קשה לייייייי

כותבת פה על מנת לפרוק,

וכותבת פה אולי תתנו לי עיצות יעילות, אולי תזדהו איתי ואולי פשוט תקראו אותי—

אני חרדתית. מאד.

אחרי המלחמה הקודמת עשיתי טיפול, שנאלצתי להפסיק ממש לאחרונה, נמשיך אח"כ בעז"ה.

בכל פעם שדיברו על מלחמה עם איראן חשבתי שקורה לי משהו, ואז זה קרה, באמת.

וככה זה נראה.

כל התרעה מעלה את הדופק ל-200, כל אזעקה מביאה את כל הסימנים של חרדה,

לאט לאט עם המון עבודה עצמית מצליחה להרגיע את הסימנים השונים,

ונשארתי עם הלילות הבלתי אפשריים,

יורדים למקלט 4 קומות בכל פעם, הסטרס והלחץ לקחת את הילדים, המצפון של עוד פעם להעיר אותם,

מה שגורם לי שאני רק משכיבה אותם, אני בסטרס תמידי, כל רחש מקפיץ,

כל הבומים סביבנו גומרים את הצורה,

כל התרעה מקפיצה אותנו להיכון לרדת.

בקיצור, ועל כל הסטרס הנפשי יש את ההחזקה של הבית, טיפול בילדים, סבלנות, להפעיל אותם, לספק תעסוקה, להכין אוכל בכמויות סביב השעון, והנה אוטוטו שוב שבת, שקט, פחדים…
לסדר, לארגן, להכין אוכל,

אה ופסח?!

אה, ועבודה, שמצפים ממך 100 אחוז תפקוד לא משנה כמה ישנת או לא בלילה כי היה המון התרעות.
בקיצור, אם יש לך עיצה מעשית או מזדהה, תני לי כח, תודה!