך הרבה חודשים.
אני מאד רוצה לעזור לבת שלי להיות גמולה באמת. האם יש מישהי שהתנסתה בענין? אולי יש מישהי שמכירה מנחת גמילה שמכירה הסטוריה משפחתית כזו? טיפים? רעיונות? עצות? אשמח לשמוע ולהחכים.
אפשר ליצור קשר עם "קול ההורה" יש להם יועצות נהדרות לגיל הרך שעונות על שאלות בתחומים רבים ומגוונים (אח חדש במשפחה, גמילה, גמילה ממוצץ, מעבר דירה, וכו' וכו')
02-5866333
שעות מענה:
יום א' 10:00-12:30
יום ג' 10:00-12:30
יום ד' 20:00-22:30
היי,
גמלתי 2 כשהיו בני 3 והלך דיי חלק, וכשהתחלתי לגמול את השלישית שהיא עוד לא בת 3 קרה בדיוק מה שאת מתארת ופשוט החלטתי להחזיר לה את הטיטול.
אבל כשעבדתי בגנים וראיתי שגמלו ילדות והן עדיין הרטיבו פשוט לא אמרנו כלום לילדות והן נגמלו בסוף שנה כי אז הן התחילו להיות מודעות לעצמן ולהערות של החברות מסביב (אני מדברת על גן בנות גילאי 3 שבסוף שנה הן בנות 4)
אז פשוט הבנתי שזה עניין של מודעות ולכן החלטתי להחזיר לילדה השלישית את הטיטול כי אמנם היא קלטה את עניין הגמילה אבל היא עוד לא מודעת שלא אמור להיות רטוב לה..
האם זה נראה לך משהו שקשור רגשית – לרצונות לתשמת לב וכד'
או שזה נראה לך יותר בכיוון פיזי של הגוף?
כרגע לא נראה שזה קשור למשהו רגשי, להפך, בד"כ היא מרגישה גדולה מאד עם ההצלחות שלה. (משתדלת לא להדגיש כשלונות). והיא גם לא מקבלת הרבה תשומת לב אמוציונאלית כשמפספסת.
אבל אני מאד לא רוצה שזה יהפוך למשהו רגשי. ולכן אני מנסה לבדוק האם יש דרך לעזור לה או פשוט (או לא פשוט) להמשיך ולחכות עד שתגדל.
בכיוון פיזי- קשה לי לענות, כי כן יש לה מודעות למה שקורה לה. גם תחושתית ואני גם רואה שהיא יודעת לשמור.
קשה קשה קשה… לא רוצה לייאש אבל מי שנכנס לסרט הזה של בעיות בגמילה זה כל הזמן עליות וירידות, הבן שלי בן חמש ואני עדיין איתו סביב זה כשכעת הוא התקופה של ירידה, אולי בגלל המלחמה או אין לי מושג למה אבל ההתמודדות לא קלה לי
וואו, אני גם מכירה את זה, לא ממנה כי היא עדיין בת שלוש ובכורה…
מה את עושה? באמת אין מה לעשות? ואיך שומרים על הדימוי העצמי שלהם? (שירגישו גדולים ויכולים למרות שהם מפספסים)
זה מגיע למצב שהיא אומרת "תחזירי לי טיטול וזהו, אני לא מצליחה לשמור" ואני לא יודעת אם באמת להחזיר או להתעקש איתה שהיא כן גדולה…
את צריכה קודם כל להיות בטוחה בעצמך.
אפילו בלי להכיר אותה רק ממה שכתבת כאן, זו ילדה חכמה ובוגרת שיודעת להתבטא, להבין ולהרגיש את עצמה, וגם הצליחה בתקופות שעשית לה מבצע – שזה מראה שכמעט בטוח אין פה בעיה פיזית, אין שום סיבה שיהיה לה טיטול.
עד מתי את חושבת שהיא תהיה עם טיטול?
נניח שגיל שלוש זה עוד לא כל כך מוגזם, אז עוד שנה שנתיים ואז שוב תהליך גמילה? היא הרי לא תגיע לגיל 20 עם טיטול, נכון? יום אחד היא תצטרך לעבור את השלב הזה. והיא כבר שם, רק עוד לא מושלם לגמרי.
אז קודם כל תפנימי את המציאות שהיא חייבת להיגמל, וזה יקרה ביום מן הימים.
לא שיש כאן דרך להתחמק מזה.
אז למה שזה לא יהיה כבר עכשיו.
דבר שני מה שאני הייתי עושה זה להתייעץ עם רופא ילדים, כדי לוודא שבאמת הכל תקין.
מניסיון דומה אצלי (ילד בגיל הזה, נגמל יפה אבל היה רטוב כל הזמן ומבצעים עזרו נקודתית), הגיע לשלב שהתייאשתי, רק החלפתי לו כל פעם בצורה עניינית לגמרי, בוא תחליף כדי שתהיה ילד נקי ונעים ולא התעקשתי אם הוא היה עייף.
עד ששמתי לב פתאום שזה עבר. ברוך ה'. אולי גדל : )
רוצה להוסיף שמכירה הרבה ילדים סביבי שהיו ככה, בגיל 4 ו5. לא רוצה לייאש, רק לומר שזה סביר לגמרי ואחרי שתבדקי וברוך ה' הכל תקין תדעי שזה קורה הרבה.
ושזה גם עובר בסוף.
את גם מלמדת אותה להיות נקיה באוכל, בלקנח את האף והיא לא תמיד מצליחה. אז זה אמנם הרבה פחות נעים ומתסכל אבל זה תהליך של לימוד וגדילה. זה מה שזה ילד.
לגבי הדימוי העצמי – תספרי לה שגם את היית קטנה והיה לך קשה ללמוד איך לשמור להיות נקיה תמיד אבל כל פעם הצלחת יותר וגדלת.
תספרי לה על עוד ילדים, שכשהם היו קצת קטנים והורידו טיטול הם פספסו ולאט לאט למדו והשתפרו כל פעם וגם היא גדולה מאד ומצליחה המון ורק לפעמים לא אבל היא תראה שמחר או שבוע הבא היא כבר תצליח לגמרי.
לכן ציינתי שזה ממש לא קל, פעם הוא לא היה מפספס בגן בשום אופן,ועכשיו התחיל לפספס בגן, מתפללת שהילדים לא יצחקו עליו, הגננת שמה לב לזה ומנסה לעזור אבל אני מאמינה שגם לה זה לא קל.
מרגישה שאין לי הרבה מה לעשות חוץ מאשר בפן הרוחני.
נשמע שזה באמת משהו פיזי.
ממליצה לך ללכת לבדוק אצל פיזיותרפיסטית טובה מה המצב של רצפת האגן, אם יש שם חולשה.
בנוסף – הרבה פעמים שיש הרטבות קטנות זה מופיע בגלל עצירות סמויה.
שא"א לדעת עליה, וככל הנראה היציאות לוחצות על השלפוחית ולכן יש הרטבות.
מה שעושים במקרה כזה- לוקחים 'נורמלקס' (סיבים תזונתיים קונים בבית מרקחת בלי מרשם) בערך שבועיים עד שמשתחררת העצירות- ואמורים לראות שיפור עם ההרטבות.
ברוב המקרים אפשר להפסיק עם הנורמלקס והעצירות נפסקת.
אם זה לא קשור לעצירות- יש מצב שזו חולשה בשרירי רצפת אגן.
פיזיותרפיסטיות שעובדות בתחום(לא מכירה, רק שמעתי עליהן):
חיה פלג – 054-5878750
מירה קפלן בית שמש 058-459-3877
אלנה ברגר (גוש עציון) 0528611610
ראש העין -רעות ריין
רעננה- רבקה לב
באמת שמתי לב שכשהיא מתאפקת מפעילות מעיים יש יותר הרטבות.
אבל בדרך כלל- יש יציאות בכל יום, האם זה עדיין יכול להיות עצירות סמויה?
ואיזה עוד סימנים יש לחולשה ברצפת אגן? כי באופן כללי היא לא ילדה חלשה.
תודה על התגובה ועל ההמלצות על הפזיותרפיסטיות.
מצטרפת בחום להמלצה על מירה קפלן (לאו דווקא בתחום של הגמילה) – מקצועית ואנושית ועושה את העבודה מצוין!!!
מקבלת גם בלאומית.
עצירות סמויה=אין לה סימנים של עצירות.
הילדה יכולה ללכת מלא/פעם ביום ואף אחד לא ידע שקיימת עצירות.
ממליצה לך לנסות את הנורמלקס, לא תפסידי.
אולי תתחילי בשבת, שאם פתאום יהיו שלשולים רבים – את תהיי באזור 🙂
לגבי חולשה ברצפת אגן – זה לא קשור לחוזק בשרירים אחרים בגוף. אני לא יודעת את הסימנים איך בודקים את זה לפי הפיזיותרפיסטיות, אני רק יודעת לפי 'שיטת הרפלקסים' ומסובך להסביר את זה בכתב…
לדעתי תתחילי עם הנורמלקס, ואם אחרי שבועיים את לא רואה שיפור- תנסי אצל פיזיו.