לשירה יש עיניים יפות.
היא יפה באופן כללי.
"תיזהרי עליה" אמרה לי ברכי גיסתי בפורים כשהיא היתה גם עם קצת איפור.
"היא נראית מידי טוב"…
ואפילו ברכי גיסתי החמודה שמכירה את שירה לא ידעה כמה המשפט הזה לא מצחיק.
כמה מחמאה יכולה להלחיץ.
כי שירה נראית טוב.
גבוהה, רזה, אוהבת להתלבש יפה, היא גם מבינה בזה, יודעת יותר טוב ממני מה 'הולך',
נראית בחורה בסמינר אפילו שהיא רק בת 14, היא גם מדברת לפעמים כמו בחורה בסמינר, לפעמים אפילו בוגר מזה,
אבל זהו שזה רק לפעמים,
כי לפעמים לא.
וכמה קשה החבל הדק הזה בין הרצון העז שלי לגדל אותה כמו שהיא לפעמים – חכמה בטירוף, אחראית, אלופה בכל כך הרבה תחומים, מבינה עניין בכל כך הרבה סיטואציות –
ולא מבינה שלא ניגשים לחנות פלאפונים ומסבירים למוכר את כל הקשיים שלך ומתלבטים איתו איזה פלאפון כדאי לקנות לכבוד הסמינר….
" הוא לא אדם זר" – היא תסביר אח"כ "הוא חבר של אבא, כל פעם אבא אומר לו שלום וצוחק איתו על המצב"….
העיניים של שירה,
שכל כך קשה להבין מהם מה היא מרגישה, העיניים שלה שמתמלאות עלבון בכל פעם שהיא מרגישה שאני לא סומכת עליה….
העיניים היפות האלו שהביטו בי מתוך חיתול הפלנל כשהיא הייתה רק 3.200 ק"ג,
בלי שם עדיין, בלי שום כותרת,
בלי שום ממצא ובלי שום אבחון.
סתם תינוקת מדהימה שהבטחתי לעצמי ולעולם שאגדל באהבה ובשמחה,
שנים יעברו, קשיים יצטברו כמו הררי הניירת של האבחונים והבירוקרטיה,
ובכל פעם מחדש אני מנסה להתחבר לרגע ההוא שבו היא לא הייתה אבחון,
רק כרטיס וורד על העריסה "אני הבת של בתיה".
ילדה של חלומות, הבת שכ"כ חיכיתי לה.
4 אחים שובבים מאוד חיכו לה בבית שתגיע –
"מה זה כל הוורוד הזה?" הם שאלו, "בשביל מה תינוקת אחת צריכה כ"כ הרבה דברים?"
כמה נהניתי לקנות לה בגדים… חולצות, המון חולצות יפות, זוכרת במיוחד שלישיה של בגדי גוף קטנטנים בגווני ורוד, סגול ומוקה שקניתי ב GOLF. כל החולצות התכבסו, התכבסו יותר מידי.
הייתי מחליפה לבובה הזו כל הזמן בגדים, החולצות נרטבו כל הזמן… רק בגיל 4 אמרו לי לראשונה את המילה: היפוטוניה. ואז המרפאה בעיסוק שאלה אם היא היתה יורקת הרבה….
כי בכל פעם שניגשתי אל רופא הילדים הוא הראה לי עוד שן שיוצאת "שיניים, זה קורה, הכל בסדר עם הילדה, אל תהיי סתם היסטרית"….
אבל כזאת אני,
אמא היסטרית, חרדתית, מודעת ומעריכה מאוד את מעלות ילדי וגם את חסרונם,
משתדלת לא להתעלם גם מהם….
ככה אני מגדלת את שירה. בתוך שאר אחיה ואחיותיה,
ככה הם כולם, ושירה בעיקר, מגדלים אותי…
ככה אני מנסה לזכור תמיד ולהרגיש שהם הילדים שלי ושכולנו ילדים – שלו.
אני בתיה.
סתם לא באמת, זה שם בדוי כמובן.
גם שירה היא לא באמת שירה.
גם הסיפור שלנו חלקו אמיתי,
חלקו בהשראת סיפורים אמיתיים של ילדים אחרים,
ולא, הפרטים לא תמיד מדויקים, בכל אופן מגיע לנו קצת פרטיות….
זה בעיקר סיפור של הבנות, של תובנות, של קשת של רגשות…..
תוכו רצוף אהבה.
אהבת ה' אלינו.
אהבת השליחות שהוא הפקיד בידינו.
אהבת הילדים האלו,
האהבה שהם מקבלים מכל מיני אנשים טובים בדרך…
לך דומיה תהילה.
לתגובות, בתיה: ratsufahava@gmail.com
29 Responses
השארת אותנו במתח…
מחכה להמשך!
הוא בדרך…..
יפה אבל מי הסופרת?זה חשוב בעיני שנדע
אני לא סופרת
אני באמת אמא
לילדה מדהימה כמו שירה
וזה סיפור אמיתי עם שינויים מתבקשים
ואו!
כל הכבוד לך!
מרגשת….
כותבת מהמממםםם!!!
אלופה!!!
בתיה, כתבת בתגובה למישהי-
אני לא סופרת
אני באמת אמא
לילדה מדהימה כמו שירה
וזה סיפור אמיתי עם שינויים מתבקשים
וזה ממש יפה, איזה כייף! הכי אמיתי ומענין.
תצליחי!
וכמובן, מחכה להמשך…
וואו
כל כך נוגע!
מחכה להמשיך
לא הבנתי עדיין מה הבעיה של שירה…
אהל הכתיבה שלך ממש מקצועית ויפה, מרתקת!
הי, היא כתבה היפוטוניה- טונוס נמוך הגורם לחולשה בשרירים
מגיבה לרחל שהגיבה לדסי…
היפוטוניה נשמעת הבעיה הקלה בסיפור…
זה כנראה רק חלק קטן מהמכלול של הבעיה.
נראה שמדובר באיזושהי בעיית תקשורת, לא?
זה לא סיפור עלילתי
אלא מסע אנושי שגם אין לא סוף
כל עוד אנחנו כאן על פני האדמה….
ואני רוצה שתהיו שותפים לו
השאלות, התהיות, היו חלק ממנו
כל כך הרבה זמן חיפשנו תשובות
והנה,
עם כל החששות שלי אני והפחד מחשיפה
אני מזמינה אתכן להצטרף…
אם משהי מזהה סיטואציה וזקוקה למידע / עצה / אוזן קשבת
מוזמנת לפנות אלי במייל
תודה על התגובות המפרגנות…
תודה שאתן נותנות לי כתף ולב….
בתיה יקרה
אני מזדהה, מאד.
כבר כמה שנים בסיפור הזה של שאלות ותהיות כאמא לילד מקסים, חכם ומאתגר בלתי רגיל…
אני עדיין תקועה בשלב האבחון.
קשה לי לעשות את זה ואני דוחה… ושוב דוחה… ואז חושבת שזה בטח לא… ושבועיים אחר כך בטח שכן.
זה נשמע מריחה אבל זה לא פשוט, הצעד הזה.
בכל אופן, נתת לי כח!
נתת לי כח!
וואו איזה יופיי סיפור אמיתי, ונראה מאוד מיוחד! מחכה להמשך…
סקרנת!
איזו התחלה שובת לב
מחכה להמשך!
נגעת ישר בנקודות עלומות ומודגשות בחיים
בהצלחה!
את אמיצה , מאוד חכמה, פורצת וכובשת דרך כ"כ חשובה!!!!
נטלת על עצמך תפקיד מופלא.
חיזקי ואמצי!
ירבו כמותך
וואו!! כתיבה שהיא מחוברת מציאות ופשוט חלק מהחיים שלנו, על כל ההתמודדויות שלהם. אהבתי את הכתיבה…
וואו איזה כתיבה יפה
וכ"כ מרגש שיש מישהו שמוכן לעמוד ולספר את הסיפור שלו באומץ ולתת כוח לאחרים
מחכה ממש להמשך
נשמע (נקרא) כמו ASD
אכן?
מסכימה. ASD
דווקא פחות נשמע לי ASD,
תסמונת נדירה כלשהי? ויליאמס אולי?
וואו! איך אני שמחה שכותבים על היפוטוניה.
אמנם נשמע שיש הרבה מעבר… אך כאמא לתינוקתעם חולשת השרירים הזאת מקווה שיהיה אזושהיא התייחסות אליה.
בלי קשר הכתיבה מאלפת ונוגעת ממש. יש לך את זה.
המון כח.
מתי כבר יגיע הפרק החדש??
המדור יתעדכן בע"ה כל יום רביעי.
בתיה יקרה!
כל כך נוגע ומרגש
מרגישה כאילו אני נמצאת
בתוך הסיפור.
מזהה איתו
תודה
האם עלה פרק נוסף?
איפה מוצאים אותו?
כן, עלה פרק נוסף.
יש בסרגל בראש האתר קטגוריה של 'שיתוף'
תעמדי עליה ותפתח לך חלונית קטנה,
בתוכה תראי תת קטגוריה של 'רצוף אהבה',
ובתוכה תוכלי לראות את כל הפרקים.
נשמע באמת ASD. חשבתי שהשם של הסיפור – רצוף אהבה-מרמז על הרצף. כן, בתיה? או שזו המצאה שלי?
והכתיבה שלך נוגעת לי בלב, אותנטית ומכניסה אותי להרגיש איתך
תודה שאת משתפת!