צמאה

הטור של היום

אמיץ מתמיד.

אולי הגיע זמנו.

אולי אתכווץ ברגע שהוא יעלה.

אבל שולחת.

הטור מספר את החיפוש

הבירור

והתהיה

מה המנוע.

מה באמת גורם לנו

לעבוד קשה

מידי.

הוא מספר על המסע אל התעוזה להסתכל למנוע שלנו בפרצוף,

לתהות אם כל מה שאני עושה בגללו

יספק אותו אי פעם

או שהגיע הזמן

להוציא

אותו

מהשקע.

פַּעַם הָיִיתִי עֲסוּקָה
בִּלְהוֹכִיחַ שֶׁאֲנִי שָׁוָה,
מִמָּחָר אַעֲסִיק אֶת עַצְמִי
בִּלְנַסּוֹת לְהַרְגִּישׁ אֶת זֶה.

רוֹאָהּ אוֹתָךְ
מַצְלִיחָה
מֻצְלַחַת
זוֹהֶרֶת
וְאֵין בְּךָ מְתֹם.

שׁוֹאֶלֶת
בְּשֶׁקֶט:
הֵיכָן
יֵשׁ לָךְ
מָקוֹם?

אַחֲרֵי מוֹתִי
חֲבָל שֶׁתִּתְאַמְּצוּ עַל נִסּוּחִים.
נָתְנָה, הִשְׁפִּיעָה,
חֶבְרָה, הֶעֱנִיקָה, קִרְבָה.
עַל הַקֶּבֶר שֶׁלִּי
תִּכְתְּבוּ שָׁלוֹשׁ מִלִּים:
פָּעֲלָה מֵרָעָב לְאַהֲבָה.