"אין לי שום בעיה ששיר תבוא אליכם, ואל תהפוך גם את זה לוויכוח אישי." הוא אמר לחזקי. "הייתה פה עו"סית שלשום, והעו"סית מבאר שבע אמורה להגיע לכאן אחרי החג כדי לאשר את השהות של שיר כאן לשבוע נוסף. ליותר זמן מזה בלאו הכי לא תכננו להחזיק אותה. אתה בהחלט יכול לקחת אותה, רק תסדר את זה מבחינה חוקית."
דיני הגיחה מהמטבח. "אנחנו שמחים שאת אצלנו, שיר." היא אמרה ברוך לילדה שעוד ישבה בכסא האבלים הגדול. "ואת יכולה גם ליסוע לחזקי. צריך רק להודיע לעירית ושהיא תסכים."
"עירית זו העו"סית?" קולו של חזקי היה מתוח.
"כן." ענתה דיני.
"היא הגיעה לבית שלכם?"
"לא. דברנו איתה בבאר שבע, לפני הלוויה." דיני נשענה על הקיר.
"אני אתקשר אליה עכשיו." אמר גיסו. "מה הטלפון שלה?"
יחיאל פנה למטבח, לחפש את הדף שבו רשם את מספר הטלפון שעירית השאירה.
"בואי תשבי עלי." הוא שמע מהסלון את דיני, מדברת לשיר בעדינות.
לה עוד יש סבלנות.
ובעצם גם אין לה ברירה, אלא לקחת את שיר אליה. שני הכיסאות היחידים שהיא יכולה לשבת עליהם תפוסים.
מגירת המסמכים הייתה עמוסה, כבר מזמן היה צריך למיין את החשבונות והדפים האחרים שהצטברו. הוא רשם את המספר של עירית על דף דפדפת, הדף הזה צריך להימצא פה.
"חייבים להתקשר לאמא מיד." הוא שמע את דיני אומרת לחזקי. "אמא לא מבינה מה קורה, והיא גם ככה כמעט מתמוטטת."
"אז תתקשרי אליה."
"אני לא יכולה להגיד לה שהיה לך קשר עם טובה."
"אז אל תגידי."
"מה אני כן אומר?"
"מה שאת רוצה."
יחיאל מיהר לסלון בלי הדף שחיפש. רעייתו ישבה על כסא האבלים. שיר עמדה בריחוק ממנה. "חזקי, תתנהל לפחות עכשיו בהגיון." הוא אמר.
"אני הלא הגיוני פה?"
מה עובר על גיס שלו?
"צריך להתקשר לאמא שלכם מיד. דיני לא יכולה להסביר במקומך מה קרה."
"היא לא צריכה להסביר במקומי כלום. שתתקשר ותאמר שאתם כבר מגיעים."
"ומה עם שיר?"
"שיר צריכה לבוא איתי."
"איך נסביר את זה להורים?"
"איך שאתם רוצים."
מבטה של דיני פגש את זה של יחיאל. היא נראתה חסרת אונים.
"אמא שלכם התקשרה גם אליך?" הוא שאל את חזקי, ותוך כדי כך תפס, השיחות אצלו עוברות לתא קולי.
"אין לי מה לומר לה." אמר חזקי.
"נגיד שבאת לכאן לדבר עם שיר." הרעיון עלה פתאום בדעתו של יחיאל, הכי טוב שיאמרו את האמת, את החלק שאותו הם יכולים להסביר. הם יכולים גם להסביר להורים של דיני שחזקי הצליח לגרום לשיר לדבר, ולכן הוא מתעכב איתה. זה יראה תמוה, אבל ממילא חזקי יצטרך לספר בהמשך על הקשר שהיה לו בסתר. "נסביר להורים שבגלל זה אתה מתעכב כאן עם שיר, ושאנחנו נגיע עוד מעט."
הטלפון של דיני צלצל.
"אם זו אמא אני עונה לה מיד." היא הצהירה, ואז נתקלו עיניה במספר על הצג, ועיניה התרחבו. "זו ציפי."
ניסתה לאסוף את עצמה רגע לפני שענתה. מה ציפי יודעת?
הכל, כנראה. כל מה שהיא עצמה עדיין לא יודעת על הקשר בין חזקי לטובה ושיר.
למה היא מתקשרת אליה עכשיו?
"הלו?" היא אמרה לטלפון.
"הצטערתי מאד לשמוע על האסון." אמרה גיסתה בזהירות מעבר לקו. "הטלפון של חזקי עובר לתא קולי. הוא אצלכם?"
מבטה של דיני נפגש עם זה של אחיה, כאשר העבירה לו את המכשיר.
"מצטער, ציפי." הוא אמר. "לא קלטתי שהטלפון שלי עדיין בלי בטריה, מרוב כל מה שקורה כאן."
שיר עמדה ליד כסאו של חזקי, נראית אבודה ואומללה כל כך. מבטה נתלה על חזקי.
"הם אומרים שצריך אישור של העו"סית כדי שאוכל לקחת אותה. עמדנו להתקשר אליה עכשיו." .
איך שיר מרגישה עם כל הדיבורים הללו מעל ראשה?
"אני עוד לא יודע, לא דברנו על זה."
מה ציפי אומרת? מה היא חושבת על מה שקורה כאן?
מה היא חשבה כל השנים?
גם ציפי בן אדם הגיוני. מה עבר על שניהם כל השנים הללו? איך השתכנעו כל השנים להסתיר דבר קריטי כל כך?
סחרחורת תקפה את דיני. עד לפני יומיים לא הכירה סחרחורות כאלה. היא עצמה עיניים, מחכה שתעבור.
'למה הייתי צריכה להיוולד דווקא במשפחה הזאת?'
'אתם חושבים רק על עצמכם!'
'אני שונאת אתכם!'
דיני שאפה אוויר, מרחיקה ממנה את הזכרונות.
כל השנים הנוראות שבאו אחר כך, הנתק המוחלט שטובה התעקשה עליו. הכאב החי שריסק את אבא ואמא.
למה עם חזקי היא כן הייתה בקשר? איך הצליחה לשכנע אותו להסתיר את זה מההורים?
הוא אמור לקלוט עכשיו שהוא עשה עוול נורא, במקום להתקומם על מה שהם עשו.
אחיה עוד דיבר בטלפון. מכנסיה של שיר היו רטובות עדיין מהחלב שלה שנשפך, שערה סתור. היא נראתה אומללה כל כך.
"שיר." לחשה דיני.
אחייניתה הביטה בה. דיני גייסה חיוך והושיטה אליה את ידיה.
בת השש רק הסיטה את מבטה.
שלושה ימים כמעט לא זזה ממנה, ועכשיו מסרבת לשבת עליה. הגיוני וכנראה מתבקש שחזקי ייקח אותה אליו, אבל הוא חייב לגרום גם לתוספת המשבר הזה? הם לא משחקים פה בשולם וברוגז.
"לא נורמלי ששיר התנתקה כך מהבית שלה בבום." אצבעותיו נקשו על משענת הכסא כששוחח עם ציפי. "האמת גם בשבילי. אני לא יכול-" קולו נשבר. אחרי רגע המשיך. "חשבתי אולי לעלות לשם לקבר. אני צריך לבדוק אם אפשר גם בתוך השבעה."
גיסתה אמרה משהו מעבר לקו.
"שבועות? לא חשבתי עדיין על שבועות."
כעס עצור היה בעיניו כשהחזיר לה את הטלפון שלה. הוא הוציא את שלו מכיס החליפה. "אפשר להטעין אותו כאן?"
יחיאל לקח ממנו את המכשיר. "להוריד את גובה הלהבות גם כן יהיה דבר מועיל."
שיר הסיטה שערות שנדבקו ללחיה.
"את רוצה עוד קורנפלקס עם חלב?" שאלה אותה דיני בעדינות.
היא נענעה בשלילה.
לפחות היא עדיין מתקשרת איתה.
"אז אולי שוקו?"
אחייניתה היססה רגע, לפני שהנהנה בחיוב.
"אני אכין." יחיאל פנה שוב למטבח.
שיר עדיין נראתה במצוקה, שדיני כבר ידעה לזהות.
"את יכולה ללכת לשרותים." היא הציעה לה.
אחייניתה לא זזה.
דיני קמה, הסחרחורת תקפה אותה שוב. היא נאחזה בקיר וחיכתה עד שתעבור, ואז תפסה ברכות בידה של שיר, וליוותה אותה.
אחר כך חזרה לסלון.
"תשים לב למה שאתה עושה." אמרה לחזקי בקול נמוך. "גם אם שיר תגור אצלכם, היא צריכה להרגיש טוב גם עם הדודים שלה. היא צריכה גם דודים."
הוא הרים אליה את עיניו.
"טוב שאת נזכרת."
! תציצי בעמוד הקופונים שלנו, ולכי להתפנק לחג : )
32 Responses
ואוו איזה מתח
מסכנה שיר…
יהיה מענין לקרוא אחכ את זה בתור ספר בפעם אחת
הייתי שמחה לקבל בהירות סוף סוף
ולהבין על טיב הקשר שהיה לחזקי עם אחותו
זה ממש מסקרן
מתי הוא ראה אותה לאחרונה? וכו'…
גם אני…
כמו בכל סיפור, פשוט מחכים להמשך…
חזקי מעצבן אותי ממש!
לא משנה בעולם מה היה. הוא מתנהג בצורה לא אנושית!!
קצת התאכזבתי מהפרק…
השאלות שיש סביב הקשר שהיה לחזקי עם טובה רק מתעצמות ודי, רוצה כבר לשמוע מה הסיפור.
גם הזלזול שלו בהורים מכאיב ומציק. מה הקטע שלו?
ורק שלא יהרוס ברגע את הקשר העדין שדיני יצרה עם שיר בעמל כה רב.
מה שברור שאנחנו כקוראות לגמרי בצד של דיני
וזו האומנות של שרי שהכניסה אותנו לרגשותיה של דיני כ"כ בעוצמה…
עם זאת מובן כל הזמן שיש צד שני ועדיין, רב הנסתר על הגלוי….
וזה כ"כ מסקרן ברמה שא"א לחכותתת
אני אוהבת איך שכל פעם מסתיים הפרק עם משפט שעליו (נראה) בנוי כל ההמשך.
סליחה שאני כותבת כך, אבל אני מרגישה מסטיק. הסיפור הזה מותח ומותח ומותח אותי עוד ועוד ועוד, כל שבוע אני מחכה ליום ראשון, והנה הוא מגיע ובסוף הפרק אני מגלה את עצמי באותה נקודה בדיוק. ממש סליחה שכך אני כותבת, אבל נראה לי שהוא מידי נמרח…
אני חושבת לומר שלום ולהתראות בפרק האחרון, אז אני פשוט אקרא את הכל ברצף….
אז להתראות!
ברכה יקרה הגזמת!
הסיפור מדהים בקנה מידה!!
אומנות של ממש!!
ואם לך לא נוח – את לא חייבת לקרוא – אך מי נתן לך רשות לכתוב שלדעתך הסיפור נמרח??!
הוצאת שם רע זה גם בכתב…
שרי – המשיכי! הסיפור הזה, כמו קודמו, נוגע ברבדים עמוקים באומנות מיוחדת!!
מחכה לו משבוע לשבוע [דבר ראשון בראשון על הבוקר – קוראת את הפרק החדש…]
תודות,
אלישבע, קוראת נאמנה
מסכימה איתך!!
הסיפור מהמםםם!!
אני יכולה להבין את מי שאמרה שנמרח לה כי בכל פרק בדרך כלל לא נוצר תהליך משמעותי ולכן זה סוג סיפור שיותר כייף לקרוא בתור ספר..
ועדין,
אני גם חשבתי לחכות לסוף ולקרוא הכל ברציפות אבל תכלס זה מרתק יותר מידי ואני לא יכולה להינתק:)
אני חושבת שלפי דעתי הסיפור הוא לא נמרח,
רק ששרי מוכשרת ברמות ומצליחה כל שבוע מחדש לגרום ללב לפעום ברגשות על שיר,דיני,טובה,יחיאל,ההורים שלה-ופתאום חזקי מצטרף למערבולת הזו…..
זה כישרון של הסופרת אבל יתכן שאצלינו כקוראות זה יוצר הרבה רגשות והזדהות-ולהתנתק באמצע זה נורא נורא קשה,
ק"ו לחכות לשבוע הבא להמשך…
בכל אופן זה מה שקורה אצלי-אבל אני לא מסוגלת לעצור ולומר לעצמי:תחכי עוד תקופה ותקראי את הכל.
מה קשר???? מישהו כתב שזה לא אומנותי? שזה לא יפה?????
מישהו הוציא שם רע????????
זכותי לכתוב את דעתי האישית בדיוק כמו שכל אחת פה יכולה לכתוב, בסה"כ כתבתי את דעתי האישית, האישית בלבד!!!
לא כתבתי שהסיפור לא יפה ולא אומנותי או איך שתקראי לזה. אדרבה כתבתי שאשמח לקרוא את זה כספר אחד.
הסיפור הוא מהממם ואפילו יום אחד התחלתי לקרוא שוב מהתחלה פעם שניה….
רק שהוא פשוט נמרח! כבר כמה פרקים שאני מרגישה לא רק באותה נקודה שבה התחלנו אלא עוד יותר במתח! וזה לא מתקדם לשום מקום! כולנו רוצות כבר לדעת מה הסיפור של חזקי, ומה יהיה עם שיר וכו' וכו'
אני גם כותבת: שרי תמשיכי, אבל הלאה, שהסיפור יתקדם קצת…
(את רואה שאני לא היחידה שכתבה שהסיפור כבר מידי מותח ונמרח, רק שאני העזתי לכתוב קצת יותר את סגור ליבי..)
וסליחה על התגובה החריפה, פשוט הייתי מזועזעת מחוסר ההבנה…
אני מטורפת על הסיפור ולא כתבתי אחרת…
וסליחה שרי, מקוה שאת לא הבנת אותי לא נכון… הסיפור מאלף!!!!!! תדעי שכבר ממוצ"ש אני רצה למחשב (צ'ופר אחרי עבודות בבית…) לראות אולי הסיפור עלה מוקדם…..
חוץ מיזה, נראה לי שאני אמשיך לרוץ כל מוצש לראות אם הגיע פרק חדש, למרות המתח…
אני דוקא מתחברת למקום של חזקי ממש וגם לכעס שלו
הוא עשה את מה שנכון – שמר על קשר חם עם אחות רחוקה ובודדה
יכול להיות שהוא היה צריך להיות מול ההורים בעסק הזה – אבל הוא פעל נכון
ומתסכל אותו איך כולם שכחו מטובה, כי זה מה שהכי נוח לעשות- פשוט לזרום…
גם לדיני יש נקיפות מצפון שהיא לא חידשה את הקשר – והוא עשה את זה
והמצב האומלל הזה עכשיו , נורא
אין ילד שלא רוצה חיבוק והכלה- אין ילד כזה בשום גיל
כותבת מנסיון של שתי גיסים (אחי בעלי) שירדו מהדרך, אתם לא יודעים כמה אומלל זה להיות בלי הסביבה הטבעית בלי משפחה , בחברה שרואה אותך כשונה! (שם אתה לא חילוני- אתה חרדי לשעבר)
כל מה שהילדים האלה צריכים זה מישהו שיסתכל לנשמה שלהם ויראה בה רק את הטוב
גם אני ככה הרגשתי
אבל לא מאשימה את דיני כי היא פעלה בלי שיקול דעת הגיוני- כי לא היה מקום לשיקול דעת
אבל כן חושבת שחזקי פועל בהגיון משהו
לגבי נמרחות.. הייתי מצפה שהפרקים יהיו יותר מתומצתים
אבל נהנית לקרוא כל פעם את הפרק החדש
אולי…
אבל כרגע הוא מעלה בי כעס,
חופר ת'מח
היא בעצמה וכל מי שמנתק קשר מהסביבה הטבעית גורם לעצמו את האומללות ואם היא בעצמה לא מרחמת על עצמה מה יש לכל האחים לרחם עליה ולרדוף אחרי קשר לא רצוי
בדיוק לכן. בנאדם שכל כך רע לו עד שהוא לא מסוגל לעשות לעצמו טוב ,ובורח ומתנתק- ראוי לחמלה הכי גדולה שיש
טעות,
יש כאלו שמתנתקים וזה עושה להם טוב!!!!!!!!!!
כשהסביבה רעילה – אי אפשר לחיות, כל הזמן רק נפגעים עוד ועוד
ואפילו לנסות להשתקם אי אםשר.
והפתרון להתנתק!!!
ואז ניתן להתחיל להשתקם, לבנות משהו אחר טוב, ובריא.
מדברת מניסיון אישי!!! מודה לד' שהיה לי כוח להתנתק ולא לחיות את כל חיי לפי ראות החברה.
עצוב כמה שאת צודקת.
וכל הכבוד לך. צריך כוח רצון חזק ומשהו שלם מבפנים כדי להתנתק ממשפחה שפוגעת בך..
זה באמת מאד חשוב לשמור על קשר עם 'אחות בודדה ורחוקה', אבל חשוב גם לא לפגוע באחות קרובה… גם אם מאד כועסים זה לא סיבה להוציא את העצבים ולפגוע באחות לפני שביררו אם היא אשמה בכלל
אלישבע,
אולי את הגזמת עם התגובה שלך,
תביעי את דעתך בצורה מכובדת ומכבדת.
אני גם חושבת שהסיפור יותר מידי נמרח,
אולי הפרקים מידי קצרים, אבל בגדול כל 10 פרקים מתארים סיטואציה אחת, והסיפור ממש לא מתקדם.
מבחינת העלילה:
1. לדיני יש ראיון עבודה
2. ההורים מזעיקים אותם
3. טובה נפטרה ויש לה ילדה
4. לוויה
5. שבעה בהסתרה
6. חזקי כועס
וזה אוחז כבר בפרק 49
מסכימה מאוד עם דבי , הסיפור מדהים אך זה ממש מתסכל שהוא תכלס לא מתקדם..
העניין אם זה נמרח או לא, זה פשוט עניין של הסתכלות וסגנון גם בכל סיפור את יכולה לתמצת את העניין בכמה משפטים.
ויש פה הרבה זכרונות מהעבר, מה שגם מאט מאד את הקצב.
לדעתי, הסיפור מלא רגש והסתבכיות פנימיות ולכן אי אפשר לתאר רק מעשים אלא גם הרבה רגשות וזכרונות,
ובגלל שזה מתפרסם פעם בשבוע רק פרק אחד לא מדי ארוך, זה מרגיש נמרח מה שלדעתי לא יהיה בתור ספר. (גם בדרך כלל ברוב הספרים אין סיפורים שנמרחים ורק שזה מתפרסם יש הרבה תלונות את מריחה).
מה שבאמת כדאי לדעתי, לקרוא רק פעם בשבועיים שלוש ואז יותר נכנסים לעניינים.
ככה זה סיפור איכותי כל פרק יש התקדמות קטנה זה כנראה יהיה ספר עב כרס
כל פרק מעניין ומשאיר ענין וסקרנות לפרק הבא
מי שאין לה סבלנות שתחכה לסוף
נכון
אבל עדיין הסיפור מרוח לדעתי יותר מספר אחר ,
או שצריך לעלות יותר מפרק אחד בשבוע
לא מרגישים שמשהו התקדם כאן
מי שחושבת שזה נמרח שתפסיק לקרוא,
זה ממש מוציא את הטעם
שכל פרק מחדש אומרים שהסיפור לא מתקדם….
מי שזה באמת הפריע לה כבר מזמן הפסיקה לקרוא…
מסכימה עם גילה לגמרי.
מי שמוצאת ענין בתיאור האמנותי, בדקויות הרגשיות, לא מרגישה נמרח.
ומי שזה לא לטעמה פשוט יכולה להפסיק לקרוא.
אף אחד לא מכריח אותך להמשיך.
זה מרגיז ממש לקרוא בכל פעם את הטענות האלה.
לדעתי יש משהו בסיפור של חזקי שאנחנו עדיין לא יודעים
ומוקדם מדי לכעוס עליו.
למשל, אולי ההורים כן היו מודעים לקשר שלו עם טובה ולהכרות שיש לשיר עם המשפחה שלו,
ואולי באמת לא הוגן מצידם שהפילו את שיר על דיני. בעיקר כלפי שיר.
בפרקים הראשונים היתה איזו מתיחות בין ההורים. יש מצב שיש לזה קשר לחזקי ולהתנהגות שלו.
גם נראה לפעמים שחזקי ודיני מדברים בשפת חרשים. יש שם איזה אסימון שעדיין לא נפל.
סיפור מעולה!
מה זה הספר שפורסם פה 'ברגע הקריטי'?
גם אני אשמח לשמוע לגבי הספר 'ברגע הקריטי' אם הוא מתאים לנשים? כי ראיתי באיזה מקום שהוא מיועד לנערות…
הספר 'ברגע הקריטי' מספר על יעלי, בחורה שהעולם שלה מתערער בזמן שמתגלית בעיה רפואית קריטית אצל אחותה הגדולה.
המשבר הרפואי גורר אחריו בעיות בתחומים אחרים: סיבוך עם אח בן 12, שמסתיר סוד ועומד להיות 'נוער מתמודד', משבר רגשי-אמוני אצל אחות אחרת, מצוקה מול חברה מסוימת בסמינר, התנגשויות במערכות יחסים במשפחה ועוד.
הסיפור הוא מנקודת מבט של בחורה, ולכן באופן רשמי הוא מוגדר כספר נוער.
מתגובות שאני מקבלת, אני רואה שגם נשים אוהבות מאד את הספר, ולכן כתוב במודעה שהוא מדבר גם למבוגרים. אני משערת שמי שנהנית מ'נותנת מקום', תהנה גם ממנו בעזרת השם.
להתרשמות, אפשר לראות בקישור כאן תיאור של הספר, וגם לקרוא את פרק 13, מתוך הספר. פרק שנוגע בקונפליקטים בתחילתם, לפני שהדברים מסתבכים ממש.
הספר הוא כבן 470 עמודים.
https://yefe.co.il/product/%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%90%d7%94/%d7%9e%d7%91%d7%95%d7%92%d7%a8%d7%99%d7%9d/%d7%a2%d7%9c%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%9e%d7%91%d7%95%d7%92%d7%a8%d7%99%d7%9d/%d7%91%d7%a8%d7%92%d7%a2-%d7%94%d7%a7%d7%a8%d7%99%d7%98%d7%99/