קושי רגשי מתמשך והתפרצויות זעם, מה עושים?

שלום לכולן,

הבכורה שלנו בת 5 וחצי. ילדה מתוקה וחכמה מאוד. אנו מתמודדים איתה כבר תקופה של שנתיים ויותר עם רגישות יתר שמתפרצת אצלה באופנים שונים:

כשמשהו לא מושלם, לא בדיוק לפי התכנון שלה, לא נוח לה או לא תואם את הציפיות שלה, היא מגיבה בכעס, לעיתים בהתפרצויות זעם, צעקות ובכי היסטרי. היא מודעת לזה, אני רואה איך לפעמים היא מנסה לעצור את עצמה ולא מצליחה, ואחר כך מתחרטת ובוכה…

זו סטיגמה כבר אצלה. היא אמרה לי לאחרונה שחבל שהיא לא מוישי (בדוי) – אחיה הקטן – "כי אני תמיד עצובה והוא תמיד שמח!!" וכשצילמתי אותה פעם ואמרתי 'איזו ילדה יפה יש לנו!' היא הוסיפה באירוניה: 'אבל היא כל הזמן בוכה!!'

היא רגישה לכל שינוי וגם סובלת מתחושתיות יתר ברמה קיצונית (בגדים… צריך להחליף פעמיים כל בוקר ובסוף היא יוצאת עם בגדי קיץ בחורף כי לא נוח לה…).

אנו מנסים למתן אותה, לחבק, להבין, לפעמים גם להפך – לתת מוסר ולהסביר שהיא גדולה ולא בוכים על כל שטות… לפעמים לצעוק ולפעמים פשוט להתעלם… ניסינו הכל.

החום והחיבוקים נדרשים לה מאוד והיא מקבלת אותם בשמחה, אבל זה לא ממש פותר את הבעיה, רק עד לפעם הבאה שיכולה לבוא תוך כמה דקות…

הקושי הנוסף שמתעורר אצלי הוא שאני מרגישה מוגבלת בכמות האהבה שאני מסוגלת להרעיף עליה. אני אדם שכלתן יחסית וקשה לי עם חוסר הפרופורציות האלו, אני נוטה הרבה יותר לחבק בכיף ובשמחה את אחיה הקטנים והשמחים באופיים…

אציין שכתינוקת ובת יחידה היא היתה שמחה מאוד, וזה "עבר" באיזור גיל 3 לקראת הולדת האח הראשון… 

ועוד עובדה מעניינת: בגן היא ממש זורמת וטוב לה בדר כלל, לטענת הגננות, רק בבית המצב ככה. שזה מוזר, כי היא מעולם לא שמעה אותנו ההורים מדברים בצורה לא יפה או בצעקות, אז מאיפה היא קבלה את זה…?

מישהי מכירה את התופעה? מה מומלץ? והאם המצב דורש אבחון מקצועי וטיפול? אצל מי ואיך בדיוק? 

תודה רבה מראש!

עדינה

יש גם לך שאלה? נושא שמציק לך? זאת ההזדמנות שלך לשאול שאלה באנונימיות מוחלטת!

כתבי ל: [email protected] וכולנו ננסה לעזור לך!