אני פותחת תיבת פנדורה פה.
אבל חייבת להגיד כי כואב לי הלב. אני חושבת שפה הציבור הכי איכותי שיכול באמת לקחת את הדברים בצורה טובה, ואוהבת ולא ממקום ציני או קוצני, כי אני באמת כותבת מכל הלב.
שמעתי עכשיו משהו מדהים ומרגש, חייבת לשתף אותו, שהרבנית קורנפלד בבית שמש פתחה עבור אברכי הכולל קייטנה עם בנותיה ללא עלות!
בחורות יקרות ואהובות, או אמהות לבחורות.
אתן בוודאי שמעתן הרבה שיעורים על תורה, על החשיבות של כל רגע ורגע של לימוד תורה, את החשבון של חפץ חיים שכל דקה של לימוד זה 250 מילים ואת הנצח של כל דקה כזו שמחזיקה את העולם.
ואני תמהה, איך יכול להיות שיש אברכים שצריכים להישאר בבית בימים אלו, שהם כל כך קריטיים לעם ישראל, כי הנשים שלהם עובדות, בשביל שהבית הזה יתקיים, לאברכים האלה ביטולה היא קיומה בעת הזו.
איך יכול להיות שאין תור ארוך ארוך של שמרטפיות שמחפשות בנרות את האברכים האלה כדי לשלוח אותם ללמוד?
האם תורה זו רק סיסמה?
מקווה מאוד שהדברים יתקבלו בצורה טובה.
אני יודעת כמה זה קשה, בעיקר שהתשלום סמלי.
אבל אני יודעת כמה זה שווה, וכמה אפשר לגדול מזה.
אולי נרים פה יוזמה בשבי רגע לקייטנות כולל? אפילו כמה שעות ביום יכול להיות הצלה לכל כך הרבה דקות של תורה!
נ.ב אני עובדת ושלחתי את הילדים לקייטנות (30 שקל ליום לכל ילד) ב"ה יש לי את היכולת, ושמחה לשלם בשביל שבעלי יוכל ללמוד אבל אתן מבינות שזה ממש לא אפשרי לכולם.
מהמהמת שאת! כ"כ צודקת ואכפתית מצד אחד
ומצד שני חשוב לי להגיד שרוב הנערות לא כ"כ משועממות בימים אלו: מצד אחד- לימודים מרחוק שזה אתגר ומצד שני- יותר עומס בבית בעקבות המצב והרבה מהן עובדות בנוסף
נקודה חשובה נוספת: קיטנה בימים אלו דורשת מרחב מוגן סמוך מה שדורש אישור שכנים או לעשות בבית עם ממד שכמעט לא אפשרי בערב פסח
(ואני לא בחורה, ויש לי כמה זאטוטים ואין לי אפשרות לשלם על קיטנה יקרה ועדיין..)
אבל אין ספק שהערה/ הארה במקומה למי שבאפשרותה..
ממש מרגישים את אהבת התורה שלך בין השורות
אולי את לא מעודכנת אבל הנערות לומדות כמעט סדיר
לימודים במרחב קולי אבל עם רישום נוכחות ובצורה רצינית ממש
אוטוטו יוצאים לחופש ואז אולי זה יהיה אפשרי
לומדות סדיר/עובדות סדיר /
עוזרות לאמא /סבתא/ לנקות לפסח…
עדיין לא מצאתי נערה משועממת.
אחותי לפני לידה חפשה נערה שתשמור על הקטנות שלה בתשלום מלא
ואין! ( בבית שמש למשל הסמינרים לומדים רגיל וכנ"ל בעוד כמה מקומות)
בבית שמש לימודים?!
אולי התכוונת לביתר..
למיטב ידיעתי בבית שמש אין לומדים בסמינר.
יש לימודים מרחוק בועידות טלפוניות 3-4 שיעורים ביום.
כמה אמת!! כנראה שהן אכן עסוקות.
אני אישית התחלתי לקבל תחושה כאילו העולם התחלק לשתיים במחלמה הנוכחית.
כל המבוגרים סביבי מבסוטים, מנקים לפסח…..
לא מחוברים לטרפת שמשפחות עם ילדים קטנים\ נשים עובדות עוברות.
בעלי ועוד כמה אברכים צעירים חזרו הביתה מצוברחים אחרי שקיבלו זלזול ונזיפה על איחורים "וזלזול בזמנים" בשבוע המלחמה.
כל האברכים המבוגרים מגיעים בשלווה לכולל כאילו שום דבר לא קורה סביבם.
אווווף!!!
ממש מזדהה עם התחושה של החלוקה לשתיים…
מי שלא ניסתה לעבוד עם ילדים בבית, לא תוכל להבין את הטרוף
וואו, איך זה נכון!
אמא שלי, חמותי, גיסות בלי קטנים- מבסוטיות, עוד שניה גומרות פסח.
אני- עם 5 קטנים בלע"ר, עוד לא התחלתי פסח!
אנחנו חיים בשני יקומים מקבילים.
שמחה לשמוע שאני לא יחידה ביקום הזה;)
לא יחידה בכלל, אנחנו היקום האמיתי 🙂
אנחנו הנורמליות
אבל הם הרוב 🙁
היי! לא כל אישה שגמרה לגדל את הילדים שלה היא לא נורמלית או ביקום האמיתי!!
צרם לי לקרוא את זה…
או שלא התחילה לגדל אותם…
גם לי צרם מאד הביטוח "אנחנו היקום האמיתי".
גידול קטנטנים (שאני בתוכו) ב"ה זה עומס וזכות ואושר ושליחות עצומה,
אבל יש עוד שלבים בחיים אמיתיים ועצומים…
תהילה, אני בגיל הביניים שבין הצעירים למבוגרים שעליהם דיברת
ורוצה להגיד לך שיש עוד נקודה בנושא הזה, שחוויתי על בשרי:
לצעירות- יותר קשה להתנתק מהעבודה לעומת המבוגרות.
זוכרת את עצמי כאימא צעירה מרגישה שאסור לי לקחת יום חופש,
הייתי פחות מבוססת בעבודה,
יותר הרגשתי שאנחנו צריכים כל שקל (חח… היום אני מתגעגעת להוצאות של אז)
ומשום מה הייתי בטוחה, שאם אעבור את מכסת ימי החופשה- יתחילו להסתכל עליי בעין עקומה ויפטרו אותי בהזדמנות הראשונה…
תכלס במשך כמה שנים עברתי כמה עבודות, ובאף אחת מהן לא הרשיתי לעצמי להיעדר, חייתי באווירה של "העבודה היא חיינו"
לאט לאט גדלתי והבנתי שטעיתי. שחררתי.
היום אני עובדת טובה ומסורה, ועומדת במטלות שלי, וכשאני בעבודה אני בעבודה, אבל כשצריכים אותי בבית- אני נמצאת בבית ויהי מה.
המחוייבות הראשונה שלי היא לבעלי ולילדים.
ושלא תבינו לא נכון. אני בתפקיד משמעותי בעבודה וצריכים אותי כל הזמן. בסוף כל יום אני קמה ויוצאת באמצע העבודה ממש. אבל אין לדבר סוף. לפני הכול אני אדם, רעיה ואימא. האם אעבור את כל החיים שלי בהרגשה שאני חייבת לעבוד? לא מתאים לי!
ובאופן מעשי, אחד הדברים שמאוד עזרו לי בתקופות הקורונה, כשהיינו בער"פ תקועים בבית עם שלושה קטנים- בעלי ואני עשינו משמרות
חילקנו את שעות היום חצי יום/חצי יום
בבוקר עד 13:00, אחד מאיתנו היה עם הילדים והשני בעיסוקו (כולל/עבודה)
ואז מ 14:00 עד 19:00, להיפך.
וכשהיה צורך- עשינו יום/יום: יום אחד בעלי, יום אחד אני.
(יש לציין ששמרנו בציפורניים על סדר יום נורמלי וקמנו כל יום באיזור שבע כמו בשיגרה, ואז הלכנו לישון סביב 11-12 בלילה, זה היה כל כך מוצלח ומשתלם!)
בערב פסח של הקורונה שיחקתי עם עצמי "סגירת שטחים" ולאט לאט סגרתי פינות בבית שנקיות לפסח, בסופו של דבר ישבנו בליל הסדר בבית נקי ונעים, ומאוד נהנינו מהחג.
בהצלחה רבה לכולנו, כל אחת במקומה ובמצבה!!!!!
משהו שלמדתי על בשרי ולא בדרך כיפית
לא למסור נפש על עבודה
כמה וכמה פעמים יצא לי להיקרע ולהשתגע ולשלם מחירים בשביל העבודה ובד״כ זה לא היה משתלם
זוכרת את עצמי בחודש אלול אחד, כל אחה״צ אוספת את הילדים מהצהרונים וחוזרת איתם למשרד כדי להשלים עבודה עד הערב או הלילה
ומיד אחרי החגים הסטרטאפ נסגר (לא בלי לדלג על המשכורת האחרונה…)
כמה חודשים אחרי בתחילת הקורונה מצאתי את עצמי עובדת 13 שעות ביממה מהבית
אחרי כמה ימים של קריעה, בדחיפתו של בעלי, לקחתי חל״ת, הבוס שלי ניסה להפעיל כל לחץ כדי שאמשיך לעבוד אבל כבר למדתי לקח…
למדתי לשחרר, לקחת חופש (גם כשנגמרים הימים)
לקחתי חופש בעם כלביא
לקחתי גם עכשיו – עד שב״ה הסתדרתי עם קיטנה לחלק מהיום
לפני שנבקש מכל העולם אהבת תורה – בואו נברר לעצמינו האם אנחנו באמת באמת חייבות להיקרע או שיש אלטרנטיבות
וזה בדיוק המחדל! בכל סבוב לחימה אני משתגעת מזה..
זה החינוך של המוסדות שלנו? האמהות קורסות והילדות עסוקות בלמידה "חשובה מאין כמוה"
ולצערינו זה ממש לא עושה רושם של שעורין על תורה..
פשוט בושה..
הכותבת צודקת בכל מילה! המורות צריכות לומר לבנות תסגרו את הטלפונים ולכו לעזור לאמא לשמור על הילדים \ לנקות לפסח \ לעזור לשכנה עם כמה פיצקאלאך.. זה ודאי יוכל לעזור לכמה וכמה אברכים..
זה לא קשור למורה או למוסדות
גם המורה חייבת למסור שיעורים
אם היא תגיד לסגור את הטלפון ולעזור להורים –
היא לא תקבל משכורת…
ומשרד החינוך כמובן לא מבין את חשיבות העזרה…
נכון חלקית.
ביה"ס יכול להשאיר שיעורים במרחב הקולי, אבל לשדר לבנות שהן לא חייבות לשמוע,
או לפחות לעודד עזרה בדרכים מגוונות.
ניתן גם להעביר שיעורים מזן אחר…
מי שרוצה למצוא פתרונות מצליח
הנה, שוב המורות אשמות.
תודה!
תמיד
למה?
כי זה הכי קל
הם ההאוכלוסיה שהכי קל לצעוק ולהאשים אותה
כאילו המורה ממ למלאכה ישבה עם יפה בן דוד והכריזה על הפסקת הלמידה
אני לא רואה שהבנות שלי עסוקות מאד בלמידה
לוקח לא יותר משעה , וממש לא הייתי רוצה שיוותרו עליה , לפחות משהו אחד מחייב יש להן
אני לא מבינה כמה שעות הבנות שומעות?
שעה וחצי שתיים ביום?
יש להם עם הרבה רצון טוב זמן
השאלה למה?
לעזור לשכנה ברחוב ליד או לגמור עוד פינה בבית
מסכימה עם הרעיון
זו הדרישה של משרד החינוך
והם עוקבים אחרי זה
אם לא אין משכורת…
בדיוק כמו שכל עובדת ממשלה עובדת רגיל מהבית,אף אחד לא עוצר
ודרך אגב-הבת שלי וכמוה חברותיה,הן תלמידות מסלולים מכל סוג שהוא ,אם הן לא תלמדנה עכשיו,איך הן תקבלנה תעודה?
הן פשוט עסוקות מאדד
יכולה לומר לך שלי יש קייטנה לילדים מיוחדים, יש לנו קרוב למאה ילדים,
וממש ממש קצת מתנדבות, כי כל אלו שמתנדבות בשגרה, שומרות עכשיו על אחים קטנים/מנקות לפסח/ עוזרות לסבא וסבתא וכו'
אלו שכן באות עושות שמיניות באוויר כדי לבוא, חוזרות הביתה ורואות הסרטות של החומר שהן צריכות ללמוד, מגיעות לקייטנה, עוזבות באמצע ורצות לשיעור עם המורה ואח"כ חוזרות—
וואו! כל הכבוד!
שכרכן רב מן השמים!!!
הורים לילדי חנ"מ הם בטרפת הכי גדולה עכשיו. מי שעוזר להם הוא פשוט מלאך.
אני אישית שלחתי השבוע עוגה בער"ש לשכנה עם ילדה מיוחדת. אין לנו הרבה הכרות, אבל אמרתי לה שאני נפעמת ומעריכה אותם שהם שורדים את הימים הללו…
מהממת את!!
איזו חשיבה יפה!
ולמה למען ד' אף אחד לא חשב לתת בימים הללו חופש ושישלימו אותו ביולי אוגוסט!!!!!!!!!!!
זה פשוט טרפת!!!!!!!!!
ואז יהיה איזה קצת שפיות שיוכלו לעזור לאמהות לאחיות לשכנות לגיסות לכל מי שבאמת צריך את זה!!!!
ביננו כל הלימודים הללו במרחב הקולי הן בזבוז זמן אמיתי !!!!!!
סליחה שאני פותחת פה עוד כיוון,
אבל נראה שהעניין פה קצת שונה,
זה לא שהן עסוקות בלמידה ועובדות קשה מעבר..
אלא שהיום – כך זה נראה בעיני – קצת נעלם המושג הזה שנקרא חסד!
כי אם תבקשו עזרה תמורת תשלום, הרבה בחורות יקפצו על זה(פתאום הן לא עסוקות ועמוסות כ"כ…),
ואם לא -לכו תחפשו אותם…
זה נכון שהן לומדות היום קשה יותר, אבל כמעט ולא נתקלתי בבחורות שיבואו מעצמן לשמור על ילדי השכנה בלי שום תמורה, (אני מדגישה כמעט ולא מכלילה חלילה!)
כשאני הייתי בחורה (וזה לא היה לפני כ"כ הרבה שנים) לא היינו מעיזות לקחת כסף משכנה שזקוקה לעזרה, גם אם היתה מתחננת שניקח!!
איפה זה היום???
למה המושג חסד נהפך לפראיריות???
אני כותבת את זה עם המון כאב מנסיון שחוויתי וחווה יום יום שעה שעה…
זה נכון, אבל לא מדוייק
גם תמורת תשלוםקשה למצוא.
הבחורות מקבלות הכל מההורים, אז למה להתאמץ?
לי יש קטנטנים צפופים, יש לי שכנה קומה מתחת, שהקטן שלה כבר בן 5 ויש לה שיירה של בחורות, אנחנו כבר שבועיים כמעט שלוש במלחמה- אני על סף קריסה, ואפילו הצעת עזרה מינימאלית אין. אהה, ודיברתי איתה שאני אשמח לעזרה..
להגיד שאני כועסת או שופטת? לא.
אבל אני בהחלט הייתי שמחה לאיזו אכפתיות ועזרה אפילו בשמירה על הילדים לשעה.
צודקת, באמת מתסכל
רק רוצה להאיר מהזוית של הבחורות – הן צריכות כסף
היום הכל יקר ולהורים אין כסף לשלם, זו הדרך שלהם לקנות דברים שהם לא לחם וחלב.
יודעת שכיום מלא בחורות סמינר עובדות (ולא מדברת על יג יד)
זה באמת מצב בעייתי, כי ככה זה תמיד – ברגע שמשהו נהפך למקצוע, כבר אי אפשר לקבל בחינם (כמו שאם קופאית כל פעם תשלם מעצמה לקונים שחסר להם כסף – היא בסוף תצא עם חצי משכורת)
אבל אין מה לאמר ממש עצוב הקטע הזה.
אבל זה לא התחיל אצל הבחורות. זה התחיל אצל ההורים שלהן.
פעם אנשים ידעו לשתוק ולוותר על עוולות שנעשו להם, רק מטעמי עדינות הנפש
הרב שטינמן בצעירותו לא קיבל משכורת במשך כמה חודשים וניזון מחצילים, וכשבאו לשלם את המשכורות החסרות אמר שלא צריך כי תכלס הוא כבר הסתדר
אמנם זו דוגמה קיצונית אבל כולנו יכולות לחשוב על סבא/סבתא מהדור הקודם שידעו לוותר כדי לא להיכנס למריבות, כן כן, הימנעות מעימותים היתה מטרה, שמירה על עדינות הנפש היתה אינטרס לגיטימי
היום- עם כל העשו לי אכלו לי שתו לי- אם הבחורות רואות שאימא שלהן נזעקת "אבל למה שאני…. ?" "אבל למה שאנחנו……….. ?"
וההורים מדקדקים על כל פיפס שמא יעשקו אותם
אז למה שהבחורות יסכימו לנקוף אצבע בחינם?
אני בטוחה שבמשפחות שבהן ההורים עושים חסד, גם הבנות עושות חסד
אם את אופה עוגה לשכנה כשצריך, אם את מסכימה שהשכנה תכניס אלייך את הילדים לכמה שעות, אם את מוכנה לעשות טובות "על הדרך", לעשות סיבוב כדי לעבור בעוד חנות בשביל השכנה שקשה לה לצאת מהבית, אם את נותנת את הדירה בחינם, אם את מתאמצת בשביל הזולת ומסוגלת להרגיש עם זה טוב,
אז גם הבת שלך תגדל ותהיה כמוך
והלוואי שנזכה
זה לא רק בייביסיטר
היום גם נדיר למצוא מי שייתן את הדירה לשבת ללא תשלום (וזה גם הגיוני, כי הזו"צ שמשאיר את היחידה שלהם משלם 3000-4000 ש"ח לחודש! ז"א שרק השבת הזו עלתה כמה מאות שקלים! בעבר זו לא היתה המציאות)
או נגיד תחפושות-כשהייתי ילדה כל שנה החלפנו/לווינו/הילוונו תחפושות עם בני דודים/ידידים. היום זה ברור שזה בתשלום…
ובכלל… המחיה כ"כ התייקרה, נשים עובדות קשה מאוד, כל הבחורות גדלות בתודעה של "לעבוד ולהרוויח כסף" וזו המציאות